(1) הדיינים: ברוך י' לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ג עמוד רכא
העובדות– ראובן תובע דמי תיווך משמעון שלדבריו הציע לשמעון למכור דירתו לאחותו (של ראובן), ואכן בוצעה העסקה, שמעון טוען שראובן אינו מתווך אלא בשליחות אחותו.
נפסק– יש לפשר ביניהם על סכום מסוים. הנימוקים- יש מחלוקת האם אדם שההנה את חברו עושה זאת לשם מתנה או לשם הלוואה, ואי אפשר להוציא מן הנתבע, אולם ראוי לפשר ביניהם שהנתבע ישלם חלק מדמי תיווך המקובלים.
(2) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא, פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ד עמוד קמא
העובדות- התובעת הלוותה לנתבע סכום כסף, הנתבע מודה בהלוואה, אך טוען שהוא נתן שרות של עריכת דין לתובעת, ולכן הוא מנכה מהחזר ההלוואה את המגיע לו. התובעת טוענת שמלכתחילה לא דובר על תשלום, כיון שהיא פנתה אליו כידיד ולא כבעל מקצוע. כמו כן תובעת ממנו תשלום עלעיצוב בגדים שעתה עבורו כמעצבת אופנה והוא טוען שהסכום מופרז.
נפסק- יש לפשר בין הצדדים. מחד היא חייבת לשלם לו על הייעוץ בעריכת דין, ולא יכולה לטעון בחינם עשית עמדי, ולכן הוא יכול לנכות מההלוואה שלקח ממנה, מאידך הוא צריך לשלם על העיצוב של הבגדים שעצבה עבור משפחתו, אלא שהסכום לא ברור ולכן יש לפשר.
(3) הדיינים: אברהם ד' לוין, יהושע ווייס, שמואל ח' דומב, פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ח עמוד קפה
העובדות– ד"ר א' ניתח את ב' ניתוח בבי"ח פרטי, ותובע שכר עבור הניתוח. בשעת מעשה לא תבע ממנו שכר משום שחשבו לעני, אך לא אמר לו במפורש שהוא לשם צדקה, והתברר שהוא עשיר, האם חייב לשלם לו שכר אם תבעו.
נפסק– יש לפשר ביניהם. הנימוקים- אם האמת היתה שלפני הניתוח לא דרש מב' תשלום עבור הניתוח אלא רק עבור חדר הניתוח, כי סבר שעושה לשם צדקה, ואחר כך התברר שהוא לא זקוק לצדקה הוי צדקה (הקדש) בטעות. וחייב המנותח לשלם לרופא. אולם לגבי גובה התשלום יש לפשר משום שיתכן שמדובר בסכות גבוה שאם ידע עליו מראש לא היה מסכים.
(4) הדיינים: א' ד' לוין, יהושע ווייס, מרדכי א' הייזלר פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ט עמוד שלד
העובדות– א' תובע מב' ואשתו דמי שכירות עבור הדירה שהשכיר להם בתחילה לשבועיים ואחר כך בקשו להשאר יותר ודרו בה במשך חדשיים וחצי. טוען א' שהיה נוהג להשכיר את דירתו לשוכרים, ולאחר שעזבו השוכרים האחרונים עמדה ריקה משום שלא מצא את השוכרים המתאימים לו. טוען ב' מכיוון שא' לא דבר על כסף עד יום עזיבתם הבינו שמדובר בטובה שעושים שכנים בינם לבין עצמם. לטענתו אילו היה יודע שחייב לשלם שכ"ד היה מוצא מקום לדור בו בלי שכר, והיתה לו הצעה כזו מידיד לדור עמו בחדר אחד בדירתו. עוד הוא טוען שהדירה לא היתה מיועדת להשכרה, והראיה שעמדה ריקה הרבה חדשים. עוד הוא טוען שקבל את הדירה לא נקיה והחזיר אותה נקיה לגמרי וצבועה מחדש. מאידך טוען התובע על נזקים שנעשו בדירה בזמן שהותם.
נפסק– יש לפשר ביניהם על סכום. הנימוקים- יש כאן כמה ספקות, יש הכחשה ביניהם על אופן שהותם האם מדובר בשכירות או בטובה ועל כך היו צריכים הנתבעים להשבע היסת ועל שבועה מתפשרים בתשלום, כמו כן לא ברור האם דירה זו עומדת להשכרה שהרי לא השכיר אותה תקופה ארוכה.
(5) הדיינים: יוסף שלו' אלישיב, אליעזר גולדשמידט, שאול ישראלי. פסקי דין רבניים ח עמוד 325
העובדות- בת תובעת את אביה על הכספים שמשך מחשבונה ומרווחים שהיו לה. האב טוען שהיא היתה סמוכה על שולחנו ולכן חייבים לקזז את מה שאכלה. וכמו כן הכסף בחשבונה זה כסף שלו הפקיד אצלה. בבית דין קמא זכו את הבת בתביעתה, ובבית דין זה יש ערעור מצד האב על הפסק של בית דין קמא.
נפסק– על פי דעת הרוב לקבל את הערעור של האב. הנימוקים- ניכר על פי התנהגות האב במספר מצבים שהוא מעולם לא התכוון לוותר על זכותו שבתו תאכל על חשבונה והכסף שבחשבונה ישמש לה לנישואיה וכן לדמי החזקתה, ולכן אין כאן מחילה מצד האב לפרנס אותה בחינם.
(6) הדיינים: ש' ב' ורנר, ש' טנא, י' הלוי אפשטיין, פסקי דין רבניים חלק י עמוד 145
העובדות– אב התחייב לפרנס את בנו, לטענתו התחייבותו בשעתו נעשתה בהסתייגות לזמן שהבן יתחיל להרויח את לחמו, ביה"ד נוכח שתביעתו של האב נובעת מהתנאים הקשים בהם נמצא, ואשר על כן דורש את ביטולה של ההתחייבות.
נפסק– יש אומדנא שדעתו של האב שהבן יקבוץ על ידו איזה שהוא סכום למען ביסוס מצבו בעתיד, וכמו שמצינו שאע"פ שאם מפרנס את חבירו יכול לתבוע ממנו דמי מזונותיו, במפרנס יתום קטן אין זה אלא מתנה ולמצוה ואינו יכול לתבוע ממנו תמורתם, אף אם יש ליתום נכסים משלו. רואים שבמקרים ידועים קיים רצון לפרנס לשם צדקה או מתנה גם כשהמקבל אינו זקוק לכך, ובמיוחד כשהדבר נוגע לאב המפרנס את בנו.
(7) שורת הדין, כרך יג, הרב יוסף גולדברג
העובדות- מתווך פעל מיוזמתו ללא שנשלח לצורך כך, האם זכאי לשכר?
נפסק– צריך לשלם לו מדין מהנה את חבירו.