1. מנחת אשר, הרב אשר וייס, חלק ג סימן צט
העובדות – א' לווה עשרה מיליון דולר (כארבעים מיליון ש"ח) ומשכן לטובת הנושה בית בשווי חמישים מיליון ש"ח, ונקבע בהסכם בין הלווה למלווה שיפקיד הלווה ביד המלווה עשר המחאות בסכומים שווים, ושבגמר הפירעון יסולק השעבוד מן הנכס. ברם, לאחר שפדה המלווה את עשר ההמחאות, התעוררה מחלוקת בין שני הצדדים: המלווה טוען שמגיעה לו תוספת תשלום בגלל הפרשי שער ומע"מ, ואילו הלווה טוען שהחוב נפרע במלואו. הצדדים פנו לערכאות, אך בינתיים ביקש הלווה לסלק את המישכון מן הבית ששוויו חמישים מיליון ש"ח, שהרי אף לטענת הנושה לא נשאר מכל החוב כי אם סכום של כחמישה מיליון ש"ח בלבד, והוא מוכן לשעבד לו נכס חלופי ששוויו חמישה מיליון ש"ח. לעומת זאת, טען המלווה שאין לסלק את השעבוד מן המשכון כל זמן שלא פרע הלווה את חובו במלואו.
נפסק – כופין את הנושה להחזיר את המשכון ולקבל משכון חלופי בהתאם לגובה החוב.
נימוקים – אמנם כתבו הפוסקים שכל עוד הלווה לא פרע את כל חובו רשאי הנושה להחזיק בידיו את המשכון שקבל בתחילת ההלוואה כדי שישמש כאמצעי לחץ לנושה שהלווה ישלם לו את כל החוב. אבל במקרה דידן ששולם כל החוב אלא שיש עדיין מחלוקת על שאריות החוב לא ראוי שהנושה יחזיק מישכון יקר מאוד ביחס ל'חוב' שנשאר, ובמיוחד שלא ברור שיש חוב והוא צריך להתברר, ולכ במקרה זה כופין על מידת סדום וניתן להחליף את המשכון.
2. בית דין ארץ חמדה גזית בפני הדיינים הרב כרמל אב"ד, הרב דניאל כץ דיין , הרב סיני לוי דיין (מובא באתר ישיבה בית אל):
העובדות – אדם שכר בית בישוב ורוצה לקנותו. ובעל הבית מכר את הבית הזה למשפחה אחרת. ואם כן השוכר תובע את בעל הבית ואת הרוכשים החדשים שיסתלקו מהמכירה הזו כי הוא קודם בתור בר מצרא שהרי הוא שוכר את הבית. תשובת הנתבעים: הקונים טוענים שאינם צד בענין, המוכר טוען שיש נוהל בישוב שדירות אלו מיועדות לרבני הישיבה ולבוגריה אף שסיימו ללמוד בישיבה.
נפסק – לשוכר יש זכות קדימה לרכוש את הבית.
נימוקים – כמו שלמחזיק נכס כמשכון יש לו זכות לקנות ממנו ראשון, ה"ה בבר מצרא שהבר מצרא קודם לכולם.