(1) הרב ישראל שחור, שורת הדין, כרך ט, עמודים שעג- שפה
העובדות – לפי דברי המוריש אין לו קרובי משפחה אך יש לו ידיד שבמשך שנים מסייע לו.
יש שני עדים המעידים שרצון המוריש היה שידידו (מ') יקבל את עזבונו וגם ינציח אותו בחלק מהעיזבון.
עדות רופא בכתב: המנוח הדגיש לפני שגם הוא ידאג בבוא הזמן למר מ' וישאיר לו את כל מה שיש לו וגם יבקש לדאוג להנצחתו. בפני בית הדין העיד העד הנ"ל: המנוח ידע שסופו קרוב, סבל מאי ספיקת לב באופן חמור, כשספרתי לו על מצבו הוא מיוזמתו אמר שנותן את רכושו למ', ניתן להבין מדבריו שהוא מוריש למ' את כל רכושו. עד שני העיד שהמנוח הצהיר בפניו שאין לו קרובי משפחה ורצונו להשאיר למ' את כל העיזבון.
נפסק – מ' יזכה בירושה
(2) שו"ת ציץ אליעזר, חלק ז סימן מח- קונטרס אורחות המשפטים, פרק יא עמודים ריט- רכא
העובדות – אשה שיצאה את הארץ לחו"ל לשם טיפול במחלה קשה, ובגבור עליה מחלתה צותה לאנשים שהיו סביבתה, ובקשה מהם להודיע על כך לכל מי שימצאו לנכון, שיובילו את גופתה לאחר מותה לקבורה בארץ, והצביעה לשם כך על כספים שיש לה בבנקים ידועים בא"י. ובניה- יורשיה – מתנגדים לקיום דבריה ודורשים למסור להם כל הכספים שאמם השאירה אחריה באשר הם יורשיה עפ"י הדין, ואת אמם רצונם להשאירה קבורה בחו"ל. הדין עם מי? וכן האם יש כח לבי"ד להכנס לעובי הקורה בתורת אפוטרופוסים כלליים על כגון מקרים כאלה, ולפקוד להוציא לפועל צוואתה באמצעות הכספים שלה שהשאירה אחריה?
נפסק – יש תוקף לצוואת המנוחה, וגם יש כח לבית דין להוציא לפועל את צוואתה.