1. בית הדין הרבני הגדול ירושלים בפני כב' הדיינים: הרבנים יוסף שלו' אלישיב, בצלאל ז'ולטי, אליעזר גולדשמידט. פסקי דין רבניים חלק ח עמ' 162
העובדות: אשה קבלה מכתב פיטורין תוך כדי היותה בחופשת לידה. דבר שאסור ע"פ החוק הנוהג.
נפסק: הפיטורין אינם תקפים, והאשה אינה נחשבת כמפוטרת אלא מהיום שבו הגיע אליה המכתב שאחריו, זמן רב אחרי תום חופשת הלידה. מפני שכל שלא התנו אחרת הולכים אחר המנהג.
2. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב"ד; הרב אברהם דב לוין; הרב שמואל ביבס. פסקי דין ירושלים דיני ממונות א עמ' קעא
העובדות: גננת תובעת דמי הבראה, פצויים וימי חופשה ע"פ הנוהג הרווח בארץ. המעביד טוען ששלם לה בטעות משכורות גבוהות מדי ביחס למקובל ע"פ טבלת השכר הרשמית של הנהלת הת"תים.
נפסק: השכר והתנאים יותאמו לטבלאות הרשמיות של הת"תים שהובאו בפני בית הדין וחתומים ע"י האיגוד. התביעות תקוזזנה זו מזו.
ועוד בעניין התיק הנ"ל:
3. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב"ד; הרב אברהם דב לוין; הרב שמואל ביבס. פסקי דין ירושלים דיני ממונות א עמ' קפג.
העובדות: המעביד טוען ששלם לגננת דמי ביטוח לאומי והיא קבלה בתמורה חופשת לידה מהמדינה, כיון שהוא שלם את דמי הבטוח הוא דורש אותם בחזרה.
נפסק: אין שחר לתביעה זאת. הכל יודעים שהמנהג המדינה הוא שהמעביד משלם דמי ביטוח לאומי והעובדת מקבלת את דמי הלידה.
4. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ב. עמ' ריט.
העובדות: עובד עזב את עבודתו, לטענתו מפני שבעל הבית הרע את תנאי עבודתו בצורה מהותית. בעל הבית טוען שהשנויים מתחייבים מהמציאות ואינם מהותיים. העובד מבקש לראות בהרעת התנאים פיטורין ולקבל פצויים.
נפסק: בשאלות מעין אלה הולכים אחר מנהג המדינה, כלומר: אחר מה שכתוב בחוק. אם החוק מגדיר שנוי כזה כפיטורין, גם ההלכה רואה זאת כך.
5. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב מרדכי אהרן הייזלר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' קצא.
העובדות: עובד היה רגיל לקבל פעמים בשנה משכורת נוספת (שכונתה בשם משכורת 13). כעת הוא פוטר והוא טוען שיש לחשב גם את המשכורת הזאת בפצויי הפיטורין שלו.
נפסק: תלוי במנהג המדינה, וכיון שהדבר בספק א"א לחייב את המעביד.
6. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב שמואל יגר, הרב דוד יהושע קניג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' קצח.
העובדות: אדם עבד במוסד אחד בשתי עבודות, תחת שני מנהלים שונים. אצל הראשון עבד שלש שעות ביום כאשר העובד רשאי לבחור את השעות הנוחות לו בכל יום מחדש, אצל האחר עבד במשכורת חדשית קבועה, ללא הגדרה של שעות קבועות ומחייבות. הוא פוטר, והמנהלים טוענים שדינו כקבלן ולא כשכיר ולכן אינו זכאי לפצויים.
נפסק: הכל כמנהג המדינה וע"פ החוק, וע"פ פירוש לשון החוק מתברר שהמנהל הראשון פטור והשני חייב.
7. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב מרדכי אהרן הייזלר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' רז.
העובדות: מלמד פוטר ממשרתו בחדר, תובע את ההנהלה שתשלם פצויים והטבות ע"פ חוקי המדינה, וכן שתפצה אותו על אי הודעה בזמן המקובל. ההנהלה טוענת שבחדרים מסוג זה המנהג שונה, והעידו על כך מנהלי חדרים נוספים.
נפסק: יקבל ע"פ מנהג החדרים הדומים לחדר הזה.
8. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' תסז.
העובדות: אדם שכר מתווך דירות כדי שימצא לו דירה לקניה, הם לא סיכמו ביניהם את השכר. כעת המתווך דורש 2 אחוזים מדמי הבית, כפי שמקובל אצל מתווכים מקצועיים. הקונה טוען שאילו ידע שהוא מתווך מקצועי לא היה פונה אליו, ושיש מתווכים רבים שעובדים בבאופן לא רשמי ואינם גובים אלא אחוז אחד.
נפסק: ברוב דעות (הרב ויס והרב גרוסמן): ישלם אחוז ורבע, כפחות שבפועלים. דעת המעוט (הרב לוין): יש לשלם 2 אחוזים כחוק וכמנהג הקבוע והרשמי.
9. הרב גדליהו אקסלרוד. שורת הדין ג, עמ' רכא.
העובדות: נציגי שלש מפלגות חתמו על הסכם ריצה משותפת בבחירות. בהסכם הוזכר שיש נספח שהוא חלק בלתי נפרד מההסכם. הנספח לא היה חתום. נאמר בו שפלוני יתמנה לתפקיד מסויים. כעת אין רוצים למנותו.
נפסק: כיון שחתמו על ההסכם וההסכם מאשר את הנספח, הוא מחייב ויש למנותו, אין בדבר משום אסמכתא.
10. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ד, עמ' קיז.
העובדות: קבלן מכר דירה שעדיין לא נבנתה, ע"פ תרשים הבנין. בחוזה הופיע שרטוט של הדירה, אך לא הוזכר בו מה שטחה. הצדדים חתמו על זכרון דברים והקונה התחיל לשלם. במהלך תהליך הבניה הוסיף הקבלן תוספות לדירה והגדיל את שטחה ע"פ בקשת הקונה, אך לא דובר על תוספת תשלום. כעת הקבלן דורש תוספת תשלום. הקונה טוען שהסכום המקורי שסוכם עליו כולל גם את התוספת הזאת.
נפסק: אם ירצה הקבלן לבטל את העסקה בגלל חוסר הבהירות הזה – רשאי.
11. הרב אברהם דוב לוין, אב"ד. הרב יהושע ווייס. הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז עמ' ריט.
העובדות: מורה שעבד בתלמוד תורה שלא ע"פ חוזה כתוב, ופוטר, דורש את כל הזכויות הנתנות למורים ע"פ חוק. הנהלת הת"ת טוענת שהמנהג בתלמודי תורה הוא אחר.
נפסק: לתלמודי תורה מסוגו של המוסד הנתבע ישנם נוהגים וכללים בענין זכויות עובדים, שלא בכל מקרה עולים בקנה אחד עם "מנהג המדינה" הכללי, ולהלכה "מנהג המדינה" הכללי אינו קובע לגביהם, אלא מנהג תלמודי התורה.
12. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ט עמ' רמח.
העובדות: מורה עבדה בבי"ס פרטי שאינו רגיל לתת כל שנה דמי הבראה וחופשה כרגיל בבתי ספר מוכרים, אך נתן כל שנה ימי מחלה. לאחרונה הפסיק לתת גם את ימי המחלה עקב המצב הכלכלי. המורה פוטרה וכעת היא תובעת דמי הבראה, חופשה ומחלה כנהוג בבתי הספר הרשמיים, עבור כל שנות עבודתה.
נפסק: אינה זכאית לדמי הבראה וחופשה, אך תקבל דמי מחלה.
13. הרב ישראל יפרח, שורת הדין ג, עמ' רעו.
העובדות: מורה התקבל לעבודה, והותנה עמו שאינו מקבל חופשות והטבות, והוא תובע חופשות והטבות ע"פ מנהג המדינה והחוק.
נפסק: כיון שהותנה בפירוש ששכרו יהיה שלא כמנהג, התנאי המפורש גובר.
14. הרב מרדכי רלב"ג, שורת הדין טז עמ' שכה.
העובדות: מורה התקבל לעבודה, המנהל אמר לו שאצלו במוסד זכויות העובד אינן כמנהג המדינה, המורה אמר לו שזה לא מקובל עליו, והוא דורש שכר ע"פ החוק. הצדדים לא השתוו אך המורה התחיל ללמד. כעת הוא תובע כמנהג המדינה ואילו המנהל מוכן לשלם לו רק כנהוג באותו מוסד.
נפסק: כיון שלא השתוו החוק קובע. אילו היו הצדדים נפרדים ואח"כ היה המורה בא לעבוד, היה הדבר מתפרש שבבואו הוא קבל על עצמו את תנאי המנהל, אך כיון שלא נפרדו והעובד נכנס תוך מחאה, א"א לומר שקבל את תנאי המעביד בעצם העובדה שבא לעבודה. לכן יקבל כמנהג המדינה הקבוע ע"י החוק.
15. הרב יועזר אריאל, הרב שלמה לוי, הרב יהודה עמיחי, פסקי דין קרית ארבע א עמ' 119.
העובדות: אדם חתם חוזה עם קבלן בנין, בתכנית המצורפת לחוזה נאמר שעובי הקירות יהיה 15 ס"מ. הקבלן דרש לעשותו 18 ס"מ כנהוג, וכעת דורש על כך תוספת מחיר. כמו כן תובע בעה"ב שהקבלן יתקין חלון למקלט ועוד. הקבלן טוען שחלקים אלה של הבניה אינם באחריותו.
נפסק: כיון שהקבלן הוא זה שעמד על כך שהמנהג הוא לבנות 18 ס"מ, הרי ידע שזה המנהג ועל דעת כן קבל עליו את המחיר, ולא מגיעה לו תוספת מחיר. לגבי החלון הולכים אחר מנהג המדינה.
16. בפני כב' הדיינים: הרב אליעזר גולדשמידט, הרב שאול ישראלי, הרב יוסף קאפח. משפטי שאול סימן כד.
העובדות: בני זוג התגרשו, וחתמו על חוזה שלפיו ישלם האב סכום מסויים עבור הילדים דרך האם מדי חודש. לאחר זמן עברו הילדים לגור אצל האב. והוא הפסיק לשלם לאם. לאחר זמן חזרו הילדים לגור אצל האם. האב טוען שהחוזה הקודם בטל, וכן שיש לנכות מדמי המזונות את הקצבה שהחלה האם לקבל עבור הילדים, על דעת כן לא התחייב.
נפסק: ברור שהאב לא התחייב לשלם אלא מתוך ההנחה שהם אצל האם. אם הם אצלו הוא פטור. נחלקו הדיינים מה הדין כאשר הם חזרו אל האם, האם בטל החיוב או שהוא שב למקומו. כמו כן הרב קאפח סובר שהחיוב בטל מלכתחילה כי הוא לא קצוב. הרב קאפח והרב ישראלי פסקו שיש לנכות את דמי הביטוח מחיובו של הבעל, הרב גולדשמידט העיר שהדבר אינו ברור.
17. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ג, עמ' קצא.
העובדות: אדם דרש ממנהל המוסד שבו עבד העלאה במשכורת, המנהל דבר בעניין עם הבעלים, ושב אל העובד ואמר שהבעלים מוכן להעלות את השכר, אך לא כמו שדורש העובד. המנהל הוסיף שיתכן שבסופו של דבר יסכים הבעלים לתת לו את כל אשר דרש. כעבור חודש גלה העובד שהוא לא מקבל משכורת יותר גבוהה, ואז הסביר הבעלים שלמוסד יש תעריף קבוע לפי שעות, והוא הסכים להעלות את שכרו בתנאי שהעובד יעבוד יותר שעות. העובד התפטר ודורש פצויים כחוק, שיורכבו משכרו ועוד תוספות שהיה רגיל לקבל בגלל עבודה שנתית נוספת שהיה עושה במוסד.
נפסק : אם יתברר שאכן היתה הסכמה על העלאה מסוימת ורק האפשרות להעלאה רבה יותר נשארה פתוחה, ישלם את הסכום שסוכם. אם לא היתה הסכמה כזאת, דינו כאילו לא שכרו זה את זה כלל, ואז ישלם כפי המנהג, ואם אין מנהג – כפי הפחות שבשכירות.
אם אכן יתברר שהיתה הסכמה על העלאת שכרו והתוספת לא שולמה לו, יהיה זכאי לפצויים ע"פ מנהג המדינה, שיכללו גם התחשבות ב1/12 מהשכר השנתי שהיה מקבל על העבודה הנוספת.
18. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' עא.
העובדות: אדם מכר לחברו דירה בבית משותף, וטוען שלא מכר אלא את הדירה, ואילו הקונה תובע את חלקו במקלט ובעלית הגג ובשאר החלקים המשותפים.
נפסק: כיון שהמנהג והחוק הוא שהדירה כוללת גם את החלקים האלה, יש לדון את החוזה כאילו הותנה בו במפורש שהקונה מקבל גם את החלקים האלה.
19. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' עט.
העובדות: אדם קנה דירה ותובע מהמוכר שירשום אותה בטאבו.
נפסק: המוכר חייב לרשום אותה בטאבו, כיון שזה המנהג.
20. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב מרדכי אהרן הייזלר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין ט עמ' רכט.
העובדות: אדם עבד במקום מסויים וקבל שכר שחלקו רשמי וחלקו לא רשמי. הוא טוען שגם החלק הרשמי הובטח לו ע"י מעבידיו כחלק משכרו, ולכן יש לחשב את הפצויים יחד אתו. מעבידיו טוענים שלא היה זה אלא תמיכה במשפחתו מדין גמילות חסד.
נפסק: על העובד להוכיח שהתשלום אכן הובטח לו כחלק משכרו, ואם יוכיח כך יחושב כחלק משכרו לענייני פצויים, כי כך הוא מנהג המדינה.
21. הרב אברהם דב לוין, הרב שמואל חיים דומב, הרב מרדכי אהרן הייזלר, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ח עמ' קלד.
העובדות: אדם שכר דירה לשנה, בסוף השנה המשיכו הצדדים את השכירות בלי לסכם חוזה נוסף, השוכר המשיך לשלם מדי חדש את אותו שכר דירה. באמצע אותה שנה עלו מחירי השכירות באותה שכונה, והמשכיר תובע שיצא השוכר מהדירה או ישלם את המחיר החדש. השוכר טוען שכיון שלא סוכם דבר החוזה הוא לשנה, כמו החוזה הקודם.
נפסק: נחלקו הדיינים בדבר, האם מן הסתם השכירות היא לשנה כמו השכירות הקודמת או שלאו דוקא. הרב דומב פסק שגם מנהגם המקורי של הצדדים היה להשכיר לשנה, וגם בד"כ המנהג בארץ ששכירות היא לשנה, ולכן מן הסתם גם השכירות הזאת היא לשנה הרב לוין כתב שהדבר תלוי במחלוקת אחרונים, הרב הייזלר פסק שכיון שהמנהג היום הוא לחתום על חוזה, וגם הצדדים האלה עשו כך מתחלה, וכעת לא חתמו על חוזה, מוכח שהם שנו מהמנהג ולכן אינם יכולים להתבסס על המנהג, ויצא השוכר מיד.
22. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ח עמ' שכו.
העובדות: אדם עבד כמתרים עבור ישיבה. לא היה ביניהם חוזה כתוב. יש לו תביעות פצויים כנגד הישיבה.
נפסק: חוזה עבודה נכרת ומקבל תוקף של קנין עם תחילת העבודה בפועל, לכן הוא חל. וחייב בפצויים כמנהג המדינה שבה נשכר העובד וממנה נשלח, וגם אם במדינה שבה עבד בפעל לא משלמים פצויים לשכיר שנשכר בע"פ. ובלאו הכי נראה לחייב את הישיבה בפצויים מדין הענקה לע"ע בסיום עבודתו.
23. הרב אברהם דוב לוין, אב"ד. הרב יהושע ווייס. הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין ט עמ' רטו.
העובדות: אדם הזמין קבלן שיבנה עבורו. במהלך הבניה בקש תוספות ושנויים, כעת הקבלן מבקש תוספת מחיר עבור ההוספות שבנה, ובעל הבית אומר שלא דובר על כך שההוספות תהיינה בתשלום. כמו כן היה הקבלן צריך להוציא הוצאות נוספות, וגם עליהן הוא תובע החזר.
נפסק: ישלם כפי מה שמקובל לשלם על הוספות מעין אלה.
24. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמואל יגר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין יא עמ' קסח.
העובדות: הצדדים חתמו על חוזה להשכרת דירה לשנה עם אופציה להארכה. במקום אחר בחוזה כתוב שהפסקת השכירות תהיה בהודעה של שלשה חדשים מראש. השכירות נמשכה כמה שנים וכעת מודיע המשכיר לשוכר שהוא מעוניין שהשוכר יצא בעוד שלשה חדשים. השוכר טוען שכיון שנאמר שהשכירות היא לשנה עם אופציה להארכה, השכירות מתארכת בכל פעם לשנה אא"כ תבוטל האופציה שלשה חדשים לפני סוף השנה. לכן הוא נשאר בדירה עד שיגיע אותו תאריך בו התחילה השכירות.
נפסק: השוכר יצא מן הדירה באותו תאריך שבו נכנס.