1. בבית הדין הרבני הגדול בפני כב' הדיינים: הרבנים, יוסף שלו' אלישיב, סלמאן חוגי עבודי, עובדיה יוסף, פסקי דין רבניים חלק ו עמ' 97.
העובדות: בני זוג התגרשו, וחתמו על חוזה ביניהם שבו האשה מוחלת על כתובתה והאיש מתחייב להעביר את חלקו בדירתם המשותפת על שם בתם. שאר ענייני הממון שביניהם לא סוכמו. בית הדין סדר להם גט וציין שאינו נותן תוקף פס"ד לסכומי שביניהם, כיון שהצדדים לא השלימו את סכום העניינים הכספיים ביניהם, וכיון שהם עצמם לא בקשו לתת תוקף של פס"ד לסכומים שביניהם.
כעת מבקש הבעל לחזור בו מהסכמתו להעביר חלק מהדירה על שם בתו.
נפסק: בית הדין האזורי קבע שללא העברת הדירה ע"ש הבת אין תוקף למחילת הכתובה, ואע"פ שלא נוסחה כדיני תנאים, כי היא התמורה להעברת הדירה, והיא לא מעשה אלא דיבור. בית הדין הגדול פסק שהכתובה בודאי נמחלה במחילה גמורה, ואילו העברת הדירה לא סוכמה, וכנראה גם אינה תנאי למחילת הכתובה אלא היא חלק מהסדורים של החזקת הבת, ולכן הכתובה נמחלה אע"פ שהבעל לא יעביר את חלקו בדירה ע"ש הבת.
2. בבית הדין הרבני הגדול ירושלים בפני כב' הדיינים: הרבנים יוסף שלו' אלישיב, בצלאל זולטי, שאול ישראלי. פסקי דין רבניים, חלק ח, עמ' 294.
העובדות: אדם נשא אשה והתחייב לזון את בתה. כעת האשה והבת עזבו אותו וגרות במקום אחר. הוא אומר שעל דעת כן לא התחייב.
נפסק: אמנם מצאנו במשנה שהמתחייב לזון את בת אשתו חייב בכל מקרה גם אם גרש את אשתו. אבל הנדון דידן הדבר שנוי במחלוקת, כי יש אומרים שדין זה נוהג דוקא בימיהם שהפקחים היו מתנים זאת במפורש ומכך שהוא לא התנה משמע שהוא מוחל על התנאי, אבל בימינו שאנשים לא יודעים שיש לכתוב כך, מסתמא דעתו שלא יזון אותה אלא על שלחנו. וכן יש אומרים שדוקא אם הוא גרש את האם מרצונו הוא מתחיב לזון את בתה במקום אחר, אבל כאשר הוא רוצה להמשיך לזון אותה בביתו והאם היא שהלכה ממנו, אינו מתחייב. החיוב הוא כלפי האם ואם הלכה האם מעמו הוא פטור גם ממזונות הבת כי חיובו לזון את הבת הוא כלפי האם ולא כלפי הבת. וכיון שהדבר שנוי במחלוקת, אין לחייב את האיש.
3. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' סא.
העובדות: אדם חתם על חוזה שלפיו הוא מקבל שני דונם קרקע מתוך קרקעותיה של החברה באיזור מסויים, המקום המדויק לא הוגדר בחוזה, אבל לאחר זמן סייר הקונה עם המנהל באזור ובחר לו קרקע. כעת החברה רוצה לתת לו קרקע אחרת בשכונה אחרת באותו אזור. בטענה שבחוזה נאמר שהקניה היא לשם הקמת קהילה באותו מקום, וכל הקונים ישאו בהוצאות הפיתוח של המקום. כיון שמלבד הקונה הזה לא שילמו יתר הקונים הוצאות פיתוח, טוענת החברה שהחוזה בטל, שהרי משתמע ממנו שאינו חל אא"כ ישלמו כל הקונים את דמי הפיתוח.
נפסק: החוזה חל כי נאמר בו שהקונים יוכלו להשאר בודדים, ומכאן משמע שהחוזה הוא עם כל קונה בנפרד.
4. הרב ברוך יצחק לוין, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז, עמ' פ.
העובדות: אדם קנה דירה מיורשים, והיורשים אמרו שכיון שלא בטוח שיוכלו לרשום את הדירה בטאבו ע"ש הקונה בתוך ארבע שנים, הם מנכים מהמחיר סכום מסוים. בסופו של דבר התאפשר לרשום את הדירה מיד, והיורשים טוענים שעל דעת כן לא הסכימו לנכות מהמחיר. הקונה טוען שהנכוי הוא תמורת הסכמתו להכנס לספק, ולכן הוא שריר וקיים.
נפסק: כיון שהמוכרים ציינו בפירוש שזאת הסבה שבגללה הם מסכימים לנכוי, אם בטלה הסבה בטל הנכוי. הקונה ישלם את מלא המחיר.
5. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' שנה.
העובדות: אדם קנה מכונית וסוכם בין הצדדים שהמוכר יוסיף במכונית מנגנון שמאפשר לה לנסוע ע"י גז. עד שיותקן המנגנון הנ"ל מקבל הקונה רכב חלופי. זמן רב חלף והמנגנון לא הותקן, והקונה מבקש לבטל את העסקה.
נפסק: ברוב דעות (הרב לוין והרב אייכלר): התקנת המנגנון היא תנאי במכירה וכל עוד לא הותקן המנגנון המכירה לא חלה והצדדים יכולים לחזור בהם. במקרה זה פטור גם מלשלם דמי שכירות על הרכב החלופי. הוא קבל אותו כשואל. דעת המעוט (הרב גרוסמן): המכירה חלה והמוכר מתחייב להתקין את המנגנון, אם חזרו בהם בהסכמת שני הצדדים ישלם דמי שכירות על הרכב החלופי.
6. הרב יהושע ווייס, הרב שמואל חיים דומב, הרב שלמה זאב קרליבך. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ח עמ' שנט.
העובדות: ראש כולל תאם עם מתרים, שהמתרים יתחייב להחזיק שלשה אברכים ולתת שעורים בכולל. בתמורה יוכל המתרים להשתמש בשמו ותמונתו של הכולל כדי להתרים עבור כולל אחר. בעקבות כך הצטרפו שני אברכים חדשים לכולל. בעקבות כך התגלעו חלוקי דעות. המתרים אמר שלא התחייב לשלם אלא עבור אברכים חדשים ולכן לא שלם אלא עבור שנים. ראש הכולל טען שהמתרים התחיב להחזיק שלשה ולאו דוקא חדשים. כיון שהמתרים שלם רק על שנים, ראש הכולל מנע ממנו להשתמש בשמו ותמונתו של הכולל כדי להתרים, לכן הפסיק המתרים לשלם כלל. כעת תובע ראש הכולל תשלום עבור שלשה אברכים למשך כל הזמן. המתרים טוען שהוא פטור לגמרי ותובע החזר עעל מה שכבר שלם.
נפסק: כיון שלא הוכח האם נתינת הרשות להשתמש בשמו ותמונתו של הכולל היא תנאי, אין הצדדים יכולים לתבוע זה את זה עד שיביאו ראיה, וכל צד יחזיק במה שבידו.
7. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר. הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י, עמ' רכא.
העובדות: אדם חתם על חוזה למכירת דירה של אביו. הוא אמר לקונה שהדבר תלוי בהסכמת אביו. אח"כ בא האב וחתם עם הקונה על חוזה אחר בתנאים אחרים, הקונה דורש לקיים גם את התנאים שהיו בחוזה הראשון.
נפסק: החוזה הראשון אינו חל אלא בהסכמת האב, והאם לא הסכים לתנאי החוזה הראשון, לכן אינו חל כלל.
8. הרב זלמן נחמיה גולדברג, שורת הדין ט, עמ' שיד.
העובדות: חוזה מכירת דירה, שנאמר בו שאחרי כל תשלום יזכה הקונה בדירה בחלק היחסי לפי מה שכבר שלם.
נפסק: זוכה בחלק שכבר שלם.
9. הרב יועזר אריאל, הרב שלמה לוי, הרב יהודה עמיחי. פסקי דין קרית ארבע א עמ' 223.
העובדות: אדם שכר פועל, והתנה עמו שאם לא יודיע על הפסקת עבודתו חודש מראש, יפסיד את משכורת החודש האחרון.
נפסק: יש מחלוקת אם מחילה על תנאי צריכה קנין, אבל במקרה הנוכחי התחלת העבודה היא קנין, והתנאי מחיב.