(א) הזכות למזונות היא:

(1) לאלמנתו של המוריש –

(א) אלמנה זכאית למזונות מהעיזבון על בסיס תקנת הכתובה וכל עוד לא גבתה את כתובתה;

(ב) אין היורשים רשאים לפרוע לאלמנה את כתובתה ולשלול ממנה את הזכות למזונות אלא בהסכמתה או עפ”י תקנת בית דין;

(ג) אלמנה לא זכאית למזונות מהעזבון במקרים הבאים:

(1) תבעה כתובתה אף שלא נפרעה;

(2) נתארסה לאחר;

(3) מחלה כתובתה לבעלה;

(4) מכרה או משכנה את כתובתה.

(2) לאלמנתו של המוריש כשהיא שומרת יבם –

(א) שומרת יבם זכאית למזונות מעזבון בעלה רק שלושה חודשים ראשונים אחר מות מבעלה, כדין כל אלמנה;

(ב) אחרי חליצה של היבם אין לה מזונות מהמוריש;

(3) לבנותיו של המוריש –

(א) על אף שזכות הבת למזונות נובעת מחיוב האב בכתובת אמה, אם היה חיובו של האב בתוקף בשעת הנישואין, אין זכות זו תלויה בהמשך תוקפה של הכתובה;

(ב) בת המוריש זכאית למזונות מהעיזבון כאשר אביה נשא את אמה לפני שנולדה;

(ג) בת המוריש זכאית למזונות מהעיזבון עד גיל שמונה עשרה או עד שתנשא;

(ד) בנוסף למזונותיה בת המוריש זכאית לפרנסה מהעיזבון לצורך נישואיה גם כשהיא בוגרת;

(4) לילדיו המאומצים –

בן או בת מאומצים זכאים למזונות מהעיזבון.

(5) לנכדים –

(א) נכד המוריש שהתייתם לפני מות המוריש אינו זכאי למזונות מהעיזבון;

(ב) נכד המוריש שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו זכאי למזונות מהעיזבון;

(6) להורים –

אין הורי המוריש זכאים למזונות מהעיזבון.

(ב) אשה שערב מות המוריש לא היתה לה זכות לקבל מזונות ממנו, אינה זכאית למזונות מעזבונו.

(1) גרושה או ספק גרושה שנתאלמנה – אין לה מזונות מהעיזבון אפילו טרם קבלה את כתובתה;

(2) אשה שחיה עם המוריש ללא חו”ק כדת משה וישראל אינה זכאית למזונות מעזבונו;

א) הזכות למזונות היא

(1) לבן-זוגו של המוריש- כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש;

(2) לילדי המוריש – עד גיל 18, לילד נכה – כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש – כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר – כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ”ט-1969.

(3) לילד בגיר של המוריש שבית המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות – עד גיל 23.

(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם היתה עליו ערב מותו – כל ימי חייהם.

(ב) בן הזוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו.

(ג) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה.

(ד) ילד, לענין מזונות- לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.