(1) בית הדין ירושלים, הדיינים: אליעזר י' ולדנברג, יוסף קאפח, יוסף כהן פד"ר ו עמוד 109
העובדות- תביעת אשה לדמי נזקים בסך ששת אלפים ל"י נגד מי שהחזיק בשכירות יקב שברשותה במשך חמש שנים ופתאום עזב את המושכר לאחר הודעה מוקדמת של שלשה שבועות בלבד. טענתה שהיה צריך להודיע שנים עשר חודש קודם עזיבתו, ובשלב מסוים הוא הבטיח להודיע ששה חודשים קודם. כתוצאה מעזיבתו המהירה גרם קלקול לחביות ולמכונות שלא רחץ אותם. עוד טוענת, כין שאני משלמת בעצמי שכירות ומסים על מקום זה יש לי נזק רב. טענת הנתבע שתחילת השכירות, בהתאם לחוזה שביניהם, היתה לזמן קצוב, ובמקרה כזה לא חל החיוב של הודעה מוקדמת על הפסקת השכירות. כמו כן טוען שלא עבד במכונותיה אלא באביזרים שלו.
נפסק- יש לפשר בין הצדדים מדרכי שלום ולחייב עד קרוב לשליש מהתביעה. נימוקים- א. (א) בסכסוך שנופל בין שוכר למשכיר, נאמן המשכיר בשבועת היסת נגד השוכר. (ב) במה דברים אמורים כשהמשכיר רוצה להוציא את השוכר מדירתו, כי אז הוא המוחזק, אבל כשהמשכיר תובע מהשוכר שימשיך בשכירות הנכס, הרי השוכר הוא המוחזק בממונו והוא נשבע שבועת היסת ופטור. ב. בכרך די להודיע שלושים יום לפני עזיבה גם בשכירות של חנות. ג. עזב השוכר את הנכס ללא הודעה מוקדמת וגרם הפסד למשכיר, חולקים הפוסקים אם זה גרמא בנזיקין ואינו חייב אלא לצאת ידי שמים, או יש בזה משום דינא דגרמי וחייב בדיני אדם. ומשום ספיקא דדינא, יכול המוחזק לטעון קים לי כדעת המקל. ד. נשכר הנכס לזמן קצוב, אין צורך בשום הודעה מוקדמת על הפסקת השכירות ויכול לצאת בזמן המיועד. ו. המשיכו בשכירות לאחר הזמן הקצוב, מבלי לדבר כלום על התנאים, ואין שם ראשי שנה קבועים להחלפת הדירות, נחלקו הפוסקים.
על פסק זה הוגש ערעור וערעור נגדי בבית דין הגדול, מובא במשפטי שאול סימן מ
נפסק- אחרי שמיעת הערעור וטענות הצדדים והעיון בכל החומר, אנו מחליטים לקבל את הערעור, ואין לחייב את המערער לפי הדין לשלם למשיבה כל סכום שהוא, הואיל והוא המוחזק, ואין להוציא ממנו ממון.
(2) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, הרב ברוך שרגא, פסקי דין ירושלים ד"מ חלק א עמוד לט
העובדות- בימ"ד שכר דירה מבעה"ב לתקופת שכירות של שנתיים תמורת דמי שכירות קבועים לכל חדש. בחוזה שנחתם בין הצדדים נוסף סעיף הנותן לשוכר אפשרות הפסקת השכירות בתוך הזמן, וזאת לאחר הודעה מראש של שלשה חדשים. בתוך הזמן כתב השוכר לבעה"ב מכתב הודעה שהוא מסיים את השכירות כעבור שלושה חדשים, לאחר שמצא מקום חילופי. לאחר כחדש מיום כתיבת המכתב, חזר השוכר וכתב לבעה"ב שהוא חוזר בו ממכתבו הקודם משום שלא נסתייע הדבר בידו למצוא מקום חילופי. בעה"ב טוען שאינו מקבל את חזרת השוכר, והוא דורש מהשוכר לפנות את הדירה בתאריך שהודיע במכתב הראשון, מאחר שכך הוסכם בחוזה ביניהם. והוא מוכן להאריך את תקופת השכירות עד למועד הכתוב בחוזה בתנאי שהשוכר יכפיל את דמי השכירות.
נפסק- הנהלת בית המדרש יכולה לחזור בה מהודעתה על סיום השכירות ולהמשיך את השכירות עד תום הזמן הכתוב בחוזה. הנימוקים- הסעיף המאפשר להפסיק את החוזה באמצע תקופה כמוהו כסיום החוזה, אולם זה בתנאי שתאריך ההודעה היה מגיע ואז המושכר חוזר באופן מיידי למשכיר ללא קנין נוסף, אולם כאן ההנהלה חזרה בה לפני שהגיע התאריך שרצה לסיים, ולכן אין בהודעתה משום סיום החוזה.
(3) הדיינים: אברהם ד' לוין, יהושע ווייס, מרדכי א' הייזלר, פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד רפו
העובדות- גב' א' השכירה דירה למר ב' כמה פעמים כאשר כל שכירות היתה לתקופה של שנה. השכירות האחרונה הסתיימה ביום 15/2/06. מאז נמצא השוכר בדירה ללא חוזה כתוב והמשכיר המשיך לקבל ממנו את דמי השכירות כפי שנקבעו בחוזים משנים שעברו. טוענת א' שב' חייב לה דמי שכירות עבור שלושה חדשים, וב' מודה במקצת: רק חדש וחצי. ביום 11/5/06 הודיע לו ב"כ הגב' א', כי היא מכרה את הדירה למר ג', ועל ב' לפנות את הדירה כדרישת הקונה ג' "לא יאוחר מיום 10/8/06". מאז עברו כמה חדשים וב' טרם פינה את הדירה. טוען ב' שההודעה לפנות את הדירה היתה של ג', אך מאחר ובינתיים ביטל ג' את העיסקה והדירה חזרה לבעלותה של גב' א', אינו חייב לפנותה, מכיון שלדבריו דבר אתה לפני כחודש והיא הסכימה שישאר בדירה. א' דורשת פינוי הדירה.
נפסק- השוכר צריך לפנות את הדירה בתוך שלושים יום. הנימוקים- שוכר שדר במושכר בשכירות סתם ללא חוזה, די בהודעה מוקדמת של שלושים יום שעל השוכר לפנות את המושכר. פתיחת התיק בבית הדין נחשבת כהודעת פינוי.
(4) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמואל יגר, פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד קסח
העובדות- א' שכר דירה מב' ביום כא כסלו תשס"א למשך שנה עם 'אופציה להארכת השכירות', ולא פורש זמנה של האופציה. עם תום השנה הראשונה המשיך א' את השכירות על פי זכות האופציה, וכך נמשכה השכירות בהסכמת המשכיר עד יום ח' אלול תשס"ז, שבו הודיע לו המשכיר בכתב שהוא מבקש לפנותו מהמושכר בתום שלושה חדשים "כפי מה שנאמר בחוזה, שהשוכר יפנה את הדירה בהודעה מראש של שלשה חדשים", והאופציה לא היתה לשנה שלימה כמו השכירות עצמה, אלא זמן בלתי קצוב שסיומו תלוי בהודעת המשכיר שלושה חדשים מראש. לטענתו, המשך השכירות אחרי תום השנה הראשונה הוא כולו במסגרת האופציה. המשכיר דורש איפוא מהשוכר לפנות את הדירה ביום ח' כסלו תשס"ח, שאז יתמו שלושת החדשים מההודעה, מה גם שזכותו לפנותו מהדירה בגלל הפרות שהפר א' את החוזה, א': משום שלא שילם לו את השכ"ד בר"ח חשון כפי שהיה חייב. ב': השוכר השכיר את המחסן בלי רשות בכתב מהמשכיר. ג': הוא השכיר גם את הדירה כמה פעמים בלי רשות בכתב מהמשכיר, בניגוד למפורש בחוזה שאסור לו להשכיר בלי רשות בכתב. על שתי ההפרות האחרונות הוא גם תובע להחזיר לו את דמי השכירות שקבל השוכר. ב' נתק את הגז והחשמל בדירה על סמך פסק של רבו.
א' טוען שהאופציה גם אם לא נקצב לה זמן פירושה אותה תקופה כמו השכירות הראשונה, דהיינו עוד שנת שכירות ועוד אופציה. וכל שנה שממשיך לשכור את הדירה בסתם, על דעת שכירות הראשונה היא. ולכן לא מסתיימת השכירות לפני כא כסלו תשס"ח. כל זה אילו לא היה המשכיר משנה את תנאי השכירות בתוך השנה, אבל במקרה זה שהמשכיר שינה את תנאי השכירות בהעלאת דמי השכירות בתוך השנה, הרי מאותו יום של השינוי התחילה תקופה חדשה של שכירות, ויש לחשב שנת שכירות מאותו יום. עוד הוא טוען שאם אכן צריך לפנות את הדירה בחודש הקרוב הוא דורש החזר דמי השכירות עבור אותם חדשים שגר בדירה בלי גאז וסבל בגלל הבניה בבנין.
נפסק- א. התביעות ההדדיות לתשלום דמי השכירות שקבל השוכר מהשכרת הדירה והמחסן, ומנגד החזרת דמי השכירות עקבל המשכיר עבור החדשים שהגאז היה מנותק ועבור החדשים שהשוכר סבל בגלל הבניה בבנין, מתקזזות זו בזו. ב. על השוכר לעזוב את המושכר עד ליום כא כסלו תשס"ח, ועליו לשלם את דמי השכירות עד למועד הפינוי. נימוקים- עיכוב חד פעמי של תשלום דמי שכירות לא מהווה הפרה של החוזה. תקופת האופציה זהה לתקופת השכירות הקודמת אולם התקופת השכירות אחר האופציה לא דומה לתקופת השכירות והמשכיר יכול להוציאו בהתראה של שלושים יום. המשכיר יכול להעלות את דמי השכירות רק לתקופה של אחר השלושים יום ולא יכול לדרוש למפרע את העלאת דמי השכירות.
(5) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמשון גרוסמן, פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד קסג
העובדות- א' שכר דירה מב' למשך שנה עם אופציה לשנה נוספת בתוספת שכ"ד מסויים. א' הודיע לב' במועד על רצונו לממש את האופציה כמוסכם. בהסכם נאמר שזכויות השוכר ישמרו לו גם אם ימכור ב' את הדירה לאחרים, שאז יהיו הבעלים אותם רוכשים וחיוב השכירות יהיה כלפיהם. בינתיים מכר ב' את הדירה לג', וג' הסכים לחתום עם א' על אותו הסכם, אך הודיע לו שהוא עצמו נצרך לדירה בגלל שזה מקום עבודתו, ולכן אע"פ שהוא חותם לו על הסכם האופציה מ"מ מבקש ממנו למצוא דירה חילופית, והוא עצמו יעזור לו למצוא דירה כזו. וא' הסכים והתרצה שאם ימצא דירה חילופית לטעמו ושתתאים לצרכיו יפנה את הדירה הנוכחית לג'. טוען ג' שהציע לא' כמה דירות כאלו לפי תנאיו וצרכיו, אך א' מסרב להתפנות מהדירה. לטענתו, זכותו לפנותו מהדירה משום שכל חתימתו על הסכם האופציה היתה מותנית בהתפנותו של א' מהדירה, וכיון שאינו מתפנה החתימה בטלה. א' משיב שכלל לא נזקק לחתימתו של ג' על הסכם האופציה משום שכבר חתם עליו עם ב' כשהיה הבעלים של הדירה, וג' קנה את הדירה עם זכויות השכירות שהיו לו, וחתימת ג' על ההסכם היתה לפי בקשתו של ג'. לטענתו, הדיבורים על מציאת דירה חילופית היו לאחר חתימת ג', ולא באותה שעה ולא נכתבו בהסכם, ולא היו תנאי בחתימה. עוד טוען ג' שזכותו לפנות את א' מהדירה בגלל איחור בתשלום השכ"ד של א' בחדשיים, ולפי הסכם השכירות איחור בתשלום השכ"ד דינו כהפרה יסודית של ההסכם, מה גם שהוא עייל ונפיק אזוזי, ששלח לו שלושה מכתבים ובהם דרישה לתשלום השכ"ד ואף דרישת פינוי. משיב א' שהתשלום המדובר היה עבור שלושה חדשים מראש, כשבאותם ימים סבר שימצא דירה חילופית ויתפנה מהדירה, ואף עסק בחיפושים אחר דירה חילופית, אך כעבור 12 יום כשלא מצא דירה חילופית רצה לשלם לג' את השכ"ד ולא הצליח למסור לו משום שג' היה באמצע שיעור וכד', ואח"כ ניסה להעביר לו את התשלום באמצעות העו"ד שלו אך העו"ד סרב לקבל את התשלום בהוראת ג'. לטענתו, המכתב הראשון ששלח – אם שלח – לא הגיע אליו, ורק המכתב השני הגיע, ואז גם דאג להעביר לו את התשלום ולא הצליח. ומ"מ עיכוב חד פעמי בתשלום שכ"ד אינו מצדיק פינוי השוכר. עוד הוא טוען שלפי ההסכם היה על ג' למסור כתובת להעברת התשלום, אך עד היום לא מסר ג' כתובת כזו, ולכן א' אינו חייב לחפש אותו. עוד טוען ג' שא' הפר את החוזה בכך שהתקין בבית מזגן ללא רשותו. א' מכחיש שהתקין מזגן בקירות הבית, וטוען שכבר לפני 3 שנים הניח בחלון מזגן חלוני, ולא פגע בקירות הבית.
נפסק- נדחית תביעתו של קונה הדירה להוציא את השוכר. נימוקים- יש מחלוקת כשנופל ביתו של המשכיר אם יכול להוציא את השוכר, וכאן שיש למשכיר היכן לגור אלא יותר נוח לו לגור בדירה זו לכ"ע אינו יכול להוציא את השוכר. אין בעיכוב של תשלום חודש אחד משום הפרה של חוזה השכירות, משום שהסברו לעיכוב מתקבל על הדעת.
(6) הדיינים: אברהם ד' לוין, מרדכי אייכלר, שמואל ח' דומב, פסקי דין ירושלים דיני ממונות י עמוד שנז
העובדות- א' השכיר דירה לב'. בהסכם המודפס נכתב שהשכירות היא לשנה, ונוסף בכת"י תאריך מדוייק. עוד נכתב שם בכת"י שכעבור שלושה חדשים מתחילת השכירות יש זכות למשכיר להודיע לשוכר על סיום השכירות כעבור 90 יום. עוד נאמר שם שאין לשנות מתנאי ההסכם אלא בכתב, ושינוי שייעשה בע"פ אין לו תוקף, ובאם השוכר יעזוב את המושכר בתוך תקופת השכירות – בלא הסכמה בכתב מהמשכיר – יהיה חייב לשלם עבור כל התקופה. טוען א' שעל ב' לשלם לו עבור כל השנה גם אם עזב באמצע. עוד תובע א' חוב חשמל ומים שהותיר ב' על המושכר. משיב ב' שעזב את המושכר בהסכמה בעל פה עם א', ולולי הסכמה זו לא היה עוזב. עוד הוא טוען שהתוספת שנכתבה בכת"י המאפשרת למשכיר להודיע על סיום השכירות כעבור שלושה חדשים משמעה שהשכירות היא רק לשלושה חדשים.
נפסק- א. מתקבלת טענת המשכיר בדבר תקופת השכירות שהיתה לשנה שלימה. ב. התביעה להשלמת דמי השכירות ולתשלום חוב החשמל והמים, מתקבלת. נימוקים- מחילה של המשכיר באמצע תקופת השכירות לא מועילה וצריך קנין על כך, וגם לפוסקים הסוברים שמועילה מחילה, כיון שיש ספק בין המשכיר לשוכר האם היתה מחילה יד המשכיר על העליונה.
(7) הדיינים: אברהם ד' לוין, יהושע ווייס, מרדכי א' הייזלר, פסקי דין ירושלים דיני ממונות י עמוד שפא
העובדות- האחים א' וב' שכרו מג' מיטות ללינה בדירה ששכר ג'. השכירות התחילה בתחילת 'הזמן' עד 'סוף הזמן'. ג' טוען שא' שכר את שתי המיטות כאחת גם עבור אחיו ב', וחתימת השכירות בער"ח חשון היתה בינו לבין א', וב' לא נכח אז רק הגיע כמה ימים יותר מאוחר. טוען ג' שלפני חתימת השכירות אמר לא' שיצטרך לשלם גם עבור חודש ניסן, ועל דעת כן היתה השכירות מהתחלה. א' מכחיש שדובר אתו בהתחלה על כך, ורק בחודש כסלו אמר לו ג' שיצטרך לשלם גם עבור ניסן והוא ענה לו שלא ישלם משום "שלא דברנו על ניסן", ותשובתו של ג' היתה "בניסן נדון", ומכיון שלא אמר לו לצאת מהדירה מיד "סימן שהוא ויתר", ומכיון שעזב את הדירה השכורה בסוף הזמן אינו חייב לשלם על ניסן. עוד הוא טוען שהוא שכר לעצמו ואחיו ב' שכר לעצמו, וע"כ אין לתבוע אותו עבור אחיו.
האח ב'- שהופיע כעד בהסכמת שני הצדדים – אמר ששניהם שכרו ביחד את המיטות עבור שניהם, ושניהם התחייבו לשלם, ועדיין חייב לשלם עבור חודש אדר. הוא אינו זוכר אם דברו במפורש שהשכירות היא "עד סוף זמן חורף", אבל הוא זוכר שלא דובר על תשלום חודש ניסן. ג' טוען שב' לן במיטה בליל ר"ח ניסן והשאיר חפצים שלו כמה ימים אח"כ, ולכן נתחייב בשכירות של כל החודש. עוד תובע ג' שכירות עבור חודש אד"ב שטרם שולמה לו. א' מודה שדמי השכירות כבר הועברו לו ע"י אביו כדי לשלמם, אך טרם שילמם לג' "בגלל הסכסוך".
נפסק- א. על א' וב' לשלם מיד את השכירות עבור חודש אדר ב'. ב. יש לפשר בתביעה עבור חודש ניסן בסכום מסויים.
(8) הדיינים: ברוך י' לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ג עמוד קמז
העובדות- ראובן שכר בית משמעון לשנה בתשלומים חצי שנתיים, כעבור שנה האריכו את החוזה לעוד שנה וגם התנו שהתוקף של החוזה קיים אפילו אם לא יאריכו את החוזה לשנה שלישית, ותנאי נוסף התנו בחוזה שאם השוכר לא יאריך את החוזה יצטרך לשלם סך שלשים דולר מדי יום ביומו. לפני סוף השנה השניה הפציר המשכיר בשוכר לחדש את החוזה לפי התנאים שבשנתיים הקודמות או לפנות את הדירה, והשוכר דחה מיום ליום, ולא חידש את החוזה ולא שלם שכר דירה, למרות שעברו כבר ששה חדשים, בטענה שיוזיל לו שכ"ד כיון שהוזלו הדירות, והמשכיר עומד דוקא על המחיר שקבעו, ואם לא שיעזוב תיכף את הדירה, ופתאום שמע המשכיר שהשוכר ברח בלילה והשאיר באיזה מקום את מפתח הבית, לכן תובע המשכיר שכ"ד מכל הזמן, עד שהצליח להשכיר את הדירה היינו בערך חודש אחד אחרי שעזב את הדירה, או שלשים דולר יומי לפי החוזה, וכן תובע תשלומים להעמיד את הבית כמו שהיה בתחילת השכירות.
נפסק- על השוכר לשלם את דמי השכירות על כל התקופה שלא שלם ודר בדירה בפועל, אבל לא ישלם על החודש הנוסף שיצא מהדירה ועדיין לא מצא המשכיר שוכר חדש. ועל דמי השיפוצים יצטרך המשכיר להוכיח שהיה צורך בשיפוצים בהתאם לחוזה שביניהם. נימוקים- כיון שמדובר בשכירות לזמן קצוב אי אפשר לדרוש שינוי בדמי השכירות גם אם הוזלו בתים אחרים. אולם על החודש שלא דר בו לא ישלם כי יש בזה מחלוקת הפוסקים ואי אפשר להוציא מהמוחזק.
(9) הדיינים: ברוך יצחק לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ד עמוד נז
העובדות- התובע השכיר את דירתו לנתבע לתקופת שכירות כפי שקבעו ביניהם, והשוכר התחייב לשלם עבור כל התקופה גם אם יעזוב את הדירה לפני כן. חודש אחד לפני סוף התקופה כעס המשכיר על השוכר ודרש ממנו שיעזוב את הדירה. השוכר עזב את הדירה ומסרב לשלם עבור החודש הנותר. טוען המשכיר שאחרי שדרש ממנו לצאת מהדירה חזר בו והסכים שימשיך לגור עד סוף התקופה, והוא דורש שישלם לו עבור החודש הנוסף, והשוכר טוען שהואיל ושכר דירה אחרת עפ"י דרישת המשכיר, אינו חייב לשלם עבור החודש הנוסף.
נפסק- אין לחייב את השוכר עבור החודש הנוסף. נימוקים- אם משכיר אמר לשוכר לך מהדירה הרי זו מחילה על התקופה הנותרה, אולם אם אמר דרך כעס נחלקו הפוסקים, ולהלכה אין להוציא מיד המוחזק, ולכן השוכר פטור.
(10) הדיינים: אברהם ד' לוין, שמואל ביבס, הרב ברוך שרגא, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ו עמוד מא
העובדות- התובע השכיר את דירתו הישנה לנתבעת לתקופה של 8 חדשים עפ"י הסכם שחתמו ביניהם. לאחר 4 חדשים עזבה השוכרת את הדירה בטענה שהדירה אינה ראויה למגורים מפני כמה סיבות, כגון רטיבות וטחב, חלונות ודלתות מקולקלים, אינסטלציה מקולקלת והפרעת בניה של שכן סמוך ע"י היזק ראיה של פועלים זרים. התובע דורש תשלום עבור ארבעה חדשים נוספים שהתחייבה הנתבעת לשלם בהסכם, בטענה שהנתבעת ידעה מראש לאיזה דירה היא נכנסת, וכלשון ההסכם בסעיף 2: "השוכר מצהיר כי בקר במושכר וכי מצא אותו ואת כל הציוד שבו ואביזריו במצב טוב תקין והולם את צרכיו, והוא מוותר על כל טענות וברירות מכל סוג שהוא לגבי המושכר". לטענת בעה"ב, אמנם הדירה המושכרת היא דירה ישנה, אך פירש לשוכרת מראש שאינו מתכונן להשקיע בשיפוץ הדירה מכיון שמתכונן להרוס אותה בתום תקופת השכירות, ואעפ"כ תקן חלונות ודלתות ואינסטלציה לפי בקשת השוכרת. הוא מוסיף שאת בעיית הרטיבות והטחב ראתה השוכרת כבר בחודש הראשון, ואעפ"כ המשיכה לגור בדירה. גם סיפור הבניה של השכן היה ידוע לשוכרת בזמן השכירות, וע"כ אינה יכולה לבוא בטענה על כך.
נפסק- התביעה נדחית. נימוקים- יש מומים בבית שלא מועיל זה שהשוכר ראה אותם בתחילה לענין מחילה ולכן רטיבות שהיא ענין בריאותי לא ניתן למחילה אף שהמשיכה לגור אחר שראתה זאת. היזק ראיה של פועלים זרים לא נחשב למום בדירה כי זה היזק חיצוני.
(11) הדיינים: אברהם ד' לוין, מרדכי אייכלר, שמשון גרוסמן פסקי דין ירושלים דיני ממונות ט עמוד רז
העובדות- א' השכיר דירתו לב' עפ"י חוזה למשך שנה, ובתום השנה המשיכו את השכירות עוד כמה שנים, כל פעם בחוזה אחר. בשנים אלו שלם עבור כל השנה מראש בצ'קים דחויים, למרות שעפ"י החוזה היה חייב לשלם בתחילת כל חודש. בתחילת שנת תשס"ג הוסיפו בחוזה המקורי שהשכירות תימשך עד תחילת תשס"ד. בסוף שנת תשס"ב הודיע ב' שקנה דירה והשכירות שלו תסתיים בחדשים הקרובים "כנראה בעוד חדשיים שלושה", ומכיון שלפי חשבונו נותרה יתרה כספית בידי א' מהתשלום לשנת תשס"ג, הוא אינו חייב לשלם שכ"ד עבור החדשים הבאים.
טוען א' שעם תום חוזה השכירות בתחילת שנת תשס"ב לא חידשו ביניהם את חוזה השכירות, לא בכתב ולא בע"פ, והוסכם ביניהם שב' מורשה להמשיך ולגור בדירה בחדשים הקרובים לפי אותו מחיר שגר בשנים הקודמות, אך ללא צורך בהפקדת צ'קים מראש עבור כל השנה כפי שנהג בשנים הקודמות, אלא רק עבור כל חודש מראש. א' בקש כמה פעמים מב' להודיע לו תאריך מוגדר של פינוי הדירה כדי שיוכל לכתוב חוזה עם שוכר חדש. ב' השיב שדירתו הקנויה הובטחה להיות מוכנה עד ליום כא טבת, אך אינו יודע אם המוכר שלו יעמוד בהבטחה, או שיאחר בכמה ימים. על פי הבנתו חתם א' חוזה עם השוכר החדש החל מכא טבת. חתימת החוזה החדש נערכה בתחילת חודש טבת בדירה השכורה לעיניה של אשת ב'. ב' טוען שאמנם הוסכם ביניהם בע"פ להמשיך את השכירות עוד כמה חדשים, אך השאיר לעצמו זכות לסיים את השכירות חודש מראש, זכות שהיתה לו גם בחוזה הראשון. הוא מכחיש שהודיע לא' על סיום השכירות עד ליום כא טבת. ומכיון שדירתו הקנויה טרם מוכנה, הוא עומד על זכותו להשאר בדירה בזכויות של שכירות גם אחרי כא טבת. א' מכחיש כאמור את דברי ב', ודורש ממנו לפנות את הדירה עד ליום כא טבת משום שהשוכר החדש אין לו היכן לגור. ב' טוען שאם יפנה את הדירה יצטרך לשכור דיור זמני שעולה פי כמה. עוד טוען ב' שלדברי א' שהמשיך לגור בלי הסכם שכירות, על א' להחזיר לו את מה ששילם עבור חדשים אלה.
נפסק- התביעה מתקבלת, ועל ב' לפנות את הדירה עד יום כא בטבת. נימוקים- כשמתעורר ספק בדין ודברים בין המשכיר לשוכר יד המשכיר על העליונה.