חוק הנאמנות– פסיקה סעיף 1

1. בית הדין הרבני הגדול, בפני הדיינים הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אליעזר גולדשמיט ,הרב שאול ישראלי

העובדות: פלוני ביקש לחלק את נכסיו לאחר מותו למוסדות תורניים, ולשם כך יצר צוואת הקדש ואף מינה נאמנים שהפקידם על כך שיחלקו  את נכסיו למוסדות השונים לפי שיקול דעתם והדגיש שתינתן עדיפות שהוא עצמו התחיל בבנייתם או שהבטיח להשתתף בבנייתם, לאחר מותו טענה ישיבה פלונית שהמנוח הבטיח  לסייע לה בבניית מבנה מסוים נאמני ההקדש טענו שלא ידוע להם על ההבטחה ומשום כך סירבו לסייע הסכסוך הגיע לבית הדין בפתח תקווה  ועל הפסק שלהם הוגש ערעור בפני בית דין הגדול

נפסק: במהלך הדיון נוצר דיון מקדמי האם הנאמנים נקראים מוחזקים ועל המוסד להביא ראי כדין המוציא מחברו הראיה ובית הדין פסק שהנאמנים לא נקראים מוחזקים בנכסי הנאמנות כיון שמלשון הצואה עולה שהמנוח לא התכוון שתהיה להם בעלות על הנכסים אלא היה להם קנין מוגבל כדי לאפשר להם לטפל בנכסים כל קניינם  של הנאמנים היה בגדר קני על מנת להקנות קנין חלקי המאפשר להם לטפל בנכסים וקניין כזה לא מגדיר אותם כמוחזקים כדי שהדין יהיה המוצא מחברו עליו הראיה.

2. שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן מח- קונטרס אורחות המשפטים פרק יא – הרב אליעזר וולדנברג

העובדות: אישה שיצאה לחו"ל לשם טיפול רפואי במחלה קשה ובגבור עליה מחלתה ציוותה לאנשים שסביבה שיודיעו ליורשיה שיובילו את גופתה לקבורה בארץ ישראל ולשם כך הצביעה על כספים שיש לה בבנקים ידועים בארץ ישראל, ובניה -יורשיה מתנגדים לקיום דבריה ודורשים למסור להם את הכסף כיוון שהם יורשיה ומעבר לשאלה הדין עם מי עמדה השאלה אם יש לבי"ד כוח ליכנס לעובי הקורה בתורת  אפוטרופסים כללים על מקרים מסוג זה

נפסק: יש תוקף לצוואת המנוחה וגם יש כוח ביד בית דין להוציא צוואתה לפועל עקרון ממנו אנו לומדים נקודה חשובה על מהות נאמנות שבכל סוג של נאמנות של חסד אנו משווים לדיני אפוטרופוס של יתומים וכמו שישנו כלל בית דין אביהם של יתומים כך הוא יכול להתערב בכל נאמנויות הדומות.

3. המעיין מ(ג) תש"ס הרב זלמן נחמיה גולדברג

העובדות: חנות  ירקות  ופירות שבעלה אינו יהודי, אך הפירות גדלו בשדותיהם של יהודים ולכן חייבים בתרומות ומעשרות, אולם מי שאינו יהודי אינו יכול למנות שליח יהודי להפריש תרומות ומעשרות א"כ כיצד יוכל משגיח הכשרות להפריש פירות אלו

נפסק: הדרך הפשוטה שבעל הפירות יקנה את הפירות והירקות למשגיח כדי שיפריש, כמובן שזה מעורר קצת קושי כיוון שבעל הפירות לא יהיה מוכן להקנות את פרותיו באופן מוחלט לכן הרב מציע פתרון, שייתן למשגיח בעלות חלקית ,בעלות מוגבלת על הפירות והירקות שכל מהותה  לאפשר למשגיח לעשר, בדרך זו המשגיח הוא נאמן של בעל החנות עם זיקה קניינית  שמכוחה יוכל להפריש תרומות ומעשרות.

4. בית דין האזורי תל אביב -יפו הרבנים מ' שלזינגר- אב"ד, י' וילנסקי, יסורוצקי

העובדות: א' תובע את חברת שיכון ופיתוח למימון והשקעות של הסתדרות אגודת ישראל הנידון :תביעת דירה מהחברה בטענה שהוא נרשם לשיכון ציבורי ורכש דירה ולכן הוא זכאי לדירה שרכש לפי דבריו ,טענת החברה-  שהתובע לא היה אלא מועמד לשיכון ולא נעשה ביניהם שום קנין.

נפסק: לכל אורך התשובה הדיון נסוב האם התובע רכש את הדירה או המעשה שעשה אינו מוגדר כקניין . סוגיא השייכת יותר לדיני הקניינים ,אולם בשולי הדברים ישנו נידון חשוב לעינינו דבר החשוב למהות הנאמנות שהוא נושא הסעיף האם שייך ליצור עסקה מחייבת עם תאגיד מאחר שחברת שיכון ופיתוח היא חברה ציבורית ובחברה ציבורית הלא מנהלי החברה אינם אחראים באופן אישי ובפרט שהחברה היא חברה בערבון מוגבל שבזה מנהלי החברה אינם מתחייבים באופן אישי ורק נכסי החברה הם אחראים ומשתעבדים לכל העסקאות הנעשים עם החברה ואם  כן יש לדון איך חלה ההתחייבות נפ"מ האם אפשר ליצור עם חברה נאמנות הן בתורת שליחות הן בזכות קניינית ולאחר  התלבטות בנושא   הם מכריעים מאחר ודרך העולם שזה מחייב ולא גרע ממנהג התגרים שאפשר להתחייב ברגע שקיבל כסף אף אם לא נחתם חוזה  אם כן מצד סיטומתא וגם מצד דינא דמלכותא דינא  התחייבות תופסת גם שהתחייב מול חברה בע"מ ולכן אפשר למנות חברה בע"מ לנאמנת הן מצד שליחות וכן להקנות לה בעלות מוגבלת וזה תופס.