(1) הרב אברהם אטלס, שורת הדין כרך ד עמודים קס- קסא
העובדות– בני הזוג היו בתהליך גירושין הבעל עזב את הארץ והאשה המשיכה לגור בדירה עד מכירתה וסידור הגט. לאחר מכן התעוררה שאלה לגבי חפצי הבית. טוען הבעל שהאשה צריכה להחזיר לו חלק מחפצי הבית. האשה טוענת שלא לקחה מאומה מחפצי הבית. יש לדון מהן חיובי השמירה של אשה בנכסי בעלה לאחר גירושין?
נפסק– יש עליה חיובי שמירה אפילו שלא קבלה במפורש לשמור והיא נחשבת שומרת שכר אלא מפני תיקון העולם היא פטורה מתשלומים, אולם אין לה פטור משבועת השומרים וכדי להפטר מעוון שבועה יש לפשר בין הצדדים.
(2) הרב שאול ישראלי, משפטי שאול סימן מה
העובדות– נפתחה חנות בבני ברק בשם "א" והושקעו בה כל כספי הביטוח בסך מאה אלף ל"י השייכים לתובעת. התובעת נתנה אמון מלא בנתבע, והוא החל לנהל את החנות, הוא אשר קנה את הסחורה ושילם בעבורה. בהסתמך על תוצאות ספירת המלאי, לפי גירסת התובעת בסביבות ארבעים וכמה אלף, והסכום שהוציא על קנית הסחורה וחידוש המלאי מדי פעם, טוען ב"כ התובעת שחסרים סכומי כסף נכבדים, כפי הפירוט שבתביעה והסיכומים ויש לחייב בהם את הנתבע. לחלופין היה צריך לחייבו בשבועת השומרים שהיא מן התורה כדין שומר שכר, ולחלופי חילופין לפחות לחייבו בשבועת המשנה כדין אפוטרופוס בנכסי יתומים. המערער מטעם התובעת טוען שהיה צריך לחייבו שבועת השומרים כדין שו"ש.
נפסק– יש לדחות את התביעה. מאחר שהיה מפתח ביד הנתבעת, ובשעתו גם מסרה אותו לאחיה, נמצא שלא נסתלקו הבעלים מהשמירה. זאת ועוד, שבנידון דידן הנתבע לא קיבל עליו במפורש חיוב שמירה, וכמו כן במקרה זה יד הבעלים שווה, ויכול הוא להוציא ולהכניס כרצונו, לא יתכן להטיל על הנתבע חובת שמירה ואחריות על החסר, שהרי הבעלים יכולים לקחת משם מבלי מפריע, ואין ביד התובע לשמור כלל.
(3) פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק טז עמוד 170 – 171
העובדות – א' הפקיד כסף בבנק על שם ב' אחרי זמן מה רצה א' להוציא את הכסף, ומכיון שב' היה אז בחו"ל אמר לב' שישלח ייפוי כוח לאשתו של ב' להוציא את הכסף, וב' עשה זאת למרות שיעץ לו לא לשלוח היפוי כוח לאשתו כי היא עלולה להוציא את הכסף לעצמה. וככה היה שהאשה הוציאה הכסף לעצמה. עכשיו תובע א' את ב' לשלם לו הכסף שהפקיד על שמו. ב' מודה שהכסף היה של א' אך טוען שאינו חייב להחזיר לו את הכסף הואיל וא' בעצמו גרם לכך שאשתו תיקח הכסף, והוא הלוא הזהיר אותו שלא יעשה זאת. האשה טוענת שהיא לא חייבת לשלם לא' כי היא הוציאה את הכסף למזונותיה בחשבה שהכסף של בעלה והיא אומרת שגם עכשיו היא חושבת שהכסף של בעלה ומותר היה לה להוציא את הכסף למזונותיה כי בעלה היה בחו"ל.
נפסק – הנתבע ב' פטור כי אין לו דין שומר, כי אין צורך לשמור את הכסף שהופקד בבנק על שמו.
(4) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ח פס"ד המתחיל בעמוד רנא
העובדות – יש דין ודברים בין בעל החברה לעובד האם פוטר כדין … ובתוך הדברים יש דיון על מכונית שהחברה נתנה לעובד לצורך עבודתו וטוען העובד שהרכב נמצא במקום מסוים, וכיון שאין 'טסט' לרכב אין הוא יכול להביא את הרכב ממקום המצאה לירושלים. השאלה העומדת לדיון האם יש לעובד דין שומר על הרכב, האם צריך קנין להתחייב בשמירה? והאם שומר חייב להחזיר הפקדון לבעלים גם על חשבונו או באופן שעלול להפסיד ע"י החזרתו?
נפסק – יש לפשר בכל הדין ודברים שהיה ביניהם כולל ענין המכונית.
נימוקים – נחלקו הראשונים האם חיובי שומר צריכים קנין, לדעת הרמב"ם שכירות פ"ב ה"ח חיוב שמירה חל רק לאחר שעשה בה מעשה קנין, ונחלקו האחרונים בדעתו האם צריך קנין המועיל במכר או שמספיק קנין כל דהו אף על פי שאינו מועיל במכר, אמנם לדעת תוס' ב"מ צט א ד"ה כך ורא"ש פ"ו סי' טז ופ"ח סי' טו אין צריך מעשה קנין להתחייב בשמירה אלא משעה שהבעלים הסתלקו משמירתה מתחיל חיוב השמירה של השומר. לפי"ז בנידון דידן שהעובד קבל מכונית מהמעביד כדי לעבוד בה את עבודתו ולחלק סחורה בחנויות בכל מיני מקומות, לדעת התוס' והרא"ש ששומר מתחייב באחריות שמירה גם בלי מעשה קנין, אף כאן נעשה שומר על המכונית אף על פי שלא הכניסה לרשותו ולא עשה בה מעשה קנין אחר. אמנם לדעת הרמב"ם שצריך מעשה קנין כדי להתחייב בשמירה, בנידון זה שנסע בה בדרכים ולא הכניסה לרשותו הדבר תלוי במחלוקת האחרונים, לדעת השער המלך די בקנין מועט להתחייב בשמירה, כגון משיכה ברה"ר, וה"ה כאן, אבל לדעת התורת חיים אם לא עשה בה מעשה קנין גמור לא נעשה עליה שומר, ה"ה כאן.