נוסח החוק ההלכתי נוסח החוק האזרחי
חוקי ישראל עפ"י ההלכה
121. הוראה כללית
(א) על אף שנתמנה מנהל עיזבון, פעולות של אחד היורשים בעיזבון תקפות.
(ב) לא נתמנה מנהל עיזבון, ינוהל ויחולק העיזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה.
(א) נתמנה מנהל עזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית המשפט.
(ב) לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה.
122. יורשים אחדים
(א) בניהול העיזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית הדין.
(ב) על אף האמור בסעיף הקודם, פעולה של אחד או אחדים מן היורשים בעיזבון תקפה.
(ג) בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יחולו עליהם דיני שותפים.
(ד) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו.
(א) בניהול העזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בענין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית המשפט.
(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה.
(ג) בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו.
123. הזמנת נושים
(א) היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא.
(א) היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא.
124. סילוק חובות
על סילוק חובות העזבון על ידי היורשים יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות הסעיפים 100 עד 106.
על סילוק חובות העזבון על ידי היורשים יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות הסעיפים 100עד 106.
125. חלוקת העזבון
על חלוקת העזבון בין היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 107 עד 120; הגשת פרטת חלוקה כאמור בסעיף 118 תהא רשות בידי היורשים, כולם או מקצתם.
על חלוקת העזבון בין היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 107עד 120; הגשת פרטת חלוקה כאמור בסעיף 118 תהא רשות בידי היורשים, כולם או מקצתם.
126. אחריות בנכסי העזבון
אחריות היורשים לחובות העיזבון חלה מיד במות המוריש ומנכסי העיזבון.
עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון.
127. אחריות כדי מה שקיבל
(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 וסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, ממשיך היורש להיות אחראי על חובות העיזבון במידה ויתגלו אחר החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקבל מן העיזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה – גם לשוויו.
(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה – גם לשוויו.
128. אחריות כדי כל העזבון
(א) על אף שחולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של מה שקבל מהעיזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון – על הנושים.
(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון – על היורש.
129. אחריות במקרים מיוחדים
(א) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של מה שקבל מהעזבון.
(ב) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של מה שקבל מהעזבון.
על אף האמור בסעיף 127 ו-128 –
(1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה;
(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה.
130. דין העברה ושעבוד של חלק בעזבון
(א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון.
(ב) מקבל ההעברה או השיעבוד אחראים, במידה וקבלו קרקע, לחובות העזבון שלא סולקו עד כדי שווים של מה שקיבלו.
(א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון.
(ב) מקבל ההעברה אחראי, כערב לאותו יורש, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ומקבל השעבוד – כדי מה שקיבל תוך מימוש השעבוד.
131. אחריותו של הזוכה במנה
(א) הזוכה במנה במקרקעין על פי מתנת בריא, אינו אחראי לחובות העזבון שלא סולקו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה. ואם קבל מנה במטלטלין אין הנושה יכול לגבות ממנו.
(ב) הזוכה במנה במתנת שכיב מרע אחראי לחובות העיזבון בהתאם לסעיפים 127 עד 130, אלא שאין הנושה רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה.
(ג) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים.
(א) הזוכה במנה אינו אחראי, על אף האמור בסעיפים 127 עד 130, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה.
(ב) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים.
132. אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו
(א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי במקרים הבאים לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש.
(1) הניח מוריש מטלטלים, ולא ניתן לגבות מכל היורשים;
(2) הניח המוריש מקרקעין, וגביית החוב בהתאם להיקף אחריותו של כל אחד מהיורשים מחייבת את הנושה לגבות מכל אחד מהיורשים חלקים בלבד מנכסים שקבלו מהעיזבון;
(ב) על אף שנושה לא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, רשאי לתבוע מיורש כפי סעיף קטן (א).
(א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם היתה הזמנה כזאת.
(ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה.
133. פטור מאחריות
מי שאחראי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, אינו יכול להפטר מאחריותו ואין בית הדין יכול לפוטרו גם אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט.
מי שאחרי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה.
134. חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם
(א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על מה שקבל מהעיזבון.
(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם.
(א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.
(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם.
135. הגדרה של "מושב"
בפרק זה “מושב” של אדם – מקום מגוריו הקבוע, מקום עבודתו הקבוע או מקום עסקיו העיקריים; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום מושבו של האפוטרופוס, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר.
בפרק זה “מושב” של אדם – המקום בו נמצא מרכז חייו; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום מושבו של נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 6, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר.
136. סמכות בתי-הדין בישראל
בית דין בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו בישראל או שהניח נכסים בישראל.
בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל.
137. ברירת הדין
על ירושה יחול חוק זה.
על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138 עד 140.
138. דין נכסים מסוימים
בוטל.
נכסים עוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין.
139. כשרות לצוות
על הכשרות לצוות יחול חוק זה, בכפוף למנהג המקום שבו הוא מצווה.
על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה.
140. צורת הצוואה
צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי חוק זה.
(א) צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין – גם לפי דין מקום הימצאם.
(ב) לענין החלתו של דין זר לפי סעיף זה יראו את הכשרות הדרושה למצווה או לעדי הצוואה כענין שבצורה.
141. מיון מונחים
לענין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136 עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בחוק זה.
לענין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי.
142. דין חוץ המפנה אל דין אחר
בוטל
על אף האמור בחוק זה, כשחל הדין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין-חוץ, אין נזקקים להפניה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפניה ויחול הדין הפנימי הישראלי.
143. דין-חוץ שאין נזקקים לו
בוטל
על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל.
144. סייג לתחולת דין-חוץ
בוטל
על אף האמור בחוק זה, דין-חוץ המקנה זכויות ירושה על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קרבת דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, אין נזקקים לו אלא במידה שאותו דין-חוץ מכיר בזכויות ירושה כאמור המוקנות בדין הישראלי.
145. דין יורש יחיד
לא היה למוריש אלא יורש אחד, יהיו הוראות חוק זה בעניין חלק בעיזבון חלות על העיזבון כולו, והוראות חוק זה בעניין חלוקת העיזבון – על מיזוגם של נכסי העיזבון עם נכסי היורש היחיד.
לא היה למוריש אלא יורש אחד, יהיו הוראות חוק זה בענין חלק בעזבון חלות על העזבון כולו, והוראות חוק זה בענין חלוקת העזבון – על מיזוגם של נכסי העזבון עם נכסי היורש היחיד.
146. ירושה במקרים מסוימים
אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, יקבלו נשותיו את מזונותיהן מהעיזבון שווה בשווה ואת כתובותיהן לפי קדימות בנישואים.
אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשווה.
147. דין תשלומים על פי ביטוח וכו'
(א) סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, נכללים בעיזבון, זולת אם הותנה מי יקבל.
(ב) פיצוים על תאונת דרכים, תאונת עבודה, הרוגים בשואה, אינם נכללים בעיזבון.
(ג) תשלומים בגין תביעת חוב או תביעת נזיקין נכללים בעיזבון.
(ד) ממון שהמוריש לא היה זוכה בו ללא שבועה אינו נכלל בעיזבון.
סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון.
148. שמירת דיני משפחה
חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העיזבון לא יחול אלא חוק זה.
חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק זה.
149. ביטול "מירי"
בוטל.
לענין ירושה בטלים הדינים המיוחדים הנוגעים למקרקעין מסוג “מירי”.
150. עצמאות החוק הירושה
בוטל.
בעניני ירושה לא יחול סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 7.
151. בית הדין המוסמך
בית הדין המוסמך לפי חוק זה הוא בית הדין הדן עפ”י דין תורה.
בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לעניני משפחה.
151א. ערעור על החלטת בית הדין
הרואה עצמו נפגע מהחלטת בית הדין רשאי לערער עליה בפני בית הדין לערעורים.
הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם לעניני ירושה רשאי לערער עליה לפני בית המשפט המוסמך לפי סעיף 151, שידון בערעור בשופט אחד.
152. בוטל
153. הצדדים לדיון
בכל ענין המסור לפי חוק זה לבית הדין רשאי לפנות אליו כל מי שמעוניין בדבר; אולם אין בית הדין רשאי לפתוח בהליך משפטי גם עבור זכאים שלא יכולים לתבוע או להתגונן.
בכל ענין המסור לפי חוק זה לבית המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעונין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר ענין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה.
154. אפוטרופסות לענייני ירושה
יורש או זכאי למזונות מן העיזבון שלדעת בית הדין נבצר ממנו לשמור בעצמו או על ידי נציגו על זכויותיו בעיזבון, מחויב בית הדין, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיוזמת עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעיזבון.
יורש או זכאי למזונות מן העזבון שלדעת בית המשפט נבצר ממנו לשמור בעצמו או על ידי נציגו על זכויותיו בעזבון, רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעזבון.
155. שיפוט בתי דין דתיים
בוטל.
(א) על אף האמור בסעיפים 66(א)ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך.
(א1) נתן בית הדין צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לעניני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד.”
(ב) היה בין הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה קטין, פסול דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, רשאי בית הדין הדתי למנות לו אפוטרופוס לענין מתן הסכמה לשיפוט בית הדין הדתי ולענין ייצוגו לפניו.
(ג) בענין שהובא בפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן(א) מוסמך בית הדין הדתי, על אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על פי דין ואם על פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה.
(ד) בענין שהובא לפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א), מוסמך בית הדין הדתי גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העזבון, ויחולו סימנים א’ עד ה’ לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו-106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית המשפט יראו כאילו מדובר בבית דין דתי.
(ה) סעיף קטן (א) אינו בא לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953 8.
(ו) בסעיף זה “בית דין דתי” – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דרוזי.
156. ביטולים
157. הוראות מעבר
בוטל.
מי שמת לפני תחילתו של חוק זה, יחול על ירושתו הדין שעמד בתקפו ערב תחילתו של חוק זה.
158. דין צוואות קודמות
בוטל.
(א) צוואה שנעשתה לפני תחילתו של חוק זה והמצווה מת אחרי תחילתו –
(1) כשרה, מבחינת צורתה ומבחינת תכנה, אם היתה כשרה ערב תחילתו של חוק זה או לפי הוראות חוק זה;
(2) אין לפסלה בשל דבר שאיננו עילה לביטול צוואה על פי חוק זה.
(ב) מי שעשה צוואה לפני תחילתו של חוק זה רשאי לבטלה, אחרי תחילתו, לפי הוראות חוק זה.
159. הליכים תלויים
בוטל.
הליכים בעניני ירושה שהתחילו לפני תחילתו של חוק זה, יימשכו כאילו לא היה חוק זה בתקפו.
160. ביצוע ותקנות
בוטל.
(א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, וכן בענינים אלה.
(1) עשיית צוואה בפני רשות בחוץ לארץ והפקדת צוואה בחוץ לארץ;
(2) רישום מרכזי של צוואות שנעשו בפני רשות ושל צוואות שהופקדו;
(3) מתן הודעה אישית למעונינים נוסף על הודעה ברבים; מתן הודעה אישית או הודעה ברבים במקרים נוספים על אלה המפורטים בחוק זה; צורתן של הודעות ברבים ודרכי פרסומן בארץ ובחוץ לארץ;
(4) חשבונות שעל מנהלי עזבון לנהלם.
(5) סדרי הדין;
(6) מועדים שבסדרי דין, לרבות מועדים לענין בקשה שהוגשה לבית דין דתי;
(7) אגרות, שכר והוצאות.
(ב) תקנות לפי פסקאות (6) ו (7) של סעיף קטן (א) טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
161. תחילה
תחילתו של חוק זה, מיידית.
תחילתו של חוק זה, תשעה חודשים מיום פרסומו ברשומות.