הרב חשאי, שורת הדין, כרך יג, עמודים פט- צד
העובדות – המוריש כתב צוואה והוריש את כל עזבונו לאלמנתו. הצוואה נכתבה כדרך הערכאות ולא עפ"י דין תורה. הבת הסתלקה מהירושה לטובת אמה, והבן הקנה לאמו את חלקו בירושה בקנין המועיל לפי הוראות המוריש. ע"י כך, האלמנה זוכה בירושה גם על פי דין תורה. מתברר שבן זה היה חייב לפלוני 350000 ₪ עקב גניבה שביצע, ועל כך הוגשה בקשה לעכב את ביצוע צו הירושה שעל ידי הקנאתו לאמו הוא מפקיע את היכולת לשלם את חובו.
נפסק – יש לדחות את הבקשה לעיכוב ההליך של צו ירושה. והטעמים: משום שגם אם יש ספק בתוקף הצוואה על פי דין תורה, האלמנה מוחזקת. כמו כן, אין לראות בהקנאת הבן את חלקו לאמו משום ערמה, משום שנתן לה את חלקו במתנה גמורה.