(1) בית הדין תל אביב-יפו, הדיינים: מ' שלזינגר, י' וילנסקי, י' סורוצקין. פסקי דין רבניים חלק ו, עמ' 158.
העובדות – אדם חתם על הסכם עם הנהלת בית אבות, לפיו הוא משלם סכום מסוים כדמי כניסה, ועוד סכום חדשי מסויים, בתמורה לחדר ובו שתי מטות לו ולבתו המפגרת. אחרי מותו תוכל בתו להמשיך לגור במקום תמורת מחצית הסכום החדשי, כל ימי חייה. האיש נפטר, והנהלת בית האבות רוצה להוציא משם את הבת. היא טוענת שלא נעשה קנין מחייב, ושזכותו של פועל לחזור בו אפילו בחצי היום. כמו כן היא טוענת שהמנהל שחתם על מכתב הקבלה לא היה מוסמך לעשות כן לבדו. מכתב הקבלה לא היה חוזה אלא רק אישור שהאיש ובתו התקבלו למקום.
נפסק – הבת תשאר במקום כל ימי חייה. נימוקים – המוסד הוא קבלן ולא פועל, ועל המוסד לתת את השירות כפי שהתחייב.
(2) הרב יצחק שמואל גמזו, שורת הדין יד, עמ' שנט.
העובדות – אדם שכר עובד שיטפל עבורו בשנויי תב"ע. הם התנו שהשכר ישולם כמקובל במשרדי הממשלה, ואח"כ חתמו על הסכם שישולם שכר של 3% מערך הקרקע. התובע טוען שנודע לו מאוחר יותר שלא מקובל לשלם שכר כ"כ גבוה במשרדי הממשלה והשכיר הטעה אותו. הוא המשיך להעסיק את השכיר גם אחרי שנודע לו על כך, עד לסיום העבודה.
נפסק – התביעה נדחית. נימוקים – כיון שהמשיך להעסיק את השכיר אין כאן מקח טעות, שהרי גילה דעתו שהוא זקוק לשכיר מקצועי מיוחד, והוא מקבל על עצמו את השכר המדובר.
(3) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א עמ' נג.
העובדות – אדם שכר קבלן בנין לבנות חדר נוסף לדירתו. הם חתמו על חוזה לפי תכנית מהנדס. תוך כדי עבודה טען הקבלן שיש צורך בעבודה נוספת בלתי צפויה, ותבע עבורה סכום נוסף. הקבלן איים שאם לא ישלם בעל הבית את הסכום הנוסף – יפסיק את העבודה ויפרק גם את מה שכבר בנה. לכן הסכים בעל הבית ושלם את הסכום הנוסף. אולם התברר שהעבודה הנוספת הופיעה בתכנית המהנדס שעליה הוסכם מראש. אח"כ תבע הקבלן שבעל הבית ישלם לו על כל העבודה לפני סיומה, ולא אחרי סיומה כפי שנקבע בחוזה. בעל הבית סרב והקבלן עזב את העבודה. בעל הבית שכר פועלים אחרים תחתיו, וכעת הוא תובע לנכות את השכר ששלם לאותם פועלים, וכן את דמיה של חלק מהעבודה שעדיין לא נעשה, משכרו של הקבלן. הוא תובע גם שהקבלן יחזיר לו את דמי העבודה הנוספת ששילם שלא כדין, שלא הסכים לשלם אותה אלא כדי שהקבלן לא יממש את איומו להפסיק את העבודה, אך כיון שממילא הפסיק הקבלן את העבודה לפני סיומה – עליו להחזיר את התוספת שקבל.
נפסק – הנתבע חייב לשלם מתוך השכר ששילם לו בעה"ב, את תוספת העלות של השלמת הגג, אם השכר כולו שהוקצב לו מראש אין בו די כדי להשלים את כל הבניה. והואיל והמחיר ששילם התובע עבור השלמת הגג (כולל התוספת שהוסיף לו באמצע העבודה) מכסה את כל דמי השכירות שקצב עם הנתבע עבור כל הבניה כולה, ועדיין נותר לו להשלים ולבנות קיר, לצבוע אותו, להתקין בו נקודת חשמל ולנקות את הפסולת, כל תוספת שתהיה היא ע"ח השכר ששולם לנתבע. יחד עם זאת זכאי הנתבע לומר לתובע 'צא ושכור מאלו' להשלמת בנית הקיר, ואם ישכור פועלים יקרים יותר, לא תהיה לו עליו – בגלל תוספת היוקר של הפועלים היקרים – אלא תרעומת. נימוקים – כיוןש מדובר כאן ב'דבר האבד' זכאי התובע לשכור פועלים אף בסכום גבוה כדי להשלים את הבניה על חשבון מה שנתן לקבל (=לנתבע), וגם את התוספת שהוסיף לו על היציקה שאנו מתייחסים לתוספת זו שניתנה בהסכמה יש לחשב כאשר משלימים לפועלים על חשבון הקבלן. אולם ביחס לקיר אין בזה 'דבר האבד' כיון שממילא התעכבה בנייתו, יש לאפשר לקבלן לסיים את בניית הקיר.
(4) הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב ג עמ' רמט.
העובדות – אדם שכר קבלן עבור עבודה דחופה ביותר. המשטרה עצרה את העובדים הזרים שהעסיק הקבלן כיון שלא היו להם אשורי שהיה בארץ. העבודה שבתה ולכן הזמין השוכר קבלן אחר, שדרש מחיר גבוה יותר. השוכר טוען שכיון שזה דבר האבד, יכול לשכור אחרים על חשבון הראשון, וישלם הראשון. הקבלן טוען שנאנס ולכן הוא פטור.
נפסק – השוכר רשאי להחליט את כל שכרו של הקבלן שעדיין בידו, וכן את כל רכושו של הקבלן שנמצא בידו (של השוכר) כדי לשכור אחרים, אך לא להוציא מהקבלן. נימוקים – הקבלן אינו אנוס אלא פושע כי העסיק עובדים לא חוקיים, ובדבר האבד אפשר לשכור קבלן אחר על חשבון הכסף או הכלים הנמצאים ברשות השוכר.
(5) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ה עמ' יט.
העובדות – משקיע נתן ליצרן סכום מסוים, והותנה ביניהם שהיצרן ייצר שעונים מדגם שהוצע ע"י המשקיע, דגם שאינו קיים בשוק. בחוזה נאמר שהיצרן מחויב להעביר למשקיע את השעונים או את הרווחים ממכירתם, ושאם לא יביא לו שעונים יחזיר לו את הכסף בנוסף לדולר אחד לכל יחידה שאמור היה לייצר. סוכם שהפקדון יוחזר בערך דולרי. השעונים לא יוצרו, לטענת היצרן היה זה באונס, והוא טוען שההתחייבות לא חלה כי היא התחייבות על דבר שלא בא לעולם ואין כמותו בשוק.
נפסק – חייב להחזיר את מלוא הסכום שקבל כולל דמי רווח מינימאליים שהיה יכול להרוויח בהשקעתם באפיק אחר. נימוקים – הכסף נמסר כ'דמי עיסקא' ולא רק כפיקדון שהרי היתה אפשרות לייצרן להשתמש בהם. מאידך, ההתחייבות לתוספת דולר ליחידה אינה בתוקף כי לא ברור שהיה יכול להשיג יצרן שייצר שעונים כאלה במקום אחר, אולם הנתבע מנע ממנו רווח אפשרי שהיה יכול להשקיע באפיקים אחרים.
(6) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, טוביה גולדשמידט. פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמ' תפא.
העובדות – אדם שכר עו"ד לקנות עבורו דירה, והעסקה לא יצאה אל הפועל. התובע דורש את החזר המקדמה ששלם. העו"ד טוען שהתשלום הוא שכר טרחה והוא אכן טרח. השוכר טוען שהתשלום הוא עבור העסקה, וכיון שהעסקה לא יצאה אל הפועל הוא פטור מתשלום.
נפסק – התביעה מתקבלת והעו"ד יחזיר את דמי הקדימה. נימוקים – עו"ד אינו כשאר אומנים שאינם מקבלים שכר עבור פעולתם ועמלותם אלא בשביל גמר ושלימות הפעולה, אלא הוא מקבל שכר גם עבור פעולתו ועמלותו, שחכמתו הוא מוכר, כמו שכתב הרמב"ן לענין רופא, מ"מ אינו ממש דומה לרופא, שהרופא קובע את שכרו גם אם לא יצליח, אבל עו"ד, כמו בנידון דידן, קובע את שכרו כשהוא בטוח בהצלחתו להביא את העיסקה לידי גמר, ואם מתברר לבסוף שלא הצליח להביא לידי גמר אין לו אלא שכר טרחתו. ובמקרה זה שקביעת השכר של העו"ד – כפי שנרשם בהסכם – היתה עבור ביצוע העיסקה, משזו לא התבצעה לא מגיע לו שכ"ט.
(7) הרב אברהם דוב לוין. הרב יהושע ווייס. הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ט עמ' רטו.
העובדות – אדם הזמין קבלן שיבנה עבורו. במהלך הבניה בקש תוספות ושנויים, כעת הקבלן מבקש תוספת מחיר עבור ההוספות שבנה, ובעל הבית אומר שלא דובר על כך שההוספות תהיינה בתשלום. כמו כן היה הקבלן צריך להוציא הוצאות נוספות, וגם עליהן הוא תובע החזר.
נפסק – ישלם כפי מה שמקובל לשלם על הוספות מעין אלה. נימוקים – דין זה דומה ליורד לשדה חייב ונטעה ברשות ידו על העליונה וחייב בעל הבית לשלם את המחיר המקובל. וכמו כן המהנה את חבירו בסתם אומרים הפוסקים לא לשם מתנה התכוון.
(8) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ב עמ' קכג.
העובדות – בעל קרקע שעמד לבנות על הקרקע בניין בן 6 דירות, סכם עם קונה על רכישת אחת הדירות. לפי החוזה התחייב המוכר לבנות את הבית בניה מעולה מחומרים מעולים. הקונה טוען שהמוכר לא השתמש בחומרים מעולים.
נפסק – הצדדים ישכרו מומחה שיבדוק את הבית ויכריע האם החומרים שממנו הוא עשוי נקראים חומרים מעולים.
(9) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ט, עמ' שנב.
העובדות – הדיירים בבניין מסוים שכרו חברת נקיון, הם תובעים לנכות משכרה, בטענה שהנקיון לא השביע את רצונם. בעל החברה טוען שהנקיון היה בדיוק ברמה שהוא רגיל לתת בבתים אחרים באזור.
נפסק – כיון שלא הוכח שהם קבלו שרות פחות טוב מהמקובל, וגם הם לא בקשו להפסיק את השכירות באמצע התקופה, ישלמו את המחיר שנקבע.
(10) הדיינים: אברהם דב לוין, ברוך שרגא, שמואל ביבס. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א עמ' קיג.
העובדות – אדם שכר קבלן לבנות עבורו גג. הוא ידע שהקבלן אינו מתמחה בבניית גגות, אך הסכים לקבלו אע"פ שיעשה עבודה גרועה, בגלל המחיר הנמוך שבקש הקבלן. הקבלן עבד ללא אישור מהנדס. בסופו של דבר נבנה הגג באופן בלתי תקני כלל ווהוחלט להורסו ולבנות גג חדש. הגג החדש נבנה אךהושלם ע"י בעל הבית. בעל הבית תובע את הכסף ששלם על הגג הראשון שנהרס, והקבלן טוען שהשוכר ידע וסבר וקבל.
נפסק – על הנתבע לפצות את התובע לפנים משורת הדין. נימוקים – אומדנא דמוכח הוא שגם מי שמוכן להתפשר על איכות העבודה, לא יסכים לקבל גג לא בטיחותי ודולף. ואולם, כיון שיתכן שאפשר היה לפתור את הבעיה בתקונים קלים, ללא הריסת הגג, ה"ז ספק מקח טעות והמוציא מחברו עליו הראיה.
(11) הדיינים: דוד עובדיה, אברהם דב לוין, שמואל ביבס. פסקי דין ירושלים דיני ממונות א עמ' קכה.
העובדות – התובע מסר לנתבע ספר תורה להגהה כולל 'בדיקת מחשב' לאחר בדיקת המחשב נמצאו טעויות בספר התורה. התובע מסר את הספר למכון אחר לבדיקה והטעויות תוקנו. התובע דורש את ההוצאות מהמכון הראשון וכן הוצאות נסיעה וטורח. הנתבע טוען שהיה סיכום למסור לבדיקת מחשב וכך עשה. ולא ידע שהמכון הראשון לא מהימן.
נפסק – בעל המכון הראשון הסכים להחזיר את עלות הבדיקה, ועל הנתבע לדרוש זאת ממנו ולהעביר לתובע. שאר דרישות התובע נדחות. נימוקים – בדיקת מחשב שמשאירה אחריה טעויות אין שמה בדיקת מחשב, והחוזה לא קוים, והנתבע היה צריך לשלם מכיסו, אולם כיון שבעל המכון הראשון הסכים להחזיר התשלום הנתבע צריך לדאוג לקבל ממנו את ההחזר. שאר התביעות נחשבות 'גרמא' ואין להוציא מיד הנתבע.
(12) הדיינים: ברוך יצחק לוין, אליהו קצלנבוגן, חיים הרצברג. פסקי דין ירושלים ב עמ' צז.
העובדות – אדם מסר מכונת כביסה למומחה כדי שיבדוק האם כדאי לתקנה. המומחה קבע שכדאי לתקנה, וותיקנה בעבור תשלום מסוים. בפועל המכונה לא עבדה, והמומחה מסכים שלא כדאי לתקנה. התובע דורש את הכסף שנתן למומחה משום שבמבחן התוצאה הוא לא עמד. הנתבע טוען שבסכום שקבל עבור בדיקת המכונה לא היתה לו יכולת לבדוק את גוף המכונה ולכן בדק חלקים מסוימים ואותם המליץ לתקן.
נפסק – הקבלן יחזיר את התשלום שקבל. נימוקים – בשכירות של קבלן עיקר הדרישה היא להנות מהפעולה וכיון שזה לא קרה פטור מלשלם לו את שכרו.
(13) הרב ברוך יצחק לוין; הרב אליהו קצלנבוגן; הרב חיים הרצברג. פסקי דין ירושלים. דיני ממונות ב עמ' קא.
העובדות – מחבר ספר שכר מדפיס שידפיס עבורו את הספר. סוכם על תשלום מסוים עבור אלף עותקים. המדפיס טוען שהדפיס אף יותר, 1050, אבל בפועל לא מסר אלא 964. לטענתו מפני שחלק מהעותקים התקלקלו תוך כדי ההדפסה והכריכה, וכך קורה בכל הדפסה והקלקול הוא סביר ועל דעת כן מוסרים מחברים את ספריהם להדפסה. וכן המנהג המקובל. מאוחר יותר הסכים המדפיס לוותר על התשלום עבור העותקים החסרים, וכן על תשלום נוסף עבור הוספת כמה עמודים כאשר היתר כבר היה מודפס. המדפיס תובע את הכסף שויתר עליו כיון שלדבריו ההסכמה היתה באונס, כיון שהיה זקוק לשאר הכסף.
נפסק – רצוי שהצדדים יפשרו ביניהם. נימוקים – טענת האונס אינה מתקבלת, כיון שהוא החליט לוותר כדי לקבל את הכסף. מאידך, אלמלא הסכים לוותר, היתה נכונה טענתו שהמנהג הוא שבד"כ מתקלקלים כמה עותקים בהדפסה והכריכה, ואם הקלקול בגדר הסביר המחבר משלם את כל הסכום.
(14) הדיינים: ברוך יצחק לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ה עמ' קנג.
העובדות: אדם שכר קבלן לשפץ בית ונתן לו את כל שכרו מראש. במהלך העבודה התגלעו סכסוכים בין השוכר והקבלן, והקבלן עזב את העבודה באמצעה. כל צד טוען שהצד השני הוא שהפסיק את ההתקשרות. השוכר שכר קבלן אחר להשלים את המלאכה.
נפסק – יש לפשר בין הצדדים. נימוקים – פשוט שהצד החוזר בו ידו על התחתונה. ואם הקבלן חזר בו חייב לשלם את כל השכר ששולם לקבלן השני, ובכל אופן לא יקבל יותר מדמי החומרים שהשקיע והעבודה שעשה, ואם נשארה בידו יתרה מעבר למה ששולם לקבלן השני נחלקו הפוסקים אם צריך להחזיר לבעל הבית. אולם אם חזר בו הקבלן מחמת אונס או שבעה"ב פטר אותו, יקבל את דמי החומרים שהשקיע והעבודה שעשה.
(15) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ה עמ' קנט.
העובדות – בעל מקצוע נשכר ע"י שוכר כדי שיפתור כמה בעיות בעסק של השוכר. שכרו של בעל המקצוע נקצץ מראש וסוכם בין הצדדים. כשנכנס העובד לעובי הקורה התברר לו שהבעיות גדולות בהרבה משסברו הצדדים תחילה, ומצדיקות תשלום גבוה בהרבה ע"פ התעריף המקובל במקצוע שלו. לכן הוא דורש שכר גבוה יותר ממה שנקבע תחילה, ואומר שהקציצה הראשונה היתה בטעות.
נפסק – הסיכום הראשוני בין הצדדים הוא הקובע ע"פ דין, אבל מן הראוי לעשות פשרה ולהוסיף לעובד קצת שכר.
(16) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ו עמ' קיג.
העובדות – אדם שכר טכנאי מחשבים שיתקין לו על המחשב תכנה חדשה, הוא שלם לו והתכנה הותקנה. בעקבות ההתקנה התקלקלו קבצים רבים שהיו על המחשב. הטכנאי עבד עוד שעות רבות כדי למצוא את מקור התקלה, ולא מצא. לבסוף התברר שהקבצים התקלקלו ללא תקנה כיון שהם לא התאימו לתכנה החדשה, והנסיון להפעיל אותם באמצעות התכנה החדשה קלקל אותם. השוכר תובע תשלום על הנזק, הטכנאי תובע תשלום על השעות הנוספות שהשקיע באתור התקלה.
נפסק – התביעות ההדדיות נדחות. נימוקים – הטכנאי נשכר כדי להתקין את התוכנה והוא עשה זאת כראוי, ועל כך קבל את שכרו, הוא אינו אחראי לנסיון של השוכר לפתוח באמצעותה קבצים שהיא לא מתאימה להם. מאידך, השכירות לא כללה את השעות הנוספות, ולכן אינו יכול לתבוע עליהן שכר.
(17) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ז עמ' רסג.
העובדות – אדם הזמין אצל סופר סת"ם ספר תורה מהודר, ונמצא שאינו מהודר. התובע טוען על כמה חסרונות שפוגמים בהידורו של הספר, הנתבע טוען שהמזמין ראה את כתיבתו קודם לכן, וכך גם כתב ספר זה, וגם על שאר הטענות שיש חוסר הידור מתרץ אותם. התובע דורש לבטל את המקח ולקבל את כספו בחזרה.
נפסק – המקח בטל, ויחזרו הספר לסופר והדמים למזמין. נימוקים – הגדרת הידור' פירושו שהספר כשר לכתחילה ויש בו גם 'הידור', אולם אם יש פגמים גם בלכתחילה, הוא אינו יכול 'מהודר'. וכיון שיש בספר זה פגמים שיש בהם מחלוקת הפוסקים אינו לכתחילה ואינו מהודר. ולכן נחשב למקח טעות, והסופר (הקבלן) לא בצע את מלאכתו כדי לזכות בשכרו.
(18) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל חיים דומב, יהושע ויס, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ח עמ' רח.
העובדות: אדם שכר טכנאי מחשבים שיתקן לו את מחשבו, המחשב תוקן ושכרו שולם, אך אחר זמן קצר חזר לקלקולו. התובע להחזיר את כספו ששלם ואילו הטכנאי טוען שהוא תיקן אלא שהמחשב התקלקל מסיבות אחרות.
נפסק ברוב דעות – הטכנאי אינו צריך להחזיר את שכרו. נימוקים – מבחן התוצאה הוא שהמחשב חזר לתפקד ועל כך מגיע לו שכר, כמו כל און וקבלן שמגיע לו שכר כשגומר לבצע את פעולתו וההנה את בעל הבית. כמו כן, אין אפשרות להוכיח ממה נגרם הקלקול הנוסף, ולכן הטכנאי לא יפסיד את שכרו.
(19) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ט עמ' רלד.
העובדות – אדם שכר מהנדס להכין תכנית לשינוי תב"ע. המהנדס כמעט סיים את התכנית, אך טוען שאינו יכול לסיימה כי המזמין לא הביא לו מדידה מוסמכת של השטח. לפי בירור של בית הדין יוצא שמקובל שהמדידה היא על חשבון המזמין, אבל המזמין טוען שהמהנדס היה צריך לידע אותו במנהג זה לפני חתימת החוזה. כל צד טוען שהצד השני הטעה אותו בקשר להתקדמות העבודה. המזמין תובע לפטר את המהנדס, וכן פצוי של עגמת נפש על העכוב. מאידך, המהנדס מבקש לעזוב את העבודה ולקבל את שכרו שסוכם.
נפסק – כפשרה, ישלם המזמין למהנדס סכום פחות מהסכום שסוכם מראש, וההתקשרות בין הצדדים תנותק. נימוקים – עקרונית בעל בית יכול להפסיק עבודתו של קבלן אלא שיצטרך לשלם לו על עבודתו, אולם בנידון דידן יש הכחשה על עבודתו של הקבלן, לדעת המזמין התרשל הקבלן בעבודתו, ואילו הקבלן טוען שהאשמה היא בגלל המזמין, לכן יש חיובים הדדיים של שבועה שמתקזזות ביניהם, ומה שנותר הוא להתייחס לעצם העבודה ולשלם לקבלן על פי שעשה בפועל.
(20) הדיינים: אברהם דוב לוין, הרב שלמה זאב קרליבך. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ט עמ' רמ.
העובדות – אדם שכר עו"ד. סוכם שהמזמין ישלם סכום ראשוני עבור פתיחת התיק ולימוד החומר, ועוד סכום מסוים עבור כל דיון. לאחר כמה דיונים קבל העו"ד משרה ממשלתית ונאלץ לעזוב את עבודתו עבור המזמין. הוא הציע עו"ד אחר במקומו, שהסכים להמשיך בתפקיד מבלי לגבות שוב את הסכום הראשוני, אבל המזמין לא היה מעונין באותו עו"ד, והזמין עו"ד אחר תחתיו, והיה צריך לשלם לו שוב סכום ראשוני. את הסכום הזה הוא מבקש לנכות משכרו של העו"ד הראשון.
נפסק – ישלם לעו"ד הראשון את מלוא שכרו על מה שכבר עשה, ולא יוכל לנכות ממנו את מה ששלם לשני. מפני שהשכר הראשוני הוא עבור פתיחת התיק ואת זה עשה בשלמות.
(21) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שלמה זאב קרליבך. פסקי דין ירושלים דיני ממונות י עמ' תכב.
העובדות – אדם שכר קבלן לבצע שיפוצים, מתוך הנחה שהעבודה תהיה חלק מעבודה גדולה יותר, הקבלן שינה מהתכנית, בנה עם לקויים, ובנה גגון דק בהרבה מזה שסוכם. השוכר בטל את שאר העבודה. הקבלן מודה שלא היו מונחות בפניו הצעות עבודה אחרות כאשר חשב שיעבוד אצל המזמין. בעל הבית תובע תיקון ליקויים כולל הגגון. הקבלן תובע לקבל את העבודה הגדולה או לפצותו כפועל בטל שהם 20% משווי העבודה.
נפסק – הקבלן יתקן את הלקויים, ויחזיר את דמי הגגון. השוכר אינו צריך לפצותו על שלא מסר לו את יתר העבודה. נימוקים – א. נחלקו הפוסקים האם תחילת עבודה קונה בקבלן. ב. תשלום המקדמה לא מהווה קנין כסף. ג. אין בהכרח קשר בין שתי העבודות, ויש להצריך תחילת עבודה גם בעבודה הגדולה.
(22) בית הדין רחובות, הדיינים: ז' גרז, א' שפירא, י' נדב, פסקי דין רבניים ו, עמ' 182.
העובדות – תובעת שכרה את הנתבע בתור מורשה שיגיש תביעה למזונות נגד בעלה ויופיע בשמה בביה"ד בתביעה זו עד גמר כל ההליכים בביה"ד, ונוסף לכך שיפתח תיק לצו עיקול. עבור זה סוכם בין הצדדים שישולם לנתבע סך מאתים וחמישים ל"י, הנתבע קיבל עה"ח סכום של מאה שמנים וחמש ל"י. הנתבע הגיש התביעות הנ"ל ונקבע תאריך לדיון. לפני המועד הנקבע לדיון השלימה התובעת עם בעלה והודיעה לנתבע כי ביטלה את תביעתה. כיום הגישה בפנינו תביעה נגד הנתבע להחזרת הכסף שקיבל לאחר שינכה את שכרו עבור הגשת התביעה והיעוץ של הנתבע, מאחר ולנתבע לא נשאר לטפל יותר בתביעות מכיון שהשלימה עם בעלה. הנתבע טען כי הוא פתח שני תיקים כמו שנתבקש, וכן הלך למשטרה לפי דרישתה של התובעת לטפל בתיק שהגישה נגד בעלה, וטיפל בתיק הוצל"פ, הוא הוסיף לטעון כי התובעת היתה אצלו כמה פעמים לשם התיעצות וישבה עמו שעות, ועבור זה מגיע לו נוסף למה שקיבל ממנה עוד מאה ועשר ל"י, מאחר והסכום מאתיים וחמישים ל"י שסוכם היה רק עבור פתיחת התיקים בביה"ד וההופעה בפני ביה"ד.
נפסק – הנתבע יחזיר לתובעת סך עשר ל"י. זאת אומרת הוא מקבל שכר מלא עבור פתיחת תיק (=100 ל"י) ועוד 50% על הייצוג (=75 ל"י) וכיון ששילמה 185 ל"י על הנתבע להחזיר 10 ל"י. נימוקים – יש להתייחס לשתי הפעולות שהתחייבה לשלם עליהם כפעולה אחת לענין קנין, וכיון שהתחיל במלאכת פתיחת התיק חלה ההתחייבות גם על היצוג, וכן יש כאן שכירות בכסף שהרי שילמה לו. אלא כיון שבפועל לא ביצע את המלאכה של היצוג, יש לשלם לו כפועל בטל, שזה מוערך כ-50% מערך של עבודה בפועל.
(23) הרב דב ליאור, הרב משה בן יצחק, הרב יהודה עמיחי. פסקי דין קרית ארבע א עמ' 106.
העובדות – אשה שכרה סופר סת"ם שיכתוב ס"ת בתמורה לסכום מסוים שנקבע והאשה שלמה כבר את חלקו. הסופר כתב חלק מספר התורה, וכעת הוא מבקש להפסיק את עבודתו, ומוכן להחזיר את הסכום שקבל. המזמינה רוצה שכל הספר יהיה בכתב יד אחד, היא מוכנה לשלם את יתרת התשלום, ותובעת שבתמורה ישלים הסופר את מלאכתו, או שישלם לסופר אחר דמי כתיבת ס"ת שלם. הסופרים האחרים דורשים סכום גבוה בהרבה ממה שסוכם בין המזמינה והסופר.
נפסק – הסופר ישלים את כתיבת ספר התורה בזמנים שקבע ביה"ד, או ישלם דמי כתיבת ס"ת שלם אצל סופר אחר. נימוקים- קבלן שהתחיל את עבודתו אינו יכול להפסיק ואם נאלץ להפסיק מנכים לו משכרו מה שצריך לשלם לקבלן אחר, וצריך גם לשלם מכיסו לקבלן אחר אם המחיר של הקבלן האחר יקר יותר.
(24) הדיינים: יעקב אליעזרוב, מסעוד אלחדד, שלמה דיכובסקי. דברי משפט ה עמ' רנב-רעח.
העובדות – אדם חתם על חוזה עם קבלן לבנית מרפסת. בחוזה פורטו שלבי העבודה השונים ופורט בו כמה יקבל הקבלן עבור כל שלב. לפני השלב האחרון בקש הקבלן להתנות תנאי שלא היה בחוזה, וסרב להמשיך לעבוד אם לא יקוים התנאי. לכן פנה בעל הבית לקבלן אחר שישלים את העבודה. הקבלן האחר דרש סכום נמוך יותר מהסכום שע"פ החוזה הראשון אמור להנתן תמורת השלב האחרון. אעפ"כ אמר לו בעל הבית שהסכום גבוה מדי והם סכמו על סכום נמוך יותר. כעת תובע הקבלן הראשון שכר, הוא אומר שנכון שבחוזה פורט סכום עבור כל שלב, אבל לא היתה כוונתו שזה ערכו של כל שלב בעבודה. הכוונה היתה שאחרי כל שלב ישולם הסכום שע"פ החוזה ישולם אחרי אותו שלב. ודאי שהסכום שצריך להנתן אחרי השלב האחרון אינו רק עבור השלב האחרון וכלול בו גם השלמת התשלום עבור השלבים הקודמים.
נפסק: על פי הרוב, התביעה נדחית. פסק דעת המיעוט ונימוקיו- יש לשלם לקבלן את שכרו בניכוי ההוצאות לקבלן השני. החוזה מחייב משתי סיבות: א. חתימת חוזה מועילה כסיטומתא, וכיון שמנהג הסוחרים בחוזה שאפשר לתבוע את הקבלן הראשון להמשיך לעבוד, ועד שיודיע לו בכתב שהוא רואה את החוזה הראשון כמבוטל החוזה נחשב כתקף, נמצא שהפרת החוזה מצד הקבלן לא בטלה את המקח ועדיין היה החוזה הראשון בתוקף. לכן בעל הבית הוא שבטל את המקח והוא שחייב לשלם לקבלן את עבודתו. ב. גם התשלום ששלם על השלבים הקודמים קונה מדין קנין כסף ומחייב. וכיון שהוא עצמו אמר על סכום נמוך מזה שהוא גבוה מדי, הרי ודאי הוא מודה לטענת הקבלן, שיש לפרש את החוזה שהסכום שצוין כאן אינו רק עבור השלב האחרון וכלולות בו השלמות לתשלום על השלבים הקודמים. נימוקי הרוב- קנין הכסף לא קונה, וגם הסיטומתא בטלה כשהפר הקבלן את החוזה, והודעתו שהוא מפסיק לעבוד נחשבת כהודעה לענין זה אע"פ שהחוק מצריך הודעה בכתב, כי כך מקובל להודיע בימינו. לכן אין הקבלן יכול להוציא כסף מבעל הבית. הרב דיכובסקי עוד הוסיף שכיון שהחוק אינו ידוע לכל, א"א להסתמך עליו כעל סיטומתא ומנהג הסוחרים.