חוק החוזים - קבלנות
נוסח החוק ההלכתי נוסח החוק האזרחי
חוקי ישראל עפ"י ההלכה
1. מהות הנאמנות
נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת.
נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת.
2. יצירה
נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי הסכם עם נאמן או ביצירת הקדש.
נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש.
3. נכסי הנאמנות
(א) פירותיהם ותמוריהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות.
(ב) 1) אין לרדת לנכסי הנאמנות אלא בשל חובות יוצר הנאמנות המוטלים עליהם או מחובות הנובעים מפעולות הנאמנות.
2) בהקדש שמטרתה לצדקה זכותו של נושה יוצר הנאמנות לרדת לנכסי הנאמנות מצומצמת יותר, ושל נושא הנהנה רק שיוצר הנאמנות היה מוכן לכך.
(ג) הנאמן חייב להחזיק את נכסי הנאמנות במקום הצורך בנפרד מנכסים אחרים או בדרך המאפשרת להבחין ביניהם, ובהקדש נדרשת תמיד הפרדה.
(א) פירותיהם ותמוריהם של נכסי הנאמנות יהיו אף הם לנכסי הנאמנות.
(ב) אין לרדת לנכסי הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות.
(ג) הנאמן חייב להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים או בדרך המאפשרת להבחין ביניהם.
4. רישום הערה
היה בנכסי הנאמנות נכס שפעולות בו טעונות רישום בפנקס המתנהל על-פי חוק, רשאי הנאמן להודיע על קיום הנאמנות לממונה על הפנקס.
היה בנכסי הנאמנות נכס שפעולות בו טעונות רישום בפנקס המתנהל על-פי חוק, רשאי הנאמן להודיע על קיום הנאמנות לממונה על הפנקס, והממונה ירשום בו הערה מתאימה.
5. כוחה של נאמנות כלפי צד שלישי
כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 – כלפי כל העולם.
כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 – כלפי כל העולם.
6.כספי הנאמנות
(א) 1) כספי נאמנות שאינם דרושים לצרכיה השוטפים חייב הנאמן להחזיק או להשקיע, כיעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות;
2) כספי נאמנות הדרושים לצרכיה השוטפים רשאי הנאמן להשקיע בתנאי שיוכל להבטיח את זמינותם בעת הצורך.
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים שבהן ניתן להשקיע כספי נאמנות, והנאמן אינו נושא באחריות אם השקיע אותם בהתאם לתקנות אלה.
כספי הנאמנות שאינם דרושים לצרכיה השוטפים חייב הנאמן להחזיק או להשקיע כיעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים שבהן ניתן להשקיע כספי נאמנות, והנאמן אינו נושא באחריות אם השקיע אותם בהתאם לתקנות אלה.
7. חשבונות ודיווח
(א) בהקדש חייב הנאמן לנהל חשבונות בכל עניני ההקדש.
(ב) בכל נאמנות:
- הנאמן חייב לתת למי שיש זכות תביעה בנכסי הנאמנות דין וחשבון על עניני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו במקרים חריגים, ולמסור להם ידיעות נוספות לפי דרישתם הסבירה.
- הנאמן חייב להגיש כל מסמך שבא לידיו לפי דרשתם הסבירה של בעלי נכסי הנאמנות. הגשת דו”ח חלה רק אם התחייב לכך.
(א) הנאמן חייב לנהל חשבונות בכל עניני הנאמנות.
(ב) הנאמן חייב לתת לנהנים דין וחשבון על עניני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו, ולמסור להם ידיעות נוספות לפי דרישתם הסבירה.
8. שכר והוצאות
(א) בנאמנות שאיננה הקדש, הנאמן זכאי לשכר בעד מילוי תפקידיו פרט למקרים שנסיבות העניין מלמדות שמחל על שכרו.
(ב) בהקדש, הנאמן אינו זכאי לשכר בעד מילוי תפקידיו זולת אם מילוים היה מעיסוקיו; אולם רשאי בית דין להקציב לו שכר, אם ראה שהדבר נדרש לתועלת ההקדש.
(ג) נאמן שאינו מקבל שכר זכאי לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב מילוי תפקידיו, זולת אם לפי נסיבות העניין ניתן להניח שמחל על כך.
(ד) נאמן רשאי להחזיר לעצמו את שכרו והוצאותיו מנכסי הנאמנות, והוא רשאי לעכבם בידו במקום שיש חשש הפסד כערובה לסילוק המגיע לו לפי סעיף זה.
(ד) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לענין שכר, גמול והחזר הוצאות שישולמו לפי סעיף זה לנאמן של הקדש ציבורי כהגדרתו בסעיף 26, לרבות הגבלות לענין תשלומים כאמור; הוראות כאמור בסעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגי הקדש ציבורי.
(א) נאמן אינו זכאי לשכר בעד מילוי תפקידיו, זולת אם מילוים היה מעיסוקיו; אולם רשאי בית המשפט להקציב לו שכר, אם ראה שהדבר מתחייב מהיקף תפקידיו כנאמן.
(ב) נאמן זכאי לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב מילוי תפקידיו.
(ג) נאמן רשאי להחזיר לעצמו את שכרו והוצאותיו מנכסי הנאמנות, והוא רשאי לעכבם בידו כערובה לסילוק המגיע לו לפי סעיף זה.
(ד) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לענין שכר, גמול והחזר הוצאות שישולמו לפי סעיף זה לנאמן של הקדש ציבורי כהגדרתו בסעיף 26, לרבות הגבלות לענין תשלומים כאמור; הוראות כאמור בסעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגי הקדש ציבורי.
9. נאמנות שיש בה יותר מנאמן אחד
(א) (1) יפעלו הנאמנים תוך הסכמה; היו דעותיהם חלוקות יוכרע הדבר על פי רוב;
(2) בהקדש יפעלו הנאמנים לפי הוראות בית הדין;
(3) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מהם לפעול על דעת עצמו;
(4) הנאמנים אחראים לפעולותיהם יחד ולחוד.
(5) נתפנה מקומו של אחד מהם או שחדל לפעול:
- בנאמנות, אין מניעה שהנותרים ימשיכו למלא את תפקידם;
- בהקדש, עד למינוי מחליף לפי סעיף 21, סמכויותיהם של הנותרים בטלות אלא אם כן מנהג המקום שונה.
(ב) פעולה של אחד הנאמנים שנעשתה בניגוד להוראת סעיף קטן (א)(1) בטלה.
(א) בנאמנות שיש בה יותר מנאמן אחד –
(1) יפעלו הנאמנים ביחד; היו דעותיהם חלוקות, יפעלו לפי הוראות בית המשפט;
(2) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מהם לפעול על דעת עצמו;
(3) הם אחראים לפעולותיהם יחד ולחוד, פרט לנאמן שהתנגד לפעולה או לא ידע עליה;
(4) נתפנה מקומו של אחד מהם או שחדל לפעול, או שהוכרז פסול דין או פושט רגל, על הנותרים או הנותר לעשות מיד למילוי מקומו לפי סעיף 21 ולהמשיך במילוי תפקידיהם ככל שהדבר אינו סובל דיחוי.
(ב) פעולה של אחד הנאמנים שנעשתה בתמורה כלפי אדם שפעל בתום לב תהא בת-תוקף אף אם היתה סותרת הוראת סעיף קטן (א)(1).
10. חובות וסמכויות הנאמן
(א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות הדרוש למילוי תפקידיו.
(ב) בנאמנות המיועדת לקדם את מטרות יוצרה ינהג הנאמן בהתאם להסכם ביניהם.
(ג) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שמקובל לנהוג באותן נסיבות.
(ד) נאמן של כמה נאמנויות רשאי לפעול בפעולה שביניהן מלבד פעולה שעניינה העברת בעלות.
(ה) נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו; אין בכך כדי למנוע העסקת אדם כדרוש למטרות הנאמנות.
(א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו.
(ב) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות.
(ג) נאמן של כמה נאמנויות לא יפעל בפעולה שביניהן.
(ד) נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו; אין בכך כדי למנוע העסקת אדם כדרוש למטרות הנאמנות.
11. כפיפות לתנאי הנאמנות
הוראות סעיפים 5, ו- 13ה בנאמנות שאיננה הקדש יחולו בכפוף לתנאי הנאמנות.
הוראות סעיפים 3(א) ו-(ג), 6, 7, 8, 9(א), 10(א), (ג) ו-(ד) ו-(13) יחולו בכפוף לתנאי הנאמנות.
12. אחריות
(א) נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות עקב הפרת חובתו כנאמן; על אחריותו לאובדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו בנאמנות שאינה הקדש יחולו הוראות חוק השומרים.
(ב) נאמן רשאי לבקש מבית הדין הוראות, והוא אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית הדין או באישורו.
(א) נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן; על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק השומרים, תשכ”ז–1967; לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי הנכסים.
(ב) בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו, כולה מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו.
(ג) נאמן רשאי לבקש מבית המשפט הוראות, והוא אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או באישורו.
13. איסור טובת הנאה
(א) נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו זולת אם ברור שהרכישה לא פוגעת בנאמנות, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה זולת אם הדבר נחוץ לקידום ענייני הנאמנות, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.
(ב) “קרוב” של נאמן, לעניין סעיף זה – כל קרוב שפסול לדון ולהעיד לו.
(ג) בית הדין רשאי לאשר מראש פעולה מן המנויות בסעיף קטן (א) בהקדש למטרות צדקה או למטרות ציבוריות אם ראה שהיא לטובת הנאמנות.
(ד) הוראות סעיף קטן (א) אינן באות לגרוע ממה שמגיע לנאמן או לקרובו מכוח היותם נהנים.
(ה) פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית הדין – אינה בטלה.
(א) נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.
(ב) “קרוב” של נאמן, לענין סעיף זה –
(1) בן זוגו;
(2) הורה, הורה-הורה, צאצא, אח או אחות של הנאמן או של בן זוגו;
(3) בן זוג של אחד המנויים בפסקה (2);
(4) שותף של נאמן או של אחד המנויים בפסקאות (1) עד (3);
(5) תאגיד שבהונו, ברווחיו או בשליטתו יש לנאמן או למנויים בפסקאות (1) עד (3) חלק העולה על 5%.
(ג) בית המשפט רשאי לאשר מראש פעולה מן המנויות בסעיף קטן (א) אם ראה שהיא לטובת הנאמנות.
(ד) הוראות סעיף קטן (א) אינן באות לגרוע ממה שמגיע לנאמן או לקרובו מכוח היותם נהנים.
(ה) פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית המשפט – בטלה, זולת אם נעשתה בתמורה כלפי אדם שאינו בין המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו-(2) ושפעל בתום לב.
14. ביטול פעולות
(א) פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, בטלה. ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות.
(ב) בוטלה פעולה לפי סעיף קטן (א) והצד השלישי ידע על ההפרה תחול עליו אחריות מוחלטת על נכסי הנאמנות, ואם לא ידע על כך תחול עליו אחריות כשומר שכר.
פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלם, ועל הצד השלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן; ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות.
15. דין ריווח אסור
(א) ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב הנאמנות, דינו כחלק מנכסי הנאמנות, זולת רווח שהוא טובת הנאה שלא גרמה הפסד לנאמנות.
(ב) בית הדין רשאי לקבוע שהרווח יישלל מן הנאמן גם במצבים החריגים שנמנו בסעיף (א) אם ראה שזכייתו אינה מוצדקת.
ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב הנאמנות, דינו כחלק מנכסי הנאמנות.
16. נכסי נאמנות שנתבטלה
נתבטלה נאמנות, ולא נקבע בתנאי הנאמנות מה ייעשה בנכסיה:
- בנאמנות שהושגו מטרותיה:
- בנאמנות לטובת נהנה מסוים שארית נכסיה יועברו לנהנה,
- בנאמנות למטרה מסוימת יעשה בשארית נכסיה שימוש לטובת מטרות זהות.
- בנאמנות שלא הושגו מטרותיה:
- בנאמנות שאף אחת ממטרותיה לא הושגה, יש להשיב את נכסיה ליוצר הנאמנות,
- בנאמנות שחלק ממטרותיה לא הושגו, הכסף יועבר לנהנים של אותה מטרה.
נתבטלה נאמנות, רשאי בית המשפט לקבוע מה ייעשה בנכסיה, והוא יורה על העברתם למטרות חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, סעד, בריאות או ספורט, הכל לפי תנאי הנאמנות ולפי אומד דעתו של יוצרה.
17. יצירה ותחילתו של הקדש
(א) הקדשת נכסים למטרות צדקה, דת או למטרות ציבוריות (להלן – הקדש) נוצרת בהצהרה של בעליהם על כך שהוא יוצר הקדש ובהצהרה זו ייקבעו מטרותיו, נכסיו ותנאיו של ההקדש.
(ב) בסמוך להעברת השליטה בנכסי ההקדש לידיו של הנאמן יש לערוך מסמך עם פירוט הנכסים. עותק אחד ישמר בתיק בית הדין והעותק יימסר לכל אחד מהנאמנים.
(ג) תחילתו של הקדש היא בהתקשרות עם קנין עם נאמן .
(ד) נמצאו נכסים המשמשים הקדש, אלא שאין הוכחה שהייתה כוונה להקדיש, רשאי בית הדין להצהיר על קיום הקדש ולהגדיר מטרותיו, נכסיו, תנאיו ותחילתו.
(א) הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת (להלן – הקדש) טעונה מסמך בכתב (בחוק זה – כתב הקדש) שבו מביע יוצר ההקדש את כוונתו ליצור הקדש וקובע מטרותיו, נכסיו ותנאיו, והמסמך הוא אחד מאלה:
(1) כתב חתום בידי יוצר ההקדש בפני נוטריון;
(2) צוואה של יוצר ההקדש, למעט צוואה בעל-פה;
(3) הוראת תשלום לענין סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965.
(ב) תחילתו של הקדש היא עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן.
(ג) נמצאו נכסים המשמשים הקדש, אלא שאין על כך כתב הקדש, רשאי בית המשפט להצהיר על קיום הקדש ולהגדיר מטרותיו, נכסיו, תנאיו ותחילתו.
18. שינוי וביטול של הקדש
(א) יוצר ההקדש וצד שלישי רשאים בכל עת להוסיף נכסים לנכסי ההקדש.
(ב) לאחר שנוצר ההקדש אין יוצרו רשאי לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטלו, אלא אם שמר לעצמו זכות לכך בהצהרת ההקדש או שבאו על כך הסכמת הנהנים או אישור בית הדין.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של היוצר לחזור בו מיצירת ההקדש לפני תחילתו, מדיני ביטול צוואה או מדיני ביטול או שינוי של הוראה לענין סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965.
(א) יוצר ההקדש וצד שלישי רשאים בכל עת להוסיף נכסים לנכסי ההקדש.
(ב) אחרי תחילת ההקדש אין יוצרו רשאי לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטלו, אלא אם שמר לעצמו זכות לכך בכתב ההקדש או שבאו על כך הסכמת הנהנים או אישור בית המשפט.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של היוצר לחזור בו מיצירת ההקדש לפני תחילתו, מדיני ביטול צוואה או מדיני ביטול או שינוי של הוראה לענין סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965.
19. הוראות לנאמן
(א) יוצר ההקדש רשאי לתת לנאמן הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש. עם מותו תעבור סמכות זו ליורשיו.
(ב) במצב שיוצר ההקדש או יורשיו אינם מסוגלים לתת לנאמן הוראות, או כאשר יש בידם לעשות כן ואינם עושים שימוש בסמכותם תועבר הסמכות לבית דין.
(ג) הקדש שנוצר בידי הצבור או נציגיו, הסמכות הבלעדית לתת הוראות לנאמן תהיה בידיו של בית הדין
(ד) בית הדין רשאי לתת לנאמני ההקדש כל הוראה שיש בה לקדם את הגשמת מטרות ההקדש, אף בסטייה מהצהרת ההקדש, וכן להתיר לנאמן את השימוש בנכסי ההקדש לסיפוק הצרכים החיוניים של נהנים מסוימים או של התלויים בהם, וזאת בהתאם לאופיו של ההקדש ולזכויות שאר הנהנים.
(א) בית המשפט רשאי בכל עת לתת לנאמן הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידיו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש.
(ב) בית המשפט רשאי, אף בסטיה מכתב ההקדש, להתיר לנאמן את השימוש בנכסי ההקדש לסיפוק הצרכים החיוניים של נהנה או של התלויים בו.
20. זכויות הנהנים
זכותו של נהנה על פי כתב הקדש אינה ניתנת להמחאה, לשעבוד או לעיקול.
זכותו של נהנה על פי הקדש אינה ניתנת להמחאה, לשעבוד או לעיקול, זולת אם הותרו בכתב ההקדש או שבית המשפט התירם לסיפוק של מזונות או של מסים המגיעים מן הנהנה או – בנסיבות מיוחדות – לסיפוק חובות אחרים המגיעים ממנו.
21. מינוי נאמן
(א) נאמן של הקדש ימונה על ידי יוצר ההקדש או על פיו או ע”י יורשיו.
(ב) לא מונה נאמן לפי סעיף קטן (א), ויוצר ההקדש נמנע מלעשות כן, על בית הדין למנות נאמן.
(ג) לא יתמנה אדם נאמן של הקדש אלא בהסכמתו.
(ד) יוצר ההקדש יכול למנות את כל מי שיחפוץ בו כנאמן.
(ה) לא ימנה בית הדין כנאמן אדם או גוף שקיים ספק ביכולתם לפעול בדרך הטובה לשם הגשמת מטרות הנאמנות או שאין ביכולתם לשאת באחריות להפסדים.
(א) נאמן של הקדש יתמנה בכתב ההקדש או על פיו.
(ב) באין מינוי כאמור, וכשנבצר מנאמן למלא תפקידיו או שלא התחיל או חדל למלאם, רשאי בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו.
(ג) לא יתמנה אדם נאמן של הקדש אלא בהסכמתו.
(ד) קטין, פסול דין, פושט רגל ותאגיד שניתן עליו צו פירוק אינם כשרים להיות נאמן של הקדש.
(ה) נהנה של הקדש אינו כשר להיות נאמן שלו, זולת אם הותר הדבר בכתב ההקדש.
22. פקיעת כהונתו של נאמן
(א) כהונת נאמן של הקדש תפקע על פי תנאי הנאמנות.
(ב) לאחר שהנאמן התחיל במילוי תפקידו אין הוא רשאי להתפטר זולת במצבים המצדיקים את התפטרותו. במצבים אלו יודיע הנאמן על התפטרותו למי שרשאי למנותו לנאמן.
(ג) יוצר ההקדש רשאי לפטר נאמן שמונה על ידו בכל עת.
(ד) בית דין רשאי לפטר נאמן שמונה על ידו לפני שהתחיל במילוי תפקידו, לאחר שהתחיל במילוי תפקידו רשאי לפטרו רק אם לא מילא תפקידו כראוי או שראה סיבה אחרת לפיטוריו.
(ה) בית הדין רשאי לפטר נאמן שמונה על ידי יוצר ההקדש, אם נבצר מיוצר ההקדש לעשות שימוש בסמכותו, ויש להניח שאילו היה בכוחו לעשות שימוש בסמכותו היה מפטרו.
(א) נאמן של הקדש רשאי להתפטר בהודעה בכתב למי שרשאי למנות נאמן לאותו הקדש, וכשישנם נאמנים אחדים – לנאמנים האחרים.
(ב) נאמן שנתמנה בידי בית המשפט או שהיה נאמן יחיד, התפטרותו אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.
(ג) בית המשפט רשאי לפטר נאמן אם לא מילא תפקידיו כראוי או שראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו.
23. שינוי וביטול על פי בית דין
(א) בית הדין רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם ראה שהדבר דרוש לשם הגשמתן של מטרות ההקדש,
(ב) בית הדין רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, גם לצורך שמירה על ענייניו של יוצר ההקדש, או הדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש,
(ג) בית הדין רשאי לבטל הקדש אם ראה שמטרותיו הושגו או שאינן ניתנות להגשמה
(א) בית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו ואם משום שראה כי חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש.
(ב) בית המשפט רשאי לבטל הקדש אם ראה שמטרותיו הושגו או שאינן ניתנות להגשמה.
24. אמצעי שמירה
בטל
הקדש שאין לו נאמן, או שהנאמן לא התחיל או חדל לפעול או שנבצר ממנו למלא תפקידיו, רשאי הנאמן הציבורי לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת נכסי ההקדש ולשמירת זכויות הנהנים, כל עוד לא נתמנה נאמן לפי סעיף 21.
25. מינוי מפקח על ההקדשות
(1) נשיא בית-הדין הרבני הגדול ימנה מפקח על ההקדשות.
(2) המפקח יבדוק את ניהול ההקדשות על-ידי האפוטרופוסים, ויפנה לבית-הדין כתובע בעניינים אלה בכל מקרה שיראה צורך בכך.
(3) ההוראה שבסעיף זה אינה באה לגרוע מכוחו של כל אדם בענייני הקדשות, שיש לו מעמד לפי הדין.
(4) בית-הדין רשאי לפסוק למפקח שכר-טרחה מנכסי ההקדש בהתאם לשיקול-דעתו.
מינוי רשם
שר המשפטים ימנה עובד המדינה, הכשיר לכהן כשופט של בית משפט שלום, להיות רשם ההקדשות (להלן – הרשם); הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
26. רישום
(א) נאמן של נאמנות שמטרתה או אחת ממטרותיה היא קידומו של ענין ציבורי (להלן – הקדש ציבורי) חייב, תוך שלושה חדשים מן היום שהיה לנאמן, להודיע למפקח על קיום ההקדש הציבורי ועל הפרטים המנויים להלן, זולת אם ניתנה עליהם הודעה לפני כן, והוא חייב להודיע למפקח על כל שינוי בפרטים אלה תוך שלושה חדשים מיום השינוי; להודעה על קיום הקדש ציבורי יש לצרף העתק מכתב ההקדש.
(ב) ואלה הפרטים:
(1) שמו ומענו של יוצר ההקדש;
(2) מועד תחילת ההקדש;
(3) מטרותיו;
(4) נכסיו;
(5) שמו ומענו של כל נאמן;
(6) פרטים אחרים שקבע שר המשפטים.
(ג) המפקח ינהל פנקס ההקדשות הציבוריים וירשום בו את הפרטים האמורים; הפנקס יהיה פתוח לעיון לכל; המפקח יפרסם ברשומות הודעה על רישום הקדש.
(א) נאמן של נאמנות שמטרתה או אחת ממטרותיה היא קידומו של ענין ציבורי (להלן – הקדש ציבורי) חייב, תוך שלושה חדשים מן היום שהיה לנאמן, להודיע לרשם על קיום ההקדש הציבורי ועל הפרטים המנויים להלן, זולת אם ניתנה עליהם הודעה לפני כן, והוא חייב להודיע לרשם על כל שינוי בפרטים אלה תוך שלושה חדשים מיום השינוי; להודעה על קיום הקדש ציבורי יש לצרף העתק מכתב ההקדש.
(ב) ואלה הפרטים:
(1) שמו ומענו של יוצר ההקדש;
(2) מועד תחילת ההקדש;
(3) מטרותיו;
(4) נכסיו;
(5) שמו ומענו של כל נאמן;
(6) פרטים אחרים שקבע שר המשפטים.
(ג) הרשם ינהל פנקס ההקדשות הציבוריים וירשום בו את הפרטים האמורים; הפנקס יהיה פתוח לעיון לכל; הרשם יפרסם ברשומות הודעה על רישום הקדש.
27. חובת השקעה
שר המשפטים רשאי לקבוע, בתקנות לפי סעיף 6, דרכי השקעה שיהיו חובה על נאמן של הקדש ציבורי.
שר המשפטים רשאי לקבוע, בתקנות לפי סעיף 6, דרכי השקעה שיהיו חובה על נאמן של הקדש ציבורי.
28. נאמן שהוא נהנה
בטל.
על נאמן של הקדש ציבורי לא יחול סעיף 21(ה).
29. חובת דיווח ומתן מידע
בטל
(א) נאמן של הקדש ציבורי חייב להגיש לרשם דין וחשבון על עניני ההקדש במועד ובדרך שקבע שר המשפטים; הדין וחשבון יכיל את הפרטים שקבע השר, אם דרך כלל ואם לסוגים של הקדשות ציבוריים.
(ב) הנאמן חייב למסור לרשם, לפי דרישתו, מידע והעתקי מסמכים בכל הנוגע לעניני ההקדש.
(ג) סעיף 7(ב) לא יחול על הקדש ציבורי.
30. חקירה
בטל
(א) קיים יסוד סביר לחשש שלגבי הקדש ציבורי לא קויימה הוראה מהוראות חוק זה או מהוראות כתב ההקדש, או שפרטים או מסמכים שנמסרו לרשם אינם מלאים או אינם נכונים, רשאי הרשם, מיזמתו או לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לחקור בענינו של אותו הקדש ציבורי, ויהיו לו לענין זה הסמכויות לפי סעיפים 9 עד 11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ”ט-1968.
(ב) לצורך ביצוע חקירה כאמור בסעיף קטן (א) רשאי הרשם למנות חוקר; מונה חוקר כאמור יהיו נתונות לו סמכויות החקירה כאמור בסעיף קטן (א), בכפוף לתנאי המינוי; החוקר ימסור לרשם דין וחשבון.
(ג) מונה חוקר כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הרשם להטיל את הוצאות החקירה, כולן או חלקן, על ההקדש הציבורי, על נאמנים בו, או על אדם שפנה לרשם בבקשה לפתוח בחקירה, ורשאי הוא לדרוש ממבקש החקירה ערובה להוצאותיה.
31. עונשין
בטל
נאמן של הקדש ציבורי שהפר חובה המוטלת עליו לפי סעיפים 26 או 27, דינו – מאסר שנה או קנס 50,000 לירות, ואם עשה כן בכוונת מרמה – מאסר שנתיים.
36. הנאמן הציבורי
בטל
(א) שר המשפטים ימנה נאמן ציבורי; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
(ב) הנאמן הציבורי יכול לשמש נאמן של נאמנויות, ומקום שבית המשפט ממנה נאמן, רשאי הוא למנות את הנאמן הציבורי כנאמן יחיד גם בנאמנות שלפי תנאיה יש בה יותר מנאמן אחד.
37. סמכות שיפוט
בית הדין המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית הדין הרבני האזורי.
בית המשפט המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית המשפט המחוזי.
38. ערעור
החלטות בית הדין לפי סעיפים 8(ב), 9(א)(2), 13(ג) ו-(ד), 21(ב) ו-22(ד) ו-(ה) ניתנות לערעור.
החלטות בית המשפט לפי סעיפים 8(א), 9(א)(1), 13(ג), 20, 21 ו-22 אינן ניתנות לערעור אלא ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי-המשפט, תשי”ז-1957.
39. הרשאים לפנות לבית הדין
בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית הדין כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור.
בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור.
40. ייצוג נהנה
נהנה שמחמת גילו, מצב בריאותו או ליקוי רוחני או גופני אינו יכול לעמוד על זכויותיו, בית הדין ימנה לו מי שייצגו כלפי הנאמן.
נהנה שמחמת גילו, מצב בריאותו או ליקוי רוחני או גופני אינו יכול לעמוד על זכויותיו, רשאי הנאמן הציבורי לייצגו כלפי הנאמן.
41. אי-תחולה
בטל.
(א) לגבי הקדש דתי שנוסד בפני בית דין דתי על פי הדין הדתי רשאי בית הדין הדתי להורות שהוראות חוק זה בענין יצירת הקדש ובענין ניהולו הפנימי לא יחולו עליו.
(ב) שר המשפטים רשאי להורות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, כי הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על הקדש שיצרו או נטלו חלק ביצירתו הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית או הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כמשמעותן בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי”ג-1952, לרבות קרן קיימת לישראל וקרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל.
42. סייג לתחולה
הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.
הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.
43. ביצוע ותקנות
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סכומי אגרת רישום, אגרה שנתית, וכן אגרות ותשלומים אחרים שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן הרשם לפי חוק זה ורשאי הוא לפטור מתשלום אגרה או לקבוע סכומי אגרות ותשלומים שונים, לסוגי הקדש ציבורי, לפי אמות מידה שיקבע.
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סכומי אגרת רישום, אגרה שנתית, וכן אגרות ותשלומים אחרים שיש לשלמם בשל פעולות ושירותים שנותן הרשם לפי חוק זה ורשאי הוא לפטור מתשלום אגרה או לקבוע סכומי אגרות ותשלומים שונים, לסוגי הקדש ציבורי, לפי אמות מידה שיקבע.
44. הוראות מעבר
בטל.
(א) הקדש שהיה קיים ערב תחילתו של חוק זה לפי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה יראוהו כהקדש ציבורי ויחולו עליו הוראות חוק זה מתחילת חוק זה; התאגדו נאמניו של הקדש כזה לפי סעיף 36 לאותה פקודה, ימשיכו להוות תאגיד כאמור שם.
(ב) מי שכיהן ערב תחילת חוק זה כמפקח על ההקדשות, יראוהו כאילו נתמנה רשם לפי חוק זה, ופנקס ההקדשות ופנקס החברות לתועלת הציבור שהתנהלו ערב תחילת חוק זה יראום כמתנהלים לפי חוק זה.
45. ביטולים
בטל.
בטלות –
(1) פקודת ההקדשות לצרכי צדקה;
(2) פקודת עניני צדקה (הנאמן הציבורי).
46. תחילה
תחילתו של חוק זה תהיה מיידית.
תחילתו של חוק זה תהיה ששה חדשים לאחר פרסומו ברשומות, למעט סעיף 35 שתחילתו תהיה ביום כ”ט בשבט תשמ”א (3 בפברואר 1981).