(1) הרב צימבליסט, שורת הדין, כרך ג, עמודים קמד- קמט
העובדות – המוריש נתן במתנת בריא את דירתו ליורשיו, בן ובת. האלמנה תובעת לגור במדור כפי זכותה, המדור ניתן במתנת בריא. האם האלמנה זכאית לדרוש מדור ממקבל המתנה ומה הדין כאשר מקבל המתנה הוא היורש?
נפסק – רשאים הבן והבת להוציא את האלמנה מן המדור אלא שהם צריכים לשלם לה כתובתה כי כתובה נגבית מן המשועבדים. והחיוב הוא רק על הבן כי הוא נחשב יורש ולא הבת, והקדימות היא ביחס אליו.
(2) הרב נסים בן שמעון, שורת הדין, כרך ט, עמודים קכט- קלה
העובדות – המנוח העביר את הדירה שלו על שם בניו כחמש שנים לפני פטירתו. אולם הוא המשיך לגור בדירה זו עם אשתו. היורשים תובעים מהאלמנה לצאת מהדירה כיון שהיא שייכת להם, ואילו האלמנה דורשת לגור בדירה מצד זכות מדור של אלמנה.
נפסק – יש לאלמנה זכות מדור בדירה זו ואין להוציאה.
(3) הרב בן יעקב, משפטיך ליעקב, כרך ג סימן כז, עמודים שלה- שנד
העובדות – בין המנוח והאלמנה נערך הסכם ממון לפני נישואיהם (למנוח, אלו נישואין שניים ולאלמנה אלו נישואין שלישיים). בהסכם נאמר שבמידה והבעל ילך לעולמו תהיה לאלמנה זכות מדור בדירתו ושימוש במה שנמצא בדירה לאורך תקופה זהה לזמן שחיו יחד. הבעל מתחייב שלא למכור את הדירה ללא הסכמת האשה, ואם ימכור בהסכמת האשה ויקנו דירה אחרת, תעבור זכות המדור לדירה האחרת.
הבעל מת והשאיר שתי בנות. אחת הבנות הוציאה חוזה חתום מתאריך שלפני נישואי אביו עם אלמנה זו, לפיו הוא נותן לה את הדירה שבה גרו המנוח והאלמנה. על כן, הבת טוענת שדירה זו שייכת לה מלפני נישואי אביה, ואין לאלמנה זכות מדור בדירה זו. הבת מוסיפה וטוענת שאביה ידע שהיא לא תוציא אותו מהדירה כל עוד הוא בחיים. האלמנה טוענת שכוונת הבעל היתה לתת לבת את הדירה, אבל לא את זכות המדור שיש לאלמנה. כמו כן טוענת האלמנה שהבת ידעה שהיה הסכם ממון בינה לבין אביה המנוח.
נפסק – הסכם הממון שנחתם בין המנוח לאלמנה תקף ועומד, ולאלמנה זכות מדור בדירה זו מספר ימים כמנין חייהם המשותפים.