(1) בית הדין תל אביב-יפו, הדיינים: ש' ב' ורנר, י' הלוי אפשטיין, ש' טנא. פסקי דין רבניים ג עמ' 272.
העובדות – אדם עבד כנהג עבור תלמוד תורה, והתחייב להסיע מספר הסעות ביום בעד משכורת חדשית. לאחר זמן פוטר, ותובע פצויים. הנתבע טוען שהוא נחשב לעצמאי ולא שכיר ולכן לא מגיעים לו פיצויים.
נפסק – הנתבע חייב לשלם לו פיצויים בהתאם למקובל משכורת של חודש עבור כל שנת עבודה. הנימוקים – כיון שהיה קשור בעבודתו בשעות מסוימות הרי הוא נחשב כשכיר ולא כקבלן. ועבודתו במכונית נחשבת כפועל העובד בכליו.
(2) בית הדין תל אביב-יפו, הדיינים: מ' שלזינגר, י' וילנסקי, י' סורוצקין. פסקי דין רבניים חלק ו, עמ' 158.
העובדות – אדם חתם על הסכם עם הנהלת בית אבות, לפיו הוא משלם סכום מסוים כדמי כניסה, ועוד סכום חדשי מסויים, בתמורה לחדר ובו שתי מטות לו ולבתו המפגרת. אחרי מותו תוכל בתו להמשיך לגור במקום תמורת מחצית הסכום החדשי, כל ימי חייה. האיש נפטר, והנהלת בית האבות רוצה להוציא משם את הבת. היא טוענת שלא נעשה קנין מחייב, ושזכותו של פועל לחזור בו אפילו בחצי היום. כמו כן היא טוענת שהמנהל שחתם על מכתב הקבלה לא היה מוסמך לעשות כן לבדו. מכתב הקבלה לא היה חוזה אלא רק אישור שהאיש ובתו התקבלו למקום.
נפסק – הבת תשאר במקום כל ימי חייה. נימוקים – המוסד הוא קבלן ולא פועל, משום שהעבודה במוסד אינה קשורה בשעות מסוימות ויכול לבצעה בכל זמן שירצה, ואינו יכול לחזור בו, ולכן הבת תשאר במוסד ותמשיך לקבל את שרותיו.
(3) הדיינים: אברהם דב לוין, צבי ובר, אפרים קניג. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ד עמ' רכא.
העובדות – אדם עבד כעורך בהוצאת ספרים, והיה מחויב לשעות עבודה מסוימות, וגם להספק מסוים. העובד בקש להתפטר מעבודתו ולחייב את המעביד בתשלום פיצויים,לטענתו היו עיכובים במספר משכורות, הנתבע מודה שהיו עיכובים אבל לדבריו זה נובע מבעיה של העברת כספים ממשלתית.
נפסק – התובע זכאי להתפטר ולקבל פיצויים. נימוקים – דינו כשכיר משום שרוב עבודתו עובד בשעות מוגדרות, ויכול לחזור בו בחצי היום, אע"פ שעל חלק מהעבודה דינו כקבלן על שעות שהוא חייב להשלים בזמנו הפנוי.
(4) הדיינים: אברהם דב לוין, שמואל ביבס, ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ו עמ' כט.
העובדות – לתובע בוצע טיפול שיניים במרפאת שיניים, הנהלת המרפאה תובעת את התשלום מהמטופל על פי כרטיס המפרט את הטיפולים. המטופל טוען שהטיפול לא היה טוב ולכן הלך לרופא אחר להשלים את הטיפול. ההנהלה טוענת שהרופאים במרפאתה הם טובים.
נפסק – רופא שיניים נחשב לקבלן ולכן שכרו נקבע על פי מבחן התוצאה, במידה והטיפול היה טוב יקבל את שכרו, ובמידה ולא – לא מגיע לו שכר גם על השעות שעבד. במידה ויוכיח המטופל על ידי רופא מומחה שהטיפול לא היה טוב – יפטר מהתשלום.
(5) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ח עמ' קצד.
העובדות – גרפיקאית עבדה לפי שכר מסוים לשעת עבודה אך השעות נקבעו לפי בחירתה, עד שעת סגירת הגיליון של העיתון. לאחר מספר חודשים היא בקשה לקבל שכר לא לפי שעות אלא כסוכנת פרסום לפי אחוזים אולם לא נכתב על כך חוזה. לאחר מספר חודשים היא תובעת 20% מהמודעות שהתפרסמו באותה תקופה או לחילופין X שעות שעשתה לפי הערכה כי לא כתבה את השעות שעשתה. הנתבע טוען שלא נכתב חוזה ולכן לא תקבל לפי אחוזים, ובענין השעות שהיא תובעת להערכתו מדובר בתביעה מוגזמת. אך הנתבעת טוענת שהיא מאוד מקצועית ולכן היא עובדת שעות מרובות כדי להוציא עבודה טובה.
נפסק – התביעה מתקבלת והנתבע ישלם לפי שכר לשעה על פי הדיווח שהגישה. נימוקים – אדם שעובד לפי שעות בזמנו החופשי נחשב לקבלן ולא לפועל. ולכן המו"מ ההלכתי הוא כמו טוען ונטען, וידו של הנתבע על התחתונה במקרה זה, משום שגם בתקופה הקודמת לפני שנכנסה לקבלת שכר על פי אחוזי הפרסום הוא האמין לדיווח שלה.
(6) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמואל חיים דומב. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ט עמ' שנב.
העובדות – בעל חברת ניקיון הועסק לנקות בנין מגורים וחצר בהתאם לצורך, במשך שבע שנים שולם שכרו ושנה אחת לא שולם השכר. בעל החברה תובע את שכרו, טוענים הדיירים הניקיון לא נעשה כמו שצריך. בעל החברה טוען שרמת הניקיון זהה לרמת ניקיון בבתים סמוכים.
נפסק – תביעתו מתקבלת. נימוקים- בעל החברה נחשב כקבלן ולא כפועל, ולכן הדו"ד ביניהם אינו דומה לדו"ד שבין בעל בית לפועל, כיון שהנתבעים לא הוכיחו שרמת הניקיון לא היתה סבירה ישלמו לבעל החברה את כל החוב.
(7) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, מרדכי אהרן הייזלר. פסקי דין ירושלים דיני ממונות י עמ' ת.
העובדות – הורים שלמו למרפאת שניים עבור סדרת טפולים לבנם. הבן הפסיק לבא באמצע הסדרה. ההורים תובעים שישיבו להם את דמי הטפולים שהבן לא עבר.
נפסק – בעל המרפאה ישלם להורים רק את הסכום של החומרים שחסך ולא השתמש. נימוקים – דינו של בעל המרפאה כדין קבלן, ואין לו זמני עבודה מוגדרים, וקבלן יכול לטעון היו לי הרבה זמנים שיכולתי לעבוד ולא עבדתי בגלל שהבן לא הגיע לטיפול. וכיון שההורים הם שחזרו בהם ידם על התחתונה, ואין בעל המרפאה צריך להשיב את כספם.
(8) הדיינים: אברהם דוב לוין, שמואל יגר, דוד יהושע קניג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמ' קצח.
העובדות – אדם עבד במקום מסוים שלש שעות ביום, כאשר הוא בוחר את השעות, אך חייב לעשותן דוקא במקום העבודה, וקבל שכר לפי שעות שעבד. אח"כ עבד שם גם בעבודה נוספת בה לא הוגדרו שעות עבודה, וקבל משכורת חדשית. אח"כ פוטר, והוא תובע פיצויי פיטורין.
נפסק – לענין פצויי פטורין מנהג המדינה קובע, וע"פ מנהג המדינה על עבודתו הראשונה מגיעים לו פצויים כי עבד כשכיר, אך לא על השניה, כי עבד כקבלן.
(9) הדיינים: אברהם דוב לוין, יהושע ווייס, שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמ' ריז.
העובדות – כולל של אברכים שכר בעל רכב שיבצע הסעות מס' פעמים קבוע ביום, ויקבל את שכרו ע"פ מס' ההסעות שעשה. באמצע השנה מבקש הכולל להפסיק את עבודתו של הנהג, הנהג מבקש שישלמו לו על כל השנה. יש חוסר בהירות האם נאמר לנהג מראש שיתכן שמספר האברכים יגדל ואז לא ישתמשו בשירותו אלא יצטרכו רכב גדול יותר.
נפסק – הכולל לא חייב להמשיך להעסיקו אולם יש לפשר בסכות מסוים. נימוקים – דינו כקבלן, משום שכל עבודה שנמדדת לפי פעולות ולא לפי זמן נחשבת לקבלנות כמו שוחט שמקבל שכרו לפי מספר בהמות או סופר שמקבל שכר לפי כתיבת קונטרסים. ואף שסוכם על שנה שלימה אין היא משנה את מעמד הקבלנות אלא זה נחשב כתנאי בעלמא. אולם כיון שיש ספק האם הותנה עמו מראש שיתכן שלא יצטרכו אותו, יש לפשר בסכום מסוים ולא להצריך שבועה את הנתבע.