עם ישראל זכה לחזור למולדתו ולהחיות בה את לשון הקודש, אך עדיין לא בנה מחדש את מערכת המשפט הלאומית והמפוארת שלו. מדינת ישראל קלטה בתחילת דרכה חוקים זרים, עות’מאניים או אנגליים ובהמשך, חוקקה חקיקה חדשה משלה. לאחר שבעים ושלוש שנות עצמאות, החוק הישראלי ומערכת המשפט הישראלית התקבלו בחברה הישראלית על כל פלגיה וזרמיה: שכן גם אלה המתנגדים למפעל הציוני חיים, מוכרים וקונים, משכירים ושוכרים, מורישים ויורשים על פי החוק הישראלי. השתרשותו של החוק הישראלי בכלל החברה כה עמוקה עד שנשאלה שאלת תוקפו ההלכתי של החוק הישראלי, מדין מנהג הסוחרים וכו’. נראה שבמציאות הישראלית, המשפט ההלכתי הוא זה שהפך להיות חוק זר בעיניי רוב הציבור הישראלי אם לא כולו. רק קומץ תלמידי חכמים ממשיך ללמוד לש”ש בכוללים לדיינות, למרות שהסיכויים להתמנות לדיין כמעט אפסיים. לכלל הציבור, הספרות המשפטית ההלכתית נותרת סגורה וחתומה כי העיון בה דורש עשרות שנות לימוד. יש צורך בחקיקה הלכתית שתדע לחבר בין המציאות העכשווית לבין מקורות המשפט של עם ישראל, שתדבר בשפה ובסגנון בני זמננו ותהווה פתרון התואם את שאיפותיו הלאומיים והדתיים של עם ישראל החי, לראשונה לאחר 2000 שנות חורבן, חיים עצמאיים בארצו. במכון לחקיקה הלכתית, חברו יחד תלמידי חכמים בעלי הכשרה של דיינים ומשפטנים במטרה לקדם מטרות אלו.

חקיקה נגישה לכול

הגם שבעולמה של היהדות, אין הבדל מהותי בין הלכות שבת או כשרות לבין דיני חוזים או מקרקעין, שכן כולם חלק מהלכה כוללת אחת, בחרנו לערוך ספרי חוקים ולא ספרי הלכה. מאחורי בחירה זו, עמדה ההנחה כי כל מערכת משפט חייבת לפנות לכלל אזרחי המדינה, שומרי מצוות ואלה שלא, יהודים ואחרים, זאת בשפה מובנת לכולם.

חקיקה ברורה

אחת הבעיות הקשות ביותר בעולמה של תורה היא מחלוקות הפוסקים. אין הלכה שאין בה מחלוקת. וכמעט בכל עניין, רשאי אדם להסתמך על הדעה הנוגדת (מושג ה”קים לי)”. הספרות ההלכתית גדושה במחלוקות, אך אין להן מקום בספרי חוקים. בחרנו לנסח את החוק כדעה אחת, לפי מה שנראה בנטיית הפוסקים כדעה עיקרית מקובלת.

הצמדה למבנה חוקי מדינת ישראל

כאמור לעיל, במשך ששה עשורים מדינת ישראל פיתחה חקיקה ענפה ועצמאית, שהפכה לחלק מהותי ואינהרנטי של המציאות הישראלית. בחרנו לחבר מציאות זו לשורשיו המשפטיים של עם ישראל. ועל כן, העדפנו לסדר את החקיקה ההלכתית לפי חוקי מדינת ישראל ולא על פי החלוקה המסורתית של השולחן הערוך. סוגיות הלכתיות “פורקו” וחלקיהן השונים שובצו בחוקים הרלוונטיים. לדוגמא: נושא קניין שהוא הנושא הבסיסי והמהותי בכל הלכות מכירה, מתנה, נחלות וכו,’ איננו נכלל בחוק המכר לישראל, בחוק המתנה לישראל או בחוק הירושה לישראל, אלא צורף לחוק המקרקעין לישראל.