הדיינים: אברהם ד' לוין, מרדכי אייכלר, שמואל ח' דומב, פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד רפח
העובדות- א' השכיר חנות לב' לפני כ – 3 שנים, לתקופה של 10 שנים, במחיר של 2,500 דולר לחודש. בזמן ההשכרה היה שער הדולר כ – 4.5 ש"ח. לפני שנה כשהתחיל שער הדולר לרדת ל – 4.30 ש"ח, הסכים ב' לשלם לו את השכירות לפי 4.5 ש"ח לדולר. השנה כששער הדולר ירד עד כדי 3.25 ש"ח, הודיע ב' שהוא חוזר לשלם לפי השער היציג. טוען א' שמכיון שבזמן חתימת החוזה לא היה צפוי שהדולר ירד כל כך, והחשש היה רק שיפסיק לעלות בהדרגה כפי שהיה עד אז ויעמוד בשערו (כמו שמוכח מסעיף 7א (6) של החוזה שהתנו על מקרה שהשער היציג לא יעלה מעבר ל – 5 אחוזים מהשער היציג שהיה בחתימת החוזה, שאז יהיה המשכיר רשאי להעלות את דמי השכירות כל 5 שנים ב – 5 אחוזים נוספים), ע"כ חייב השוכר לפצות את המשכיר על הפסדיו. עוד טוען א' שכבר חדשיים וחצי שב' אינו משלם את שכר הדירה, ולפי החוזה יכול המשכיר לפנותו על עיכוב של 7 ימים. משיב ב' שהצ'קים היו מוכנים אצלו בזמן, אלא שא' סרב לבוא לקחתם אם לא יהיו לפי השער שהוא דורש.
עוד טוען א' שב' הפר את אחד הסעיפים בחוזה שנחשבים כהפרה יסודית שבגללן ניתן לפנות את השוכר. מדובר בסעיף 9ד ולפיו השוכר מתחייב כי במשך כל תקופת השכירות יהיו בידיו כל ההיתרים והרשיונות שידרשו כדין מטעם כל רשות מוסמכת לצורך ניהול עסקיו במושכר, לרבות רשיון עסק, והשוכר לא קיים סעיף זה ואין בידיו רשיון לניהול עסק. משיב ב' שהרבה עסקים אין להם את הרשיון, והם ממשיכים להתקיים, ובכל מקרה ההוצאות והמיסים בגין רשיון העסק יחולו עליו ולא על המשכיר.
נפסק- א. תביעת הפינוי של המושכר בגלל הפרת החוזה ע"י השוכר, נדחות, ואם יהיו חיובים בגין רשיון העסק הם יחולו על השוכר. ב. בענין השכ"ד קובע בית הדין החלטת פשרה שכל עוד שער הדולר נמוך מ- 4.40 ש"ח, יוסיף השוכר 5 אחוזים על השער היציג. נימוקים- ברור שכאשר קבעו את התשלום לפי דולר לקחו בחשבון ששערו משתנה, אלא שנחלקו האחרונים האם שינוי משמעותי של שער המטבע הוא מהוה הפרה יסודית של החוזה משום 'על דעת כך לא התנו' ולכן אין להוציא את השוכר, אולם יש לפשר על תוספת מסוימת לשער הדולר היציג כאשר הוא נמוך מאוד. עכוב חד פעמי של תשלום בשכר דירה לא מהוה הפרה של חוזה. אין בתנאי של רשיון עסק משום הפרה של החוזה.