סעיף 18 פטור בשל אונס או סיכול חוזה
- הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות א עמ' סא.
העובדות– חוזה למכירת דירה, בו נאמר שהקונה משלם למוכר סכום ראשוני מיידי ואת היתר בתשלומים, וכן נאמר בו שצד שיפר את החוזה יפצה את הצד השני על כל הנזקים הישירים שיגרמו לו כתוצאה מהפרת החוזה. כן נאמר שצד שיפר את החוזה ישלם קנס לצד השני. בחוזה נאמר שהוא נעשה בקנין המועיל ולא כאסמכתא. כתוצאה מפרוץ האינתיפאדה קרסו עסקיו של הקונה, כך שלא היתה לו יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים, והוא הפסיק לשלם. כתוצאה מכך, נגרמו למוכר הפסדים כיון שהוא לא עמד בתשלומים עבור דירה אחרת שרכש, ונאלץ לשלם קנסות על בטול המקח. המוכר תובע את הקונה שישלם לו על כל ההפסדים שנגרמו לו. הקונה טוען שהוא נאנס באונס לא צפוי, ועל דעת כן לא התחייב.
נפסק– הנזקים שנגרמו למוכר עקב אי יכלתו לעמוד בתנאי רכישת הדירה שרצה לרכוש, אינם נזקים ישירים אלא גרמא בלבד. אמנם, ע"פ החוק הנוהג במדינת ישראל נכללים נזקים אלה בכלל נזקים ישירים שאדם מתחייב לחברו, אך כיון שלהלכה הדבר אינו ברור הרי שהדין ספק ויד בעל השטר על התחתונה. לכן אין לחייב בתשלומים אלה את הקונה. מאידך, את הקנס אפשר לחייב כי אדם יכול להתחייב בתשלום שאינו חייב בו. אמנם, אילו היה הקנס בסכום מוגזם, היה הדבר בגדר אסמכתא, וכתיבת "שלא כאסמכתא" איננה פותרת בעיה זו. אבל כיון שהקנס הנקוב הוא בסכום סביר שיכסה את ההפסדים, אין זו אסמכתא והיא חלה. ובפרט שההתחייבות היא הדדית. ובפרט שהוא מנהג המדינה לחייב פצויים כאלה, ומעתה יש לדון אותו כסיטומתא שמועילה גם באסמכתא. לגבי טענת האונס – אין זה אונס כי זה דבר צפוי. ואולם למסקנה יש לפשר בין הצדדים.