(1) הרב זלמן נחמיה גולדברג, שורת הדין, כרך ב, עמודים רצג- שיג
העובדות – המוריש כתב צוואה לטובת אגודת צדקה ובה כתוב שנותן את נכסיו מהיום ולאחר מיתה בתנאי שלא יחזור בו. לאחר מכן כתב צוואה לאלמנתו ובה הוא נותן לה את כל נכסיו. גבאי הצדקה טוען שבשעה שכתב צוואה שניה לא היה שפוי בדעתו. מאידך האלמנה מוחזקת בנכסים, יש עדות בכתב של רופא המעיד שהיה שפוי, וכן יש עדות של עורכי דין שערכו את הצוואה.
נפסק – הצוואה השניה היא הכשרה והנכסים יעברו לאלמנה.
(2) הרב בן יעקב משפטיך ליעקב, חלק ג, עמודים שכה- שלד
העובדות – ראובן כתב צוואה החתומה בחתימת ידו ובה נאמר שהוא מוריש למוסד ג' דירת מגורים, ושאר רכושו יתחלק בין היורשים שהם בני האח ובת האחות בחלקים שווים. הצוואה נכתבה לפי כל כללי ההלכה והיא מבטלת כל צוואה קודמת שכתב ראובן. היורשים תובעים לבטל את הצוואה ולקבל את העיזבון בחלקים שווים ביניהם על פי הוכחות שהמוריש לא היה בצלילות דעת כשכתב את הצוואה. כן טען הרופא המטפל בו, וכן העדים החתומים על הצוואה העידו שלפי הערכתם הוא לא היה בצלילות דעת והם הסכימו לחתום רק משום שלא היה נעים שלא להעתר לבקשת האנשים שבקשו מהם להיות עדים. מנהל המוסד טוען שהם טפלו בו במסירות והוא היה צלול בדעתו, ועל כך לא הובאה עדות ברורה.
נפסק – הצוואה בטלה והעיזבון יתחלק בין שלושת היורשים בחלוקה שווה לאחר ביצוע הקניינים הנדרשים.