המכון לחקיקה הלכתית

חוק המכר – פסיקה סעיף 14

פסקי דין-ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד סט:

העובדות – התובע הזמין אצל הנתבע, יצרן מכשירים אורטופדיים, מחוך אורטופדי ליישור עקמת בגב עבור בנו וזאת על פי מרשם רופא קופ"ח. את המרשם כתב הרופא אחרי התייעצות עם עמיתו שהוא מומחה לבעיות אלו, ועל פיו נדרש לחולה מחוך מסוג בוסטון ברס. הנתבע ייצר לתובע את המכשיר תמורת כ- 1500 ₪ ובקבלה נאמר שהסכום שולם עבור מחוך מסוג בוסטון ברס (יש לציין שהמכשיר מיוצר על פי מידותיו המיוחדות של החולה, ואינו ניתן להעברה לשימוש לחולה אחר). התובע לא היה רגוע מתהליך הריפוי, ופנה לרופא המומחה שאתו התייעץ הרופא הראשון מקופ"ח שקבע שיש טעות במכשיר. לאחר שראה התובע שהמכשיר לא טוב עבור בנו הזמין מכשיר אחר אצל יצרן אחר אבל עוד המשיך להשתמש במכשיר הפגום.

התובע דורש שהנתבע יחזיר לו את הכסף ששלם לו עבור המכשיר שנמצא לא מתאים, בניכוי 25% שקבל עליהם החזר מקופ"ח, וכן החזר הוצאות הרופאים שהיו לו בגלל הליקוי במכשיר. הוא אינו תובע החזר פיצוי על הסבל המיותר ואיבוד זמן הלימודים שנגרם לבנו. הנתבע משיב שהוא פטור מכל תשלום מכיוון שהוא ייצר את המכשיר על פי הוראת הרופא מקופ"ח שאף בדק את המכשיר לאחר ייצורו וקבע שהוא עונה לדרישה.

 נפסק – טענת התובע מתקבלת. עם זאת, עליו לשלם דמי שכירות על הימים שהשתמש במכשיר לאחר שנודע לו על הפגם. נימוקים – כיוון שהמכשיר לא מתאים לבנו מדובר במקח טעות ואף שהמשיך להשתמש במכשיר אין זה נחשב למחילה על המום, כיון שגלוי לנו שדעתו להפסיק להשתמש במכשיר הישן כשיגיע החדש. אולם צריך לשלם דמי שימוש כיון שהשתמש.

Scroll to Top