חוק השבת אבידה
נוסח החוק ההלכתי נוסח החוק האזרחי
חוקי ישראל עפ"י ההלכה
1. הגדרות
בחוק זה –
“אבידה”– מטלטלין שאבדו לבעליהם באופן שאדם סביר לא היה מתייאש מלמצוא אותם;
“בעל” לגבי אבידה- לרבות מי שזכאי להחזיק בה.
בחוק זה –
“אבידה” – מיטלטלין שאבדו לבעליהם, או שבנסיבות הענין יש להניח שיצאו משליטתם;
“בעל”, לגבי אבידה – לרבות מי שזכאי להחזיק בה.
2. חובת המוצא
- הרואה אבידה ונוטלה (להלן: “המוצא”) חייב להשיבה לבעלה , זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה.
- מוצא החייב להשיב את האבידה לבעלה, ואין בידו לעשות כן, חייב להכריז על מציאת האבידה או למסור אותה למשטרה או לכל גורם אחר שיטפל בהשבתה.
(א) המוצא אבידה ונוטלה (להלן – המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.
(ב) הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו.
3. אבידה שנמצאה ברשות הזולת
- המוצא ברשותו של אדם אחר אבידה, שבהתאם לסעיף 2(א) רשאי מוצא ליטול לעצמו:
- ברשות שיש בה כדי להקנות את האבידה לבעל הרשות לפי דיני הקניינים, חייב המוצא להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו.
- ברשות שאין בה כדי להקנות את האבידה לבעל הרשות לפי דיני הקניינים, זכה המוצא באבידה.
- המוצא ברשותו של אדם אחר אבידה, שבהתאם לסעיף 2(א) אין המוצא רשאי ליטול לעצמו, יפעל המוצא עפ”י הוראות סעיף 2(ב).
המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו; קיבל בעל הרשות את האבידה לידו, יראו אותו כמוצא.
4. אבידה שלא נתגלה בעלה
- הכריז המוצא על האבידה בהתאם להוראות סעיף 2(ב) ולא נתגלה בעל האבידה, חייב לטפל בה באופן המועיל עד מציאת הבעלים.
- רשאים בי”ד בהסכמת הציבור לתקן להשיב אבידה לבעלה אף במקום שהמוצא זוכה בה.
(א) קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה, ואם לא היה עליו להודיע כאמור בסעיף 2(א) – מיום מציאתה.
(ב) לא קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים לאחר שנודע למשטרה על מציאת האבידה, יראו כאילו התייאש ממנה והמדינה תהיה לבעלת האבידה; והוא הדין אם המוצא מסר את האבידה למשטרה והיה לבעלה לפי סעיף קטן (א) אך לא דרש אותה תוך חודשיים לאחר שהיה לבעל כאמור.
(ג) שר המשטרה רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, לקבוע בתקנות שעל אבידות יקרות ערך, או שניתן להניח שהן בעלות ערך רגשי מיוחד לבעליהן, ועל סוגים מיוחדים אחרים של אבידות, לא יחולו הוראות סעיף זה או שיחולו בהארכת התקופות האמורות בו או בשינויים אחרים שנקבעו בתקנות.
5. פדיון האבידה
זכה המוצא באבידה אין בעלה זכאי לפדותה.
זכה המוצא או המדינה באבידה לפי סעיף 4, זכאי בעלה הקודם, תוך שנה לאחר הזכיה, לפדותה מהזוכה, או ממי שרכש אותה מן הזוכה שלא בתמורה, בתשלום שוויה בזמן הפדיון, זולת אם חל בה שינוי של ממש.
6. מכירת האבידה
- אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד משוויו, חייב המוצא למכרה מיד.
- אבידה שיש הוצאות בשמירתה, או שהיא בעל חיים או חפץ שמצוי לקנותו, רשאי המוצא למכרה.
- המשטרה או כל גורם אחר, שהאבידה נמסרה להם, יפעלו גם הם עפ”י הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב).
- המוצא לא ימכור את האבידה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) אלא בפיקוח בית דין.
- נמכרה האבידה, דינו של המוצא כשואל.
(א) אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד שיעור ניכר משוויו, או שהוצאות שמירתו אינן סבירות לעומת שוויו, או אבידה שהיא בעל חיים, רשאי המוצא למכרה בדרך סבירה, וכן רשאית לעשות המשטרה, אם האבידה נמסרה לה.
(ב) המוצא לא ימכור את האבידה כאמור אלא לאחר שהודיע על כך למשטרה זמן סביר מראש והמשטרה לא דרשה למסור לה את האבידה.
(ג) נמכרה האבידה, יבוא, לענין חוק זה, הפדיון במקומה.
7. נכס שהוזנח
- נכס שהופקד במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש כעבור זמן רב מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ובעל המוסד או המקום– כמוצא שחל עליו סעיף 2 (ב).
- נכס שהושאר במקומות המוזכרים בסעיף קטן (א), ולא נדרש כעבור זמן רב, רשאי המוצא ליטול אותו לעצמו.
- הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה.
(א) נכס שהופקד או הושאר במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש תוך חדשיים מהיום שהושאר או מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ואת בעל המוסד או המקום – כמוצא.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה.
8. נכס של נעדר
- מיטלטלין של אדם שיצא שלא לדעתו ועקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם ידועים, ובית הדין לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2(ב) ו- 4(א) בשינויים המתחייבים.
- מיטלטלין של אדם שיצא לדעתו ועקבותיו נעלמו, לא יחולו עליהם הוראות חוק זה.
מיטלטלין של אדם שעקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם ידועים, והאפוטרופוס הכללי או אדם אחר המוסמך לכך לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2 ו-6 בשינויים המחויבים.
9. עבירות
בטל
מי שאינו מקיים את המוטל עליו לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות.
10. אצילת תפקידים וסמכויות
בטל
שר המשטרה רשאי, בהסכמת שר הפנים, לאצול את תפקידי המשטרה וסמכויותיה לפי חוק זה לרשות מקומית שהסכימה לכך; אצילה זו יכול שתהיה מוגבלת או מותנית.
11. ביצוע ותקנות
בטל
שר המשטרה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובין השאר לקבוע בהן –
(1) מה יעשו המשטרה או הרשות המקומית באבידות שנמסרו להם;
(2) מה ייעשה באבידה שהמדינה היתה לבעלה ובפדיון ממכירתה;
(3) מה ייעשה בסוגי אבידות שהוראות סעיף 4(א) ו-(ב) אינן חלות עליהם;
(4) מה ייעשה בנכסים האמורים בסעיף 8.
12. תחולה
הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון.
הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.
13. ביטולים
14. תחילה
תחילתו של חוק זה מיידית.
תחילתו של חוק זה ביום ג’ באלול תשל”ג (31 באוגוסט 1973).