- בבית הדין הרבני הגדול. הרב הרצוג הרב עזיאל הרב עדס. אוסף פס"ד של הרבנות הראשית לא"י עמ' פו.
העובדות: קבלן בניין מכר חנות בבנין שהוא עומד לבנות לאדם אחר, בשעת המכירה הוזכרה העובדה שהעיריה עומדת לבנות בקרבת מקום את התחנה המרכזית. ניתנו מקדמות, הבניין נבנה, אבל התחנה המרכזית לא נבנתה. לכן הקונה אינו מוכן לשלם את יתרת הכסף במועד שנקבע, אלא רק אחרי בניתה של התחנה המרכזית. אחרי בנייתה של התחנה המרכזית דרש הקונה לשלם את יתרת הסכום ולקבל את החנות, אבל המוכר אמר לו שע"פ החוזה שביניהם אם לא ישלם הקונה את היתרה בזמן, תתבטל העסקה, והסכומים שכבר שלם לא יוחזרו לו.
נפסק: אע"פ שנאמר בע"פ שתקום שם התחנה המרכזית, כיון שלא הוכנס תנאי זה לחוזה – אינו מחייב. תקוות ופרספקטיבות המניעות את הצדדים לעשות הסכם, אם לא נזכרו בפירוש בתוכן החוזה, הרי הן דברים שבלב, ואין להן השפעה על תוקף החוזה.
- הרב יועזר אריאל, הרב שלמה לוי, הרב יהודה עמיחי, פסקי דין קרית ארבע א עמ' 119.
העובדות: אדם חתם חוזה עם קבלן בנין, אח"כ נתבקש הקבלן לעשות דברים שלא היו רשומים בתכנית שצורפה לחוזה. הקבלן דורש על כך תוספת מחיר. בעל הבית טוען שהדברים היו ידועים בשעת החתימה על החוזה והמחיר כולל אותם.
נפסק: לשון החוזה קובעת, ועל הדברים האלה יש להוסיף תוספת מחיר, אא"כ יוכיח בעל הבית שהדברים סוכמו בע"פ.
- בבית הדין ת"א – יפו בפני כב' הדיינים: הרבנים א' ל' רביץ – אב"ד, ש' אליעזרי, מ' אילן. פסקי דין רבניים, חלק ב, עמ' 109.
העובדות: הזוג התגרשו, בבעלותם היתה דירה גדולה ועוד דירה קטנה הרשומה על שם בתם. האיש חתם על חוזה שבו הוא מתחייב שאשתו תגור בדירה הגדולה. הוא לא ידע שבינתים נתנה הבת יפוי כח לאשה על הדירה הקטנה. כעת הוא תובע לחזור לדירה הגדולה, בעוד האשה תובעת שיצא אף מהקטנה.
נפסק: ההסכם נמצא בטל משום הנימוק (מלבד יתר הנימוקים שנאמרו שם שבגללו ההסכם בטל), שהואיל וברור שאם הבעל היה יודע שהאשה דורשת שיצא מהבית הקטן באותה חצר, בו הוא מתגורר כעת, לא היה מסכים למסור את הדירה לאשה.
- בבית הדין הרבני האזורי חיפה בפני כב' הדיינים: הרבנים י' נ' רוזנטל – אב"ד, ע' הדאיה, ב' רקובר. פסקי דין רבניים חלק ג, עמ' 336.
העובדות: שותפים נפרדו, וחתמו על הסכם האוסר על השותף שעזב את העסק לפתוח עסק דומה בקרבת מקום. אם יעשה כן ייקנס. הוא פתח עסק דומה בקרבת מקום ורשם אותו על שם בנו.
נפסק: יש להניח שזה שקנה את חלקו בחנות מיד חברו לא היה עושה כן אילו ידע שחברו יעבור על התנאי ויפתח חנות אחרת בקרבת מקום.
לכן נפסק שהשותף שהפר את החוזה ופתח חנות נוספת, ישלם את ההפסדים שגרם לחברו, והוטל עליו תשלום בסך ההפסדים הנ"ל שנגרמו מעזיבת לקוחות.
על פסק זה הוגש ערעור, שנדון בבית הדין הרבני הגדול בפני כבוד הדיינים: הרבנים י' הדס, י' ש' אלישיב, ב' זולטי. פסקי דין רבניים חלק ד' עמ' 200.
ושם נפסק: בשותפים שנפרדו, שכתבו בהסכם פירוק השותפות שאסור ליוצא מהשותפות לפתוח עסק כזה באותה סביבה, יכול מי שנשאר בעסק לעמוד על חבירו שיקיים את התחייבותו, בהתאם למה שהוסכם ביניהם. אבל אם לא קיים, אין ההסכם בטל ואין עליו לשלם פיצויים כל זמן שלא כתבו כך בפירוש בהסכם.
- בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו בפני כב' הדיינים: הרבנים ש' ב' ורנר – אב"ד, ע' אזולאי, ח' ג' צימבליסט. פסקי דין רבניים חלק ח עמ' 174.
העובדות: בעל שטען שנשא את אשתו בטעות כי העלימה ממנו את מחלת הנפש שלה, חתם אתה על חוזה, עם קניין, ובו מתחייבים הצדדים להתגרש, ומסכימים שהבעל ישלם חלק מהכתובה והאשה תמחל על השאר, וכן תקבל האשה את כלי הבית. כעת האשה מסרבת להתגרש.
נפסק: החוזה לא מחייב להתגרש, הוא מחייב שאם יהיו גרושין אלה התנאים. לכן, הבעל אינו חייב לתת לאשה דבר אם היא אינה רוצה להתגרש. מאידך, אם יכפוה בית הדין להתגרש, אע"פ שהיא לא מתגרשת מרצונה, התנאי חל ולכן חל גם החוזה. התחייבות הבעל חלה אע"פ שמן הדין הוא לא צריך לתת לה כתובה כי הנשואין היו בטעות. ואין לומר שאילו ידע בודאות שביה"ד יפסוק שהוא פטור מהכתובה לא היה מתחייב לשלם את חלקה.
- בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו בפני כב' הדיינים: הרבנים ש' ב' ורנר – אב"ד, ע' אזולאי, ח' ג' צימבליסט. פסקי דין רבנייים חלק ט עמ' 293.
העובדות: בני זוג התגרשו, וחתמו על הסכם שלפיו מתחייבת האשה לגדל את הילדים, והאיש מתחייב לשלם לה סכום מסוים עד שיגדלו הילדים, שיקטן במחצית כאשר תתחתן האשה מחדש. עבר זמן רב והאשה לא נישאה מחדש. הצדדים מודים שמחצית הסכום המדובר נועדה למזונות האשה. האיש טוען שהסכים להתחייבות כי היה ברור שהאשה עומדת להנשא מחדש בתוך כמה חדשים, ולא התכוון להתחייב על דעת שיצטרך לזון אותה במשך כמה שנים. מאידך טוענת האשה שחל פיחות גדול במטבע, וגם צרכי הילדים גדלו כי הם גדולים יותר, ולכן היא תובעת להעלות את הסכום.
נפסק: האיש אינו יכול לטעון שהתכוון למספר חדשים בלבד כיון שבחוזה כתוב בפירוש שהחיוב הוא עד שהילדים יגדלו, ואילו היתה כוונתו למספר חודשים היה עליו לצין זאת. האשה לא יכולה לטעון שהוצאות הילדים גדלו עם התבגרותם, כי היא ידעה שהילדים יתבגרו ואעפ"כ חתמה על החוזה שבו הותנה שישלם האיש סכום זה עד שיגדלו הילדים, ולא פורט שעם התבגרותם יעלה הסכום. המתחייב לפרנס את חבירו או בניו ובנותיו והתיקרו המזונות, אם זו התייקרות רגילה, כגון עליית מדד החיים וכדו', הכל מודים שחייב לעמוד בהתחייבותו. אם התייקרות זו היא למעלה מהמשוער, חולקים הפוסקים אם הוא חייב להוסיף בהתאם להתייקרות. מי שקבל עליו לפרנס חבירו וכדו' תמורת תשלום מסויים והתייקרו המזונות אף באורח רגיל, יכול הוא לדרוש שיוסיפו לו על חשבון ההתייקרות לפי מדד המחיה. ואף כשמתחייב התמורה פירט במפורש חיוב מזונות בסכום מסויים, אין כוונתו להגביל דווקא את הסכום ורק ציין את העובדה שתמורתם מגיע לסכום כזה, אבל עם התייקרותם עליו להוסיף בהתאם לשער החדש.
- בית הדין לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב כב' הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב ברוך שרגא; הרב שמואל ביבס. פסקי דין ירושלים דיני ממונות א עמ' קיג.
העובדות: אדם שכר קבלן לבנות עבורו גג. הוא ידע שהקבלן אינו מתמחה בבניית גגות, אך הסכים לקבלו אע"פ שיעשה עבודה גרועה, בגלל המחיר הנמוך שבקש הקבלן. הקבלן עבד ללא אישור מהנדס. בסופו של דבר נבנה הגג באופן בלתי תקני כלל ונהרס. השוכר טוען שלא שכר את הקבלן ע"מ שיבנה גג שסופו לההרס. הקבלן טוען שהשוכר ידע וסבר וקבל.
נפסק: אומדנא דמוכח הוא שגם מי שמוכן להתפשר על איכות העבודה, לא יסכים לקבל גג לא בטיחותי ודולף. ואולם, כיון שיתכן שאפשר היה לפתור את הבעיה בתקונים קלים, ללא הריסת הגג, ה"ז ספק מקח טעות והמוציא מחברו עליו הראיה.
- בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו בפני כב' הדיינים: הרבנים ש' ב' ורנר – אב"ד, ש' טנא, י' הלוי אפשטיין ז"ל. פסקי דין רבניים חלק י עמ' 145.
העובדות: בני זוג התגרשו. האיש חתם על הסכם שבו הוא מתחייב סכום קבוע לבנו מדי חודש עד הגיעו לגיל שמונה עשרה. כשהבן הגיע לגיל שש עשרה החל לעבוד בפרנסה מכובדת, בעוד שהאב חולה ואינו יכול לעבוד, ולכן הוא מבקש לעכב את פסק הדין המחייבו בתשלום המזונות.
נפסק: אם נוצרו נסבות שהמתחייב לא העלה אותן בדעתו כאשר התחייב, ויש להניח שאילו היה יודע לא היה מתחייב, הוא פטור. נחלקו האחרונים האם נוהג דין זה גם כאשר נקב בפירוש בסכום ההתחייבות ובמשך ההתחייבות, כמו במקרה הנוכחי. בית הדין פסק לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמ' מט.
העובדות: אדם הזמין סחורה במפעל מסוים, ע"מ לייצא אותה למקום ידוע בחו"ל. הוא קבל את הסחורה ולא טען כלום, אבל החברה המשווקת בחו"ל טענה שהסחורה פגומה ולא רצתה לקנותה מהיצואן. היצואן בקש לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה. בסופו של דבר התפשר היצואן עם אחד השותפים במפעל על חלק מהסכום. השותף הנ"ל טוען שההסכמה שלו היתה באונס, כי חשב שאם לא יסכים לפשרה יפסיד הכל. השותף השני טוען שמעולם לא הסכים.
נפסק: פשוט שאם היצרן ידע שהסחורה מוזמנת עבור אותה חברה בחו"ל, הרי זה כאילו התנה שאם הסחורה לא תתקבל שם העסקה בטלה. רק על דעת כן הזמין. אבל משנעשתה הפשרה היא חלה. הצדדים אינם יכולים לטעון שהיה הדבר באונס אם לא מסרו מודעה. אבל היא חלה רק על חלקו של השותף שהתפשר.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ב, עמ' עה.
העובדות: אדם שכר דירה, והתחייב בחוזה לשלם את חשבון המים. כעת הוא טוען שלא התכון להתחיב אלא עבור המים שיצרוך. לא עבור נזילות בצנורות. ואילו ידע שיש נזילות בצנורות לא היה מתחיב.
נפסק בדעת הרוב: המתחיב מתחיב לשלם כמה שתחייב אותו העיריה בחשבון המים, ועל דעת כן התחיב. דעת המעוט: על דעת כן לא התחיב ואין לחיבו.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. דיני ממונות ובירורי יהדות ב, עמ' פא
העובדות: אדם חתם על חוזה לשכירות דירה, בו התחיב לשלם את כל החשבונות. פורטו שם כמה חשבונות ובכללם הטלפון. בדירה לא היה מכשיר טלפון ולכן השוכר לא השתמש בו. אבל בזק דרשה את תשלום הסכום הקבוע. השוכר טוען שהוא פטור כי לא השתמש בטלפון.
נפסק: הוא התחיב לשלם את חשבון הטלפון ולכן חיב.
- בבית הדין הרבני האזורי חיפה בפני כב' הדיינים: הרבנים יעקב רוזנטל – אב"ד, ע' הדאיה, ב' רקובר. פסקי דין רבניים חלק יא עמ' 209.
העובדות: בני זוג התגרשו, וחתמו על הסכם שבו נאמר שהבעל לא יתבע את העברת הילד לרשותו לפני הגיעו לגיל שמונה. עוד נאמר שם שהאב ישלם מזונות עבור הילד בסך מסוים צמוד למדד, ושהמדד יחושב מחדש מדי שנה. כעת הוא תובע לפטור אותו מהמזונות כי כשחתם סבר שהילד יעבור לרשותו כשיהיה בן שמונה, ולכן סבר שאינו מתחיב אחרי גיל שמונה. וכן מפני שאינו חיב לפרנס את הבן שאינו רוצה לפגוש אותו. וכן מפני שאילו ידע כמה יעלה המדד לא היה חותם. וכן מפני שחתם ע"ד שהוא מקבל קצבת ילדים, אבל כעת כשמעבירים את קצבת הילדים לאשה, יש לנכותה מהחשבון, כי לא התחיב ע"מ כן. כן הוא טוען שאין לחיבו על עלית המדד אלא מאותו יום שבו ע"פ החוזה יחושב המדד, וא"א ביום הזה לחשב ולחייבו למפרע כפי שדורשת האשה.
נפסק: האב ישלם, אבל הוא רשאי לנכות את קצבת הילדים, ואין לחייבו בהצמדה אלא מהיום האמור בהסכם. אילו לא התכון להתחייב אלא ע"מ שהבן יעבור לרשותו בגיל שמונה, היה צריך לצין זאת בהסכם, אבל הסכם שכתוב בו שהאב רשאי לתבוע העברתו לרשותו, אין ז"א שבודאי יעבור לרשותו, כי האב יודע שלפעמים אין ביה"ד נעתר לתביעות כאלה. ומכאן שגמר בדעתו להתחיב גם אם לא יעבור הבן לרשותו. אב יכול לומר לבנו שאינו זן אותו אם אינו אצלו, בתנאי שהחיוב נובע מעצם האבהות, אבל כאשר החיוב נובע מחתימתו של האב, אם הוא לא התנה, אינו יכול להתנות למפרע. ההתחיבות להצמיד את הסכום למדד נובעת מההנחה שאם יעלה המדד, יעלו גם הוצאות החזקתו של הבן, מה שאכן קרה. לכן האב חיב לשלם אע"פ שעלה המדד באופן בלתי צפוי. אבל בודאי שלקח בחשבון שקצבת הילדים נכנסת אליו, ואם השתנו הנהלים וכעת הקצבה נכנסת אל האשה, אפשר לנכותה מחיובו. כמו כן, לשון ההסכם מתפרשת שרק החל מהיום המוסכם בכל שנה יחויב האיש בהצמדה. כך יש לפרש מסברה את לשון ההסכם, ואפילו אם לא היה הדבר אלא ספק, יד בעל השטר על התחתונה וכיון שהאיש הוא הנתבע, הראיה על המוציא ממנו.
- בבית הדין הרבני הגדול ירושלים בפני כב' הדיינים: כ"ג הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן – נשיא, הרבנים יוסף קאפח, מרדכי אליהו. פסקי דין רבנים חלק יא עמ' 235.
העובדות: בני זוג חתמו על הסכם גרושין בו מתחיב הבעל לשלם סכום מסוים למזונות הילדים שישארו בידי האשה, צמוד למדד. כעת טוען הבעל שעקב מלחמת יוה"כ עלה המדד בצורה חריגה, ואילו ידע שהמדד יעלה כ"כ לא היה מתחייב. כמו כן הוא טוען שההצמדה היא התחייבות בדבר שאינו קצוב ולכן אינה חלה לפי הרמב"ם. שכרו לא עולה בהתאם למדד ואם יוצמדו דמי המזונות למדד תצא כל משכורתו בדמי המזונות, ועל דעת כן בודאי לא התחיב. ואילו האשה טענה שדבר ידוע הוא שהמדד עולה, ועל דעת כן התחיב הבעל. עוד היא טענה שחיוב הבעל הוא לתת סל מזונות מסוים, והתשלום הצמוד למדד תמיד מכסה פחות או יותר את אותו סל. ולכן הוא קבוע ואותו התחיב הבעל לתת. עוד היא טענה שאין לפסוק כרמב"ם בדין דבר שאינו קצוב, כי שו"ע פסק נגדו וא"א לומר קים לי כמוהו.
נפסק: ההצמדה תחול. זה לא דבר שאינו קצוב כי לא הפירות התיקרו אלא ערך המטבע הוא שירד. המטבעות שלנו היום אינם בעלי ערך עצמי וערכם נקבע ע"פ יכולת הקניין שלהם. לכן ההצמדה היא רק שמירה על ההתחיבות המקורית של הבעל, ולא שנוי לדבר שאינו קצוב. מה גם שאין הלכה כרמב"ם בדבר שאינו קצוב, ואדם יכול להתחיב בדבר שאינו קצוב. אכן, אילו היתה עלית המדד דבר שאי אפשר לחזות אותו, היה מקום לדון בכך שעל דעת כן לא התחייב, אבל עלית המדד היא דבר שכיח במדינתנו, גם ללא קשר למלחמה, מה גם שגם מלחמות הן דבר שכיח. לכן אין הבעל יכול לטעון שנולד כאן משהו בלתי צפוי שלא יכול היה לחזותו בשעה שהתחייב. וכן מקובל היום במדינה שחיובים מוצמדים למדד, ונמצא שגם החוזה הזה נחתם בהתאם למנהג.
כך נפסק שם ע"פ דעותיהם של הרב גורן והרב אליהו. הרב קאפח חלק וסבר שיש לפסוק ע"פ הרמב"ם ולא לחייב בדבר שאינו קצוב, ושאומדים את דעת המתחייב, ועל דעת כן בודאי לא התחייב ולכן אין תוקף להתחייבותו להצמיד את החיוב למדד.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' רפח.
העובדות: אדם השכיר חנות לחברו. ערך התשלום ננקב בדולרים והוצמד לדולר, אע"פ שהותנה שהתשלום בפעל יהיה בשקלים. אח"כ ירד שער הדולר באופן בלתי צפוי, והמשכיר אומר שלא השכיר ע"ד שיקבל סכום כ"כ נמוך.
נפסק: הדבר שנוי במחלוקת אחרונים ויש לפשר בדבר.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' שז.
העובדות: אדם מכר דירה לחברו, ואח"כ אמר שאילו ידע שיש אישור מהעיריה להרחיב את הדירה לא היה מוכר, ולכן זה מקח טעות.
נפסק: אילו היה מתברר שאכן לא ידע היה הדבר מקח טעות. אבל הנסבות מראות שידע לפחות שהוגשה בקשה לעיריה, ואינו נאמן לומר שלא ידע.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ב. עמ' קסא.
העובדות: אדם קנה דירה מחברו, והתברר שיש בה רטיבות בחורף, והדבר נובע כנראה מהבידוד בין הקומות שאינו ע"פ התקן. המוכר טוען שכל הבתים באותה שכונה בנויים כך. עוד הוא טוען שהקונה משתמש בדירה שמוש שלא כדרך רוב העולם. הוא מחמם יותר מכולם (מפעיל תנור בנוסף להסקה) ואינו מאורר. הקונה טוען שאמר עם הקניה שהוא קונה כי הוא רגיש מאד לקור, והסבה שהוא מחליף דירה היא הקור והרטיבות שהיו מנת חלקו בדירתו הקודמת.
נפסק: המקח אינו מקח טעות. כל עוד לא הובהר מלכתחילה בקניה שלקונה יש דרישות חריגות, המדד הוא הרגליהם של רוב בני האדם. וכיון שלגבי רוב בני האדם אין זה מום, וראיה שרוב השכנים חיים בבתים כאלה, גם הקונה הזה אינו יכול לבטל את המקח בטענת מקח טעות.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ב. עמ' רה.
העובדות: בעל חנות הרשה לעובדת שבחנות, כחלק מתנאי עבודתה, לקחת לעצמה מה שתרצה מהסחורה שבחנות, ב20% הנחה, בשני תשלומים מידיים. העובדת לקחה לעצמה מהסחורה, והודיעה על כך רק לאחר זמן רב מאד. בעל החנות אומר שלא הסכים לתת לה 20% הנחה על דעת שהיא לא תדווח לו על כך אלא לאחר זמן רב. והוא דורש מחיר מלא.
נפסק: מרגע שהעובדת לקחה את הסחורה – קנתה אותה, והתשלום עליה חוב. אם היא תשלם יותר בגלל האחור יהיה הדבר אסור משום רבית. מה גם שאין מקום לחייב אותה בכך. הלקיחה היא ע"פ ההסכם ביניהם, וא"א לדון אותה כגניבה כי היא לקחה ע"מ לשלם. התשלום הוא חוב ועליה לשלם אותו.
- הרב אברהם דוב לוין, אב"ד. הרב יהושע ווייס. הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז עמ' רא.
העובדות: אדם מכר לחברו מגרש, הצדדים חתמו על זכרון דברים ובו סוכם שהמוכר יעביר את המגרש ע"ש הקונה בטאבו, אך בינתים המוכר מתקשה לעשות זאת. הקונה טוען שאילו ידע שהדבר אינו אפשרי לא היה נכנס לעסקה. כמו כן אילו ידע שיש צו הריסה שיפוטי על המגרש לא היה נכנס לעיסקה.
נפסק: הצדדים ידעו שהמגרש נושא כמה בעיות שיכולות למנוע את רשומו, ומן הסתם התנו שכשיתאפשר הדבר ירשם המגרש על שם הקונה. אמנם, המוכר צריך להראות שהוא עושה כל שביכלתו כדי לפתור את הבעיות ולרשום את המגרש על שם הקונה. לכן יש לקצוב לו זמן, ואם לא יעביר את המגרש בזמן תתבטל העסקה.
הקונה ידע שע"פ הרשום המגרש מיועד לחניה, ולכן ידע שיכול להיות עליו צו הריסה שפוטי. לכן, אע"פ שקנה אותו לצורך בניה, אינו יכול לטעון טענת מקח טעות.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אליהו אבא שאול, אב"ד; הרב אליהו שלזינגר; הרב אברהם דב לוין. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ב עמ' צא.
העובדות: אדם שכר עובד לעבודה במלון בחו"ל, הם סיכמו ביניהם שהעובד יעבוד שם במשך כמה חודשים. על סמך הסכום המעביד ממן לו ולאשתו טיסה לשם, וכן הוציא עבורו רשיון עבודה ועוד הוצאות. וכן הסיע אותו במכוניתו לפגישות שנדרש להן לצורך העבודה. הדבר לא עלה יפה, הצדדים לא הסתדרו יפה זה עם זה, והעובד עזב כעבור חודש. המעביד מבקש לנכות משכרו של העובד את ההוצאות שהוציא עבורו, בטענה שלא היה מוציא אותן עבור עובד לחודש אחד. ובפרט שנגרם לו נזק שעכשו הוא צריך לחפש פועל אחר, ולא הוציא הוצאות אלה על דעת כן. הוא גם מבקש לנכות רבע משכר העובד כמנהג אותו מקום שבו מנכים רבע משכרו של עובד העוזב באמצע התקופה. מנגד טוען העובד שהוא עשה באותו חודש גם עבודות שאינן כלולות במסגרת תפקידו (נהל את העסק כשהבעלים נעדר), ויש להוסיף את שכר פעולתו זאת לשכרו.
נפסק: המעביד יכול לנכות משכר העובד את דמי הטיסה ומס הנסיעות ואת דמי הוצאת רשיון העבודה, אך לא את הנסיעות שהסיע את העובד במסגרת תפקידו. מנהג ניכוי הרבע הנוהג באותו מקום, מוגדר בספר החוקים של אותו מקום כהתר לנכות עד רבע כדי לפצות את המעביד על נזקים שנגרמו לו עקב העזיבה המוקדמת של העובד. כיון שהמעביד לא הוכיח שנגרמו לו נזקים, אינו יכול לנכות את הרבע. נהול העסק בהעדרו של המעביד אינו עבודה ממש אלא שמירה על העסק, והוא מסוג הדברים שבהם דרך עובדים להתחסד עם מעבידיהם, ולכן לא מגיע על כך שכר לעובד.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ב עמ' קלא.
העובדות: אדם קנה דירה מחברו, עם בוא החורף התברר שהגשם חודר דרך קירות הבית. הקונה טוען שאילו ידע על כך מראש לא היה קונה את הבית. המוכר טוען שהקונה ודאי ידע על כך שהרי ראה את הרטיבות כשבקר בבית בחורף הקודם. כן הוא טוען שבגלל הרטיבות נמכר הבית במחיר זול במיוחד. הקונה מוכן להשאר בבית אם המוכר יתקן אותו.
נפסק: שני הצדדים טוענים ברי. המוכר טוען ברי שידעת על המום, והקונה טוען לא ידעתי. לקונה יש חזקה אין אדם מתפייס במומים, אבל חזקה זו אינה עומדת כאשר המוכר מוחזק וטוען ברי. אילו היה הקונה תובע רק לבטל את המקח, והיה ידוע שאכן טעה ולא ידע, היה המקח בטל. האפשרות לתקן כאן היא יצירת פנים חדשות וא"א לחיב בה את הקונה. אך כיון שהוא מוכן לקבל תקונים מהמוכר, וכיון שהמוכר מוחזק, וכיון שהדירה נמכרה במחיר זול במיוחד ויש להניח שהפגמים נלקחו בחשבון, יש לפשר בין הצדדים ולחיב את המוכר בחלק מהוצאות התקונים.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ב, עמ' קמא.
העובדות: אדם מכר לחברו מכונית, במחיר קרוב למחירון (ההבדל נבע מהרפוד המרופט). הנהג של המוכר אמר לקונה שהמכונית רשומה ע"ש אדם פרטי ולא ע"ש מוסד. לימים נודע שהמכונית היתה רשומה ע"ש מוסד, מה שמפחית אחוזים נכרים מהמחירון. אבל המוכר טוען שמכוניות מדגם זה נמכרות פעמים רבות במחיר גבוה בהרבה מהמחירון.
נפסק: דברי הנהג לא מעלים ולא מורידים, כי אמר אותם שלא בנוכחות המוכר ואין שליח לדבר עברה. המוכר לא ידע שהדברים נאמרו ולא ע"ד כן מכר. ואמנם המוכר ראה שהוא מוכר מכונית של מוסד במחיר קרוב למחירון, אך כיון שהוא טוען שמכוניות מעין אלה נמכרות פעמים רבות במחיר גבוה מהמחירון, אין הוא צריך להחזיר את ההפרש.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ב, עמ' קמג
העובדות: אדם מכר אופנוע לחברו, והתחייב להעמיד אותו לפניו במצב תקין שיכול לעבור טסט. הקונה שלם חלק מהסכום המוסכם למוכר, וחלק לבעל המוסך שתקן את האופנוע. מיד התברר שהאופנוע לא תקין, ומבקש לבטל את העסקה.
נפסק: אע"פ שאפשר עדין לתקן את האופנוע, ברור שהמוכר לא קים את חלקו בעסקה. לכן יחזיר המוכר את הכסף שקבל. הקונה יתבע את בעל המוסך שיחזיר את החלק שהוא קבל, ואינו יכול לתבוע את המוכר על הסכום מצד זה שנתן את הכסף לבעל המוסך בשליחותו, כי יכול המוכר לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ולא היית צריך לתת לו את הכסף לפני שראית שהאופנוע תקין. ומ"מ טוב יעשה המוכר אם ישתדל בעצמו להוציא מבעל המוסך את הכסף.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג, עמ' פג
העובדות: חברה שהיו לה כמה בתי דירות, הודיעה על מכירת המחסנים שבבניין לדיירים. אחד הדיירים בקש לרכוש מחסן. הוא שלם שלשה תשלומים מתוך ששה, וכעת רוצה החברה לחזור בה. הדייר רוצה לשלם את יתר התשלומים אך החברה אינה מוכנה לקבל. הדייר כבר מחזיק במחסן, ונציג החברה אף סייע לו בשפוצו והחזקתו. החברה טוענת שהיה ברור שהיא אינה מוכרת אלא אם כן כל הדיירים יקנו מחסנים, אך הדברים לא נאמרו בפירוש.
נפסק: כיון שהדברים לא נאמרו בפירוש, דברים שבלב אינם דברים, והדייר קנה את המחסן.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג, עמ' קא.
העובדות: הצדדים חתמו על חוזה מכירת דירה. לא הופיעו בחוזה נתוני שטח הדירה. צוין שם שהקונה בקר בדירה ומצאה מתאימה לו. ברשום בטאבו הוזכר שטח הדירה, והשטח הרשום שם גדול בהרבה מהשטח האמתי. הקונה מבקש לבטל את המקח כי טוען שסמך על מה שהיה רשום בטאבו וע"ד כן קנה.
נפסק: כיון שהקונה ראה את הבית אינו יכול לטעון למקח טעות, ובפרט שלא המוכר הטעהו, ובחוזה לא היה כתוב מה שטח הדירה.
- הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב ג עמ' קיט.
העובדות: אדם קנה דירה, הקבלן אמר לו ששטחה כ110 מ"ר. האיש בקר בדירה וראה אותה ואת התרשימים. לימים נמצא ששטחה רק 105 מ"ר, והקונה רוצה לבטל את המקח.
נפסק: המקח קיים. האיש ראה את הדירה ויכול היה למדוד אותה או לבדוק את התרשימים.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י עמ' שמג.
העובדות: אדם מכר מכונית לחברו. הקונה בדק אותה ואף החזיק בידו את הרשיון. הוא טוען שהמחיר נקבע ע"ס העובדה שהמכונית היא יד שניה, ולמעשה היתה יד שלישית. המוכר טוען שהמחיר נקבע במו"מ.
נפסק: כיון שהקונה בדק, שוב אינו יכול לטעון למקח טעות.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים. דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמ' רכז.
העובדות: אשה חתמה על חוזה שבו היא מתחייבת לשלם למעון לילדים תמורת שהיית בנה במעון סכום מסוים לכל השנה. עם הזמן פוטרה האשה מעבודתה, והיא טוענת שע"ד כן לא חתמה.
נפסק: התחייבות מעין זו חלה, טעות מעין זו אינה מבטלת את המקח, ובפרט שהנהלת המעון סמכה על ההתחיבות הזאת ולכן לא קבלה ילד אחר למעון.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ג, עמ' סג.
העובדות: אדם הסכים לעשות הנחה למי שחיב לו כסף, ומחל לו על חלק מהחוב, וכעת טוען שלא נתן את ההנחה אלא ע"מ שהחייב יפרע את שאר החוב, אבל כיון שהוא רואה שהוא צריך לתבוע אותו לדין והחיב אינו משלם כלום, הוא מבטל את המחילה בטענה שהיתה בטעות.
נפסק: הדין עם התובע, אומדנא דמוכח הוא שלא מחל אלא ע"מ לקבל את השאר.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ג עמ' עה.
העובדות: אדם מכר בית לחברו, ובסופו של דבר הוצרכו הצדדים לשלם מסים. כל צד טוען שלא היה מסכים לסכום המדובר אילו ידע שבנוסף לכך הוא צריך לשלם את המס.
נפסק: כיון שנראה שהצדדים ידעו שיש חיוב מס אלא שחשבו שיצליחו להשתמט, אין כאן טעות ואין מקום לפרשנויות בלשון החוזה. החוק קובע שעל המוכר לשלם את המס אלא שהוא יכול לגלגל אותו על הקונה, ולכן יתחלקו בו בשוה.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג, עמ' עט.
העובדות: כלה שעמדה להנשא חתמה על זכרון דברים על קניית דירה. אח"כ בא החתן ושלם מקדמה. כעת הוא טוען שהמקח היה מקח טעות כי הסביבה אינה חרדית. וכי שלם מתוך אונס כי חשש שאם יבטל את המכירה יופר שלום הבית בינו לבין הכלה עוד לפני החתונה ואולי אף תתבטל החתונה.
נפסק: טענת הטעות אינה מתקבלת משתי סבות: א. כי שאלה כמו האם הסביבה חרדית היא שאלה שהחתן היה יכול לברר אותה מראש, וחזקתו שידע ומחל. ב. רוב בני אדם אינם מקפידים על זה, מה גם שיש הרבה גדולי תורה ברחוב הזה. גם טענת האונס אינה מתקבלת כי אגב אונסו גמר והקנה. אמנם המקח בטל משתי סבות: א. כי לא נעשה קניין כדין. ב. כי יכול הוא לומר שלא התכוון באמת לקנות אלא רק להשכין שלום בינו לבין הכלה.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ד עמ' קלג.
העובדות: הדיירים בבנין משותף מכרו מחסן לאחד הדיירים. הוא שלם חלק מהסכום ומעכב את יתר התשלום בעבור חוב שלדעתו הם חייבים לו ולדעתם אינם חייבים. הם אומרים שאילו ידעו שהוא יעכב את התשלום עבור החוב ההוא לא היו מוכרים, ולפיכך זהו מקח טעות.
נפסק: כדי לקבוע טעות במקח חייבת הטעות להיות במקח עצמו, כגון בטעות של שני מינים או שנמצא מום במקח, או באופן שהמכירה נעשתה על תנאי מסויים והוא לא קויים. אך טענת טעות בגלל שנודע למוכר שהלוקח תובע ממנו לקזז חוב שהוא תובע ממנו בחוב דמי המקח, זו אינה טעות במקח עצמו, וגם לא הותנה עם הלוקח בשעת המכירה שלא יתבע כן, וע"כ אינה סיבה לביטול המקח. גם אין לומר שהמקח בטל מפני שאילו ידעו שהתשלום יתעכב זמן רב לא היו מוכרים, כי הקונה מעכב את התשלום כיון שהם עדין מעכבים את מכירת המחסן. לכן זה אינו מקח טעות.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' קכא.
העובדות: המוכר מכר לקונה דירה שרשומה בטאבו כמחסן. הקונה בקרה בדירה וראתה אותה, ואף הודתה בכך בחוזה. ואולם היא טוענת למקח טעות כי הרשום כמחסן מונע ממנה קבלת משכנתא מועדפת, והיא עלולה אף לקבל צו שלא לגור במקום.
נפסק: זה אינו מקח טעות משתי סבות: א. כי היא הכירה את הנכס וטעתה רק בדבר חיצוני, שאינו חלק ממהות הדבר. שהרי זו דירה אלא שבטאבו היא רשומה כמחסן. ב. מפני שיכולה היתה לבדוק את הדבר בטאבו לפני שקנתה.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' קכט.
העובדות: אדם קנה מכונית, וידע שעברה תאונה אך חשב שהתאונה קלה. הוא השתמש בה תקופה מסויימת וכשרצה למכרה בקש הקונה לקחת אותה לבדיקה, ומצא שהמכונית עברה תאונה חמורה מאד, דבר המפחית מאד מערכה. אמנם הוא מודה שהמכונית נוסעת היטב.
נפסק: המקח מקח טעות.
- ביה"ד לדיני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ה, עמ' קלג.
העובדות: התובע קנה מכונית משומשת מהנתבע. בהסכם המכירה הצהיר הקונה שבדק את הרכב לשביעות רצונו המלאה, וכי ידוע לו שהרכב היה משומש ע"י הצבא. המוכר אמר לקונה לפני הרכישה שהרכב מעשן בזמן נסיעה ואוכל שמן, אלא שלטענת הקונה נאמר לו לו שהרכב "קצת" מעשן וקצת אוכל שמן, ולטענת המוכר לא נאמר לו בלשון "קצת". למחרת מסר הקונה את הרכב לבדיקה ונמצאו בו ליקויים בטיחותיים המסכנים את הנוסעים בו והנוהגים בדרך. עוד טוען הקונה שנודע לו שלפני המכירה התכונן המוכר למכור את המכונית במחיר נמוך בהרבה למחסן גרוטאות.
נפסק: המקח מקח טעות.
- הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב ד עמ' רנט.
העובדות: אדם שכר רכב לשבוע, ונודע שהמזגן בו מקולקל. השוכר החזיר את הרכב ותובע לבטל את השכירות. המשכיר אומר שאפשר לנסוע בו גם בלי מזגן, ואפשר לתקן את המזגן בזול ובמהירות.
נפסק: אדם לא שוכר רכב ע"מ שיצטרך בעצמו ללכת לתקנו. טעם זה נכון במכירה ולא בשכירות. גם את השכר עבור הימים שבהם השתמש ברכב לפני שהחזירו יש לשלם כשער השכירות הזול, ולקחת בחשבון ששכר רכב ללא מזגן.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' קלה.
העובדות: סוחר קנה מחברו כמות מסוימת של ארבעה מינים בקופסאות סגורות, ונמצא שחלקם פסולים.
נפסק: המקח של הפסולים בטל ויש להחזיר את דמיהם, המקח של היתר קיים.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י עמ' תט.
העובדות: ישיבה שכרה מדריך והבטיחה לו חדר פרטי, לאחר כמה שנים שללה ממנו את החדר הפרטי.
נפסק: חלק מתנאיו של המדריך הוא החדר הפרטי. אם הישיבה שוללת ממנו את החדר הוא רשאי לעזוב והישיבה תשלם לו פצויים.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' קנט.
העובדות: בעל מקצוע נשכר ע"י שוכר כדי שיפתור כמה בעיות בעסק של השוכר. שכרו של העובד נקצץ מראש וסוכם בין הצדדים. כשנכנס העובד לעובי הקורה התברר לו שהבעיות גדולות בהרבה משסברו הצדדים תחילה, ומצדיקות תשלום גבוה בהרבה ע"פ התעריף המקובל במקצוע שלו. לכן הוא דורש שכר גבוה יותר ממה שנקבע תחילה, ואומר שהקציצה הראשונה היתה בטעות.
נפסק: הסיכום הראשוני בין הצדדים הוא הקובע ע"פ דין, אבל מן הראוי לעשות פשרה ולהוסיף לעובד קצת שכר.
- ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אליהו קצנלבוגן, אב"ד; הרב צבי וובר; הרב אברהם דב לוין. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ה עמ' קסט.
העובדות: אדם קנה כרטיס הגרלה שבו הובטחה מכונית כפרס ראשון, ואף היתה בו תמונה של מכונית. לפני ההגרלה עברה המכונית תאונה וערכה ירד ביותר ממחצית. הקונה זכה במכונית, ותובע לפצות אותו על ירידת ערך המכונית, בטענה שעבור מכונית פגומה לא היו הוא ויתר רוכשי הכרטיסים רוכשים כרטיסים.
נפסק: אין כאן דין מקח טעות, כי הקונה לא קנה מכונית אלא כרטיס הגרלה, וודאי שאינו יכול לדרוש שישלמו לו את דמי המכונית. אך כיון שהיתה התחייבות מצד המגריל לתת מכונית לזוכה, וכיון שהמכונית המוצעת ודאי אינה עונה על הדרישות, ראוי לפסוק פשרה.
- הרב ברוך יצחק לוין, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז עמ' צ.
העובדות: אדם קנה דירה מקבלן, והקבלן שכנע אותו לקנות רק כאשר הבטיח לו דירה הצופה אל הנוף המרהיב של הרי ירושלים. לאותו קבלן כבר היו באותו זמן אישורי בניה לבניין נוסף, המסתיר את הנוף. הדבר מוריד מערך הדירה.
נפסק: הקניין היה ע"מ שיהיה נוף. אמנם זה לא מבטל את המקח כי זה לא נחשב מום אצל רוב בני האדם, אך כיון שזה מוריד את ערך הדירה קבלן חייב לפצות את הקונה. אין ממש בטענותיו של הקבלן שהקונה היה יכול לברר את תכניות הבניה בעיריה, כי הקבלן הוא שהבטיח לקונה נוף.
- הרב אברהם דוב לוין, אב"ד. הרב יהושע ווייס. הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז עמ' רסג.
העובדות: אדם הזמין אצל סופר סת"ם ספר תורה מהודר, ונמצא שאינו מהודר.
נפסק: המקח בטל, ויחזרו הספר לסופר והדמים למזמין.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב דוד יהושע קניג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' שיד. (וראה גם פס"ד בעמ' שכז ובעמ' שמג).
העובדות: אדם קנה דירה ודובר בין הצדדים שהוא קונה משום שהוא רוצה להרחיב אותה, אך זה לא צוין בחוזה. אח"כ נודע שא"א להרחיב אותה.
נפסק: המקח בטל.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין ט עמ' קע.
העובדות: אדם מכר דירה לחברו, בחוזה נאמר שיש על הדירה אחריות של הקבלן. בדירה נמצאו לקויים. הקבלן טוען שאחריותו היא רק כלפי מי שקנה ממנו ולא כלפי מי שקנה ממי שקנה ממנו. לכן תובע הקונה מהמוכר שידאג לממש את האחריות או שיבטל המקח. המוכר טוען שהקבלן אחראי, ולא מחובתו לפנות לקבלן ולדאוג לכך, ושהקונה יתבע את הקבלן אם רצונו בכך.
נפסק: כיון שצוין בחוזה שהדירה באחריות ונמצא שאינה באחריות, חייב המוכר לבטל את המקח, או לפנות בעצמו אל הקבלן ולדאוג לממוש האחריות.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין ט עמ' רכ.
העובדות: אדם קנה דירה שהיתה מושכרת קודם. הוא קנה מהשוכר את רהיטיו בסכום מסוים, וחתם עמו על חוזה שכל התביעות בקשר לרהיטים חייבות להתבע תוך שלשים יום משעת כניסתו לדירה. אחרי תום התקופה הנ"ל גלה הקונה שהרהיטים שוים הרבה פחות מהסכום המדובר ותובע לבטל את המקח. הוא טוען שחתם בלית ברירה מפני שאל"כ לא היה השוכר מפנה את הדירה בזמן.
נפסק: התביעה נדחית והמקח קיים, כיון שעבר הזמן המדובר.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב מרדכי אהרן הייזלר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י עמ' שלב.
העובדות: תלמידה למדה במכללה, וקיבלה עליה את פסיקות רב המכללה. כעת היא טוענת שהחומר הנלמד באחד הקורסים נוגד את ההלכה ותובעת החזר כספי. רב המכללה פסק שהקורס כשר.
נפסק: התובעת קבלה עליה את פסיקתו של רב המכללה ולכן אינה יכולה לתבוע החזר כספי. (אמנם, ביה"ד דן בשאלה האם יש אסור בדבר, ומשמע שהוא פסק כפי שפסק רק משום שיש בדבר מחלוקת הפוסקים. אך אילו היו הפוסקים תמימי דעים לא היתה מועילה פסיקתו של רב המכללה. ולאחר בירור נוסף הכריע ביה"ד שהנושא אסור, ופסק שהתלמידה פטורה מלשלם על מה שטרם שילמה, והמכללה פטורה מלהשיב לה את מה שכבר שילמה).
והרב הייזלר שם כתב כבר מלכתחילה, שאם יתברר שיש בדבר חשש הלכתי כבד, יש מקום לדון שהתלמידה פטורה, כי על דעת כן לא התחייבה.
- הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב א עמ' לא.
העובדות: מתכנת מחשבים מכר תכנה למפיץ. אח"כ הצליח מאן דהוא לפצח את החסימה של התכנה וליצור עותקים נוספים ולמכור אותם בזול, לכן לא היה למפיץ רווח מהתכנה והוא טוען שהחסימה לא היתה טובה והמקח מקח טעות.
נפסק: כיון ששכיח שחסימות של תכנות נפרצות, זה חלק מהסכון המקצועי. זה מום שכיח ולכן אינו מבטל את המקח.
- הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב א עמ' סג.
העובדות: בעל אולם שמחות הזמין כמות מסויימת של קופסאות שמורי אפרסקים. במשלוח שהגיע היה אחוז מסוים של קופסאות פגומות שא"א להגישן. הוא בקש מהספק שיביא לו אחרות תחתיהן ויבוא ויקח את אלה שהביא לו. כיון שהספק לא בא להחליף את הסחורה, ובעל האולם היה זקוק לה, הוא פתח את כל הקופסאות, והשתמש מתוכן באלה שהיו ראויות לשמוש. הוא טוען שהוא פטור מלשלם על השאר שהרי אינן ראויות, ולא פתח אותן אלא משום שלא היתה לו ברירה. הספק תובע תשלום.
נפסק: ישלם מחיר מלא על הראויות, ועל אלה שאינן ראויות ישלם את המחיר שהספק היה יכול לקבל בעבורן אילו מכרן במקום אחר. אינו יכול לומר שאותן לא התכון לקנות, שהרי ידע שאחוז ניכר במשלוח פגום ואעפ"כ פתח ובכך קבל על עצמו לשלם. זה אינו אנס.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שלמה זאב קרליבך. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' שסג.
העובדות: אדם קנה ספה ואחרי שנה ורבע נקרע העור המרפד את הספה. הקונה טוען שאילו ידע שיקרע מהר כ"כ לא היה קונה.
נפסק: המקח קיים. אף חברה לא מקבלת אחריות ליותר משנה, המוכר בודאי לא מכר ע"מ כן.
- הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב שמואל יגר, הרב דוד יהושע קניג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמ' שסה.
העובדות: אדם קנה מערכת רהיטים שכללה גם מטות, הוא בקש את המטות הזולות ביותר וקנה אותן מתוך ידיעה שהן עשויות מחומר גרוע. הרהוט כולו באחריות היצרן. המטות נשברו לאחר זמן קצר, תוקנו ע"י היצרן ושוב נשברו לאחר זמן קצר. הקונה רוצה לבטל את כל המקח, המוכר אומר שעל כל המערכת בודאי אין עלה לבטל, ולכל היותר אפשר לבטל את המקח במטות, וגם עליהן אין עלת בטול כי היצרן מוכן לתקן.
נפסק: כפשרה, יחזיר הקונה את המיטה השבורה למוכר והמוכר יחזיר לו סך מסויים.
- הרב יועזר אריאל, הרב שלמה לוי, הרב יהודה עמיחי. פסקי דין קרית ארבע א עמ' 233.
העובדות: ישיבה שכרה אדם שיעבוד כמדריך, לא הוגדרו לו שעות עבודה או היקף פעילות, נקבעו רק תחומי אחריות, ונקבע שהוא יקבל 150% משרה. לאחר כניסתו לעבודה הטילה עליו הישיבה משימות שלא הוגדרו מראש. המדריך עבד גם במקום נוסף, בהסכמת הישיבה. המדריך לא עמד בכל המשימות, ולכן נאלצה הישיבה לשכור מדריך נוסף, לכן מבקשת הישיבה להפחית את שכרו ל100% משרה.
נפסק בדעת הרוב: המדריך לא הטעה את הישיבה, הישיבה הטעתה אותו, והוסיפה לו משימות שלא דובר עליהן מראש. אין כאן טעות שמצדיקה את בטול השכירות כולה. המדריך ימשיך לקבל 150% משרה.
- הרב נפתלי נוסבוים, דברי משפט ד עמ' שלג.
העובדות: אדם חתם על חוזה לקניית דירה, והתבאר בו שצד שיפר את החוזה ישלם כקנס סכום מסויים, וזאת בלי לגרוע מזכותו של השני לתבוע את קיום החוזה. הקונה הפסיק לשלם כיון שלטענתו יש מום במקח.
נפסק: הקונה פטור כי ההתחיבות היא אסמכתא, וגם החתימה על החוזה איננה מחיבת אותו. וודאי שלא התחייב אם ימצא מום במקח. ואפילו אם עדין לא הוכרע בדין שהמום הזה מבטל את המקח, הוא ודאי לא צריך לשלם אם לטענתו יש במקח מום, לפני שהתבררו הדברים.
- הרב שלמה דיכובסקי, הרב אברהם שרמן, דברי משפט ד עמ' תיא.
העובדות: אשה פתחה חנות לבגדי נערות, וסכמה עם יצרנית בגדים שתספק לה בגדים. היצרנית ספקה עבורה בגדים ובעלת החנות הציגה אותם למכירה בחנותה ואף מכרה חלק מהם. אך למחרת בקשה לבטל את המקח מפאת מום, כי לטענתה הבגדים אינם טובים. היצרנית אומרת שאין כל מום בבגדים.
נפסק: אחרי שהציגה אותם בחנותה יום שלם ואף מכרה חלק מהם שוב אינה יכולה לומר שיש בהם מום. אך היא יכולה להחזיר בגדים העשויים במדות שאינן מתאימות לנערות, שכן ברור שבגדים אלה אינם עומדים בדרישות שעליהן דובר.