1. פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק טז פס"ד המתחיל בעמוד 280
העובדות – התובע ערב להלוואה שקיבל הנתבע לשלם למלווה את החוב, וכאשר הלווה לא שילם לו, הוריד את הגלגלים של רכב הלווה, הלך הלווה וקנה גלגלים אחרים. עכשיו תובע הערב שהלווה יחזיר לו מה ששילם בעדו כערב (והוא מוכן להחזיר לו את הגלגלים). הנתבע טוען שלקחת את הגלגלים בעד החוב, ולא מגיע לך כלום.
נפסק – על פי הרוב נפסק שתביעת הערב נדחית הואיל ולקיחת הגלגלים קיזזה את החוב.
נימוקים – לדעת המיעוט לאחר שהערב שלם מלווה הרי שהלווה הפך להיות לווה שלו ואמנם אסור למשכן שלא בשעת הלוואה אך בדיעבד מה שתפס תפס ויש לתפיסה דין משכון. דעת הרוב היתה שתפיסת הגלגלים היה מעשה איסור, שאסור למשכן את הלווה, ואם משכן אותו בלי רשות ביה"ד, הוא נקרא גזלן. והדין דעביד אינש דינא לנפשיה שייך רק בחפץ מבורר שהוא שלו כגון שגזל ממנו את הכלי או שהפקיד אצלו את הכלי, אבל בהלוואה אין דין עביד אינש דינא לנפשיה, שמלווה להוצאה ניתנה, והמלווה (או הערב בנידוננו) שתפס בעד החוב הוא גזלן.