עו"ד שלום אטלי
שלום אטלי
עורך דין, חוקר משפט עברי ומחשבת ישראל
נולדתי באלג'יר לפני 75 שנים, ובשנת 1968 עליתי ארצה. שרתתי בצה"ל. אני נשוי ואב לחמישה ילדים ומתגורר כיום בירוחם.
את לימודיו התורניים התחלתי בישיבת פורת יוסף, עיר העתיקה, שם העמקתי בלימוד התורה וההלכה. ולאחר מכן במכון ללימודי דיינות ארץ חמדה.
אבל גם רכשתי השכלה אקדמית מקיפה, הכוללת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת Paris II – Assas וכן תואר שני במדעי המדינה במכון למדע המדינה – Institut de Sciences Politiques de Paris בצרפת.
במשך שנים רבות עסקתי בעריכת דין, עם התמחות מיוחדת בדיני משפחה , לרבות נישואין, גירושין, חטיפת ילדים, ירושה ודיני אישות לפי ההלכה. לצד זאת, העמקתי במשפט העברי, מתוך שאיפה להנגיש ולהסדיר את עקרונות ההלכה היהודית בצורה ברורה ומודרנית.
ייסדתי בית דין לממונות "בית משפט תורני", וכן "מכון לחקיקה הלכתי", בו עסקתי בעריכת ופיתוח חוקים הלכתיים המותאמים למציאות המשפטית העכשווית.
בנוסף, אני שמשתי כעורך כתב העת המשפטי "סנהדרין", המוקדש למחקר, דיון ופרשנות בתחום המשפט העברי.
במשך 15 שנים כיהנתי כיועץ משפטי של רשויות מקומיות באזור יהודה ושומרון, במיוחד במועצה המקומית קריית ארבע.
במקביל, למדתי והעמקתי בתורת הקבלה , עם דגש על משנת הרמח"ל וקשריה לתורת האר"י ז"ל הקדוש. מתוך כך, הקמתי אתר ייעודי לרמח"ל, שבו אני מציג את כתביו ומנגיש את תורתו דרך סרטונים ותכנים דיגיטליים.
בזמן המועט הפנוי שנשאר לי אני עוסק במחשוב ובתקשורת מחשבים.
הקדמה
בהודיה לה' יתברך, מוגש בזאת ספר "חוק הירושה לישראל". ספר זה הינו בע"ה הספר הראשון מתוך ספרי "חוקי ישראל" שהמכון לחקיקה הלכתית מוציא לאור.
עם ישראל זכה לחזור למולדתו ולהחיות בה את לשון הקודש, אך עדיין לא בנה מחדש את מערכת המשפט הלאומית והמפוארת שלו. מדינת ישראל קלטה בתחילת דרכה חוקים זרים, עות'מאניים או אנגליים ובהמשך, חוקקה חקיקה חדשה משלה.
לאחר ששים ושלוש שנות עצמאות, החוק הישראלי ומערכת המשפט הישראלית התקבלו בחברה הישראלית על כל פלגיה וזרמיה: שכן גם אלה המתנגדים למפעל הציוני חיים, מוכרים וקונים, משכירים ושוכרים, מורישים ויורשים על פי החוק הישראלי. השתרשותו של החוק הישראלי בכלל החברה כה עמוקה עד שנשאלה שאלת תוקפו ההלכתי של החוק הישראלי, מדין מנהג הסוחרים וכו'.
אלא שמערכת המשפט הישראלית הוותיקה, עדיין לא קמה מחדש. לכן, רוב גדולי הפוסקים של זמננו, אם לא כולם, דנים את מערכת המשפט הישראלית כערכאות של גויים ורואים בחוק הישראלי חוק זר נוסף, בדיוק כמו החוק העות'מאני או האנגלי. הימצאותם של שופטים שומרי מצוות במערכת המשפט איננה מכשירה אותה, אלא מגדילה את כובד האיסור החל על המתדיין בפניה.
לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות התומכים בהקמת מערכת משפטית-אזרחית הלכתית לאומית, או על ידי הרחבת סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים בישראל, או באמצעות בתי דין לממונות שסמכותם מוסדרת בחוק הבוררות, תשכ"ה- 1980.
אנו מברכים על היוזמות דלעיל.
אלא שנראה שבמציאות הישראלית, המשפט ההלכתי הוא זה שהפך להיות חוק זר בעיניי רוב הציבור הישראלי אם לא כולו. רק קומץ תלמידי חכמים ממשיך ללמוד לש"ש בכוללים לדיינות, למרות שהסיכויים להתמנות לדיין כמעט אפסיים. לכלל הציבור, הספרות המשפטית ההלכתית נותרת סגורה וחתומה כי העיון בה דורש עשרות שנות לימוד.
זאת ועוד: הגם שהולך וגדל מספר עורכי הדין שומרי תורה ומצוות, כמעט בלתי אפשרי למצוא עו"ד המסוגל לייצג מתדיין בפני בתי הדין התורניים. עו"ד הוא מי שהוכשר על פי החוק הישראלי לייצג בתוך מערכת בתי המשפט הישראלית. הוא אינו בקי בחושן משפט, ואינו יודע מהם סדרי הדין ההלכתיים ובכלל, מה מטרת הדיון ההלכתי ומה תפקידו שם. יתר על כן, הניסיון שלו בייצוג ובהופעה בפני בתי דין רבניים בענייני משפחה, אם הוא קיים, אינו מכשיר אותו בתחום האזרחי הכולל של חושן משפט.
יש להוסיף ולומר, כי גם אלה המצדדים בקיום מערכת משפטית הלכתית במדינת ישראל מציירים אותה באותם הקווים שאפיינו את בתי הדין בגלויותיו של עם ישראל: אישיות רבנית המפשרת בסכסוכים בתוך הקהילה המצומצמת, בצילו וברשותו של השולט המקומי. בעצם, בדיוק כפי שפועלים היום בישראל רוב בתי הדין לממונות וכפי שמגדירים את עצמם רוב דייני בתי הדין הרבניים הממלכתיים.
מדינת ישראל איננה גלות נוספת! על כן, יש צורך בחקיקה הלכתית שתדע לחבר בין המציאות העכשווית לבין מקורות המשפט של עם ישראל, שתדבר בשפה ובסגנון בני זמננו ותהווה פתרון התואם את שאיפותיו הלאומיים והדתיים של עם ישראל החי, לראשונה לאחר 2000 שנות חורבן, חיים עצמאיים בארצו. ועם זאת, תתבסס על העקרונות המשפטיים הנצחיים של עם ישראל.
במכון לחקיקה הלכתית, חברו יחד תלמידי חכמים בעלי הכשרה של דיינים ומשפטנים במטרה לקדם שאיפות אלו. להלן העקרונות המנחים את חברי המכון:
חקיקה נגישה לכול
הגם שבעולמה של היהדות, אין הבדל מהותי בין הלכות שבת או כשרות לבין דיני חוזים או מקרקעין, שכן כולם חלק מהלכה כוללת אחת, בחרנו לערוך ספרי חוקים ולא ספרי הלכה. מאחורי בחירה זו, עמדה ההנחה כי כל מערכת משפט חייבת לפנות לכלל אזרחי המדינה, שומרי מצוות ואלה שלא, יהודים ואחרים, זאת בשפה מובנת לכולם.
חקיקה ברורה
אחת הבעיות הקשות ביותר בעולמה של תורה היא מחלוקות הפוסקים. אין הלכה שאין בה מחלוקת. וכמעט בכל עניין, רשאי אדם להסתמך על הדעה הנוגדת (מושג ה"קים לי"). הספרות ההלכתית גדושה במחלוקות, אך אין להן מקום בספרי חוקים. בחרנו לנסח את החוק כדעה אחת, לפי מה שנראה בנטיית הפוסקים כדעה עיקרית מקובלת.
הצמדה למבנה חוקי מדינת ישראל
כאמור לעיל, במשך ששה עשורים מדינת ישראל פיתחה חקיקה ענפה ועצמאית, שהפכה לחלק מהותי ואינהרנטי של המציאות הישראלית. בחרנו לחבר מציאות זו לשורשיו המשפטיים של עם ישראל. ועל כן, העדפנו לסדר את החקיקה ההלכתית לפי חוקי מדינת ישראל ולא על פי החלוקה המסורתית של השולחן הערוך. סוגיות הלכתיות "פורקו" וחלקיהן השונים שובצו בחוקים הרלוונטיים. לדוגמא: נושא קניין שהוא הנושא הבסיסי והמהותי בכל הלכות מכירה, מתנה, נחלות וכו', איננו נכלל בחוק המכר לישראל, בחוק המתנה לישראל או בחוק הירושה לישראל, אלא צורף לחוק המקרקעין לישראל.
הבאת נוסח החוק ההלכתי בצמוד לחוקי מדינת ישראל – גם במבנה הפנימי של החוק, וגם בכותרות ובמספור – מאפשרת את ההשוואה בין שתי המערכות החקיקתיות, את הבנת החומר המשפטי ההלכתי גם ללא רקע בהלכה היהודית ומציגה את התשובות ההלכתיות לאותן השאלות המשפטיות שהחוק עונה עליהן, בשפה, בסגנון ובמושגים הידועים לכל משפטן בישראל.
חברי המכון עמלים לערוך את כל החוקים האמורים להיכלל בקודקס האזרחי או בחוק דיני ממונות. כבר הושלמו חוק הירושה, חוק המכר, חוק השבת אבידה, חוק השכירות והשאילה. ובתקופה הקרובה עומדים לצאת לאור בע"ה חוק השליחות, חוק הערבות, חוק המקרקעין, חוק המתנה, חוק המחאת חיובים, חוק השומרים, חוק החוזים (חלק כללי), חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), חוק המיטלטלין וחוק עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, מושלמות בימים אלה בע"ה תקנות סדר הדין האזרחי.
אני תקווה שעשייה ברוכה זו תביא לאחדות בעם ישראל ותהווה שלב נוסף בגאולתנו ובעצמאותנו.
ומאחר ואין תקווה ללא תפילה, אני מתפלל למלך המשפט שיצליח את דרכנו, שידריך אותנו בדרך האמת ושמעשינו יהיו לש"ש.
שני שותפים היו לי בהקמת המכון ובהגשמת שאיפותיי, ואני מביע להם כאן את תודתי העמוקה: כבוד הרה"ג הרב נסים כהן שליט"א, ראש המכון לחקיקה הלכתית האוגר בתוכו יושר מחשבתי, חכמה, ידע עצום וענווה אמיתית. ואשתי אשת חיל שבלעדיה מה אני.
הקדמה
בע"ה יתברך שמו, זוכים אנו להוציא לאור את הספר השני מתוך סדרת "חוקי ישראל", העוסק בשלושה חוקים חשובים ורלוונטיים לחיי כל חברה מתוקנת, והם חוק המכר, חוק המתנה וחוק השכירות והשאילה.
אני רואה לנכון להביא כאן שתיים מהתגובות שהתקבלו לספר הראשון של "חוקי ישראל" על חוק הירושה.
תגובתו של כבוד יושב ראש הכנסת, מר ראובן ריבלין:
"הספר הייחודי מעיד על השקעה מרובה ועל רמה מקצועית גבוהה, שהובילו למיזם ייחודי ורב משמעות: לשלב את החוק העברי בדברי החקיקה בני זמננו. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו הגדולה של מהלך כזה, הגם שלעת עתה יישומו בפועל והטמעת המשפט העברי במשפטנו הנוהג נעשית רק טיפין טיפין.
עם זאת, יש מקום לאופטימיות, נוכח נכונות ויוזמות ברוח זו, וכן שילובו של יועץ למשפט עברי במרכז המחקר והמידע של הכנסת. חזקה על אלו ואחרים, ובוודאי על הפרוייקט בהובלתכם, כי ישפיעו השפעה מצטברת על הלך הרוח של החקיקה הישראלית, באופן שבמקום בו הדבר אפשרי ומוסכם יינתן ביטוי להלכה העברית שהתגבשה במרוצת הדורות ברוח ישראל.
עלו והצליחו במשימתכם החשובה ובעבודה הפוריה."
ותגובתו של כבוד הרב שלמה דיכובסקי, חבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים (בדימוס) ומנהל בתי הדין הרבניים:
"המחברים לקחו את חוקי המדינה בנושאים אלו, והציבו כנגדם את חוקי ההלכה – סעיף מול סעיף – כאשר מוקבלים אלו לאלו. פסקי ההלכה מבוססים על המקורות ההלכתיים הקלסיים, וכן על פסקי דין של בתי הדין הרבניים.
יש בדבר תועלת רבה, לאנשי הלכה ולאנשי חוק ומשפט. ניתן לראות כיצד אפשר לערוך מערכת חוקים המתאימה למציאות הקיימת בימינו, על יסוד ההלכה המסורה לנו מדור לדור, וכיצד ניתן לנסח חוקים אלו בשפה משפטית ברורה, הנהירה לכל אנשי המשפט.
תצמח מכך תועלת רבה לרבנים ודיינים ולעורכי דין, וכן לכל מי שעוסק בנושאים אלו, צריך לקוות שגם הממונים על חקיקת חוקים, ישכילו לראות כיצד תורת ישראל מכילה פתרונות משפטיים לבעיות המודרניות, וכי פתרונות אלו מנוסחים בשפה משפטית שווה לכל נפש."
נראה לי, ששתי התגובות משלימות זו את זו ומסבירות זו את זו. הכיצד? שילוב "החוק העברי בדברי החקיקה בני זמננו" או השפעה "על הלך הרוח של החקיקה הישראלית" כדברי כבוד יו"ר הכנסת, הינם אפשריים אך ורק לאחר שהוכח כי "אפשר לערוך מערכת חוקים המתאימה למציאות הקיימת בימינו" וכי "ניתן לנסח חוקים אלו בשפה משפטית ברורה, הנהירה לכל אנשי המשפט" כדברי כבוד הרב דיכובסקי. ואכן, זו מטרתנו המוצהרת בהוצאה לאור של ספרי "חוקי ישראל" והפיכת ההלכה לחקיקה הלכתית: להשפיע על הלך הרוח של החקיקה הישראלית.
צדק כבוד הרב דיכובסקי באומרו: "פסקי ההלכה מבוססים על המקורות ההלכתיים הקלסיים, וכן על פסקי דין של בתי הדין הרבניים". לא שנינו דבר מההלכה, לא הוספנו ולא גרענו. רק "השווינו" בין ההלכה לחוק הישראלי, בהופעה החיצונית, בשפה, בחלוקה לפרקים ולסעיפים. והנה, כאילו התברר לפתע כי אפשר לנסח את ההלכה בשפה משפטית ברורה!
לנו, לא היה ספק שאפשר.
אך לא היה די בשינוי החיצוני. על חברי המכון היה להתמודד עם הבעיות האינהרנטיות להלכה היהודית, ובראשן ריבוי המחלוקות בין הפוסקים: אין הלכה אחת שאין בה מחלוקת ! ואף בעניין דרך ההכרעה בין המחלוקות קיימת מחלוקת ! בנוסף, מושג "הקים לי", המאפשר לכל צד בהליך משפטי להסתתר תחת דעה מתנגדת ו/או סותרת, מהווה מעין פסק דין מוות למערכת המשפטית ההלכתית.
לעניות דעתי, ריבוי המחלוקות בהלכה יצר תופעה קשה אף יותר: נטיית הפוסקים להחמיר ! ככל שיורדים בסולם הדורות, מתרבות החומרות ההלכתיות. לא משום שזו דרכה של תורה אלא משום שזו דרכם של בני אדם: כשאין לך את הכוח להכריע, עדיף לקבל את הדעה המחמירה, שדרכה אפשר אולי לצאת ידי חובת כל הדעות. יתירה מזה, הליכה אחרי החומרה מבטיחה "חיסיון חברתי". הקמת מדינת ישראל הולידה קיבוץ גלויות אך גם קיבוץ דעות, זרמים, חצרות, עדות ומנהגים. לכל קבוצה פוסק משלה, לכל קהילה מורה דרך משלה. המכנה המשותף היחידי הוא בקיצוניות, או כפי שהיא נקראת בהלכה: בחומרה.
ריבוי המחלוקות, הליכה אחרי החומרות הם הם החטא הראשון של החברה הישראלית. ככל שמחמירים יותר – הן בהלכה והן בהשקפת העולם – מתרחקים יותר ויותר מהצד השני. הקרע ההולך ומתרחב בין החלקים השונים של החברה הישראלית נראה בלתי הפיך וכמעט אפשר לדבר ח"ו על שני עמים באותה מדינה.
צדק כבוד יושב ראש הכנסת באומרו: " עם זאת, יש מקום לאופטימיות, נוכח נכונות ויוזמות ברוח זו… חזקה על אלו ואחרים, ובוודאי על הפרוייקט בהובלתכם, כי ישפיעו השפעה מצטברת על הלך הרוח של החקיקה הישראלית, באופן שבמקום בו הדבר אפשרי ומוסכם יינתן ביטוי להלכה העברית שהתגבשה במרוצת הדורות ברוח ישראל." ואכן, כאמור, זו מטרתנו המוצהרת בהוצאה לאור של ספרי "חוקי ישראל" והפיכת ההלכה לחקיקה הלכתית.
חקיקה הלכתית, פירושה בראש ובראשונה אחדות הלכתית. לא שהמחלוקות נעלמו אלא שבחרנו בדעה אחת. לפעמים בדעתו של פוסק זה ולפעמים בדעתו של פוסק אחר. לפעמים בדעתו של הפוסק המחמיר ולפעמים בדעתו של הפוסק המקל. תמיד הלכנו אחרי דעתו של פוסק. שלא נטעה ! לחברי המכון אין "סמכות" הלכתית להכריע בין הפוסקים אלא שלרוב ההכרעה ההלכתית התבררה מעצמה: אם משום מיעוט הפוסקים שהתייחסו ישירות לבעיות אקטואליות, אם משום שכך נפסק בתיק קונקרטי של בתי הדין הרבניים בישראל. ובעיקר, הייתה לחברי המכון סייעתא דשמיא להרבות אחדות בישראל. כאשר הספק נשאר, הוא הובא בהערות ולא בתוך גוף החקיקה.
חקיקה הלכתית, פירושה גם אחדות חברתית. לא שהשקפות העולם השונות נעלמו אלא הוכחנו שאפשר לדבר בשפה אחת, כל אחד בדרך שלו. יתירה מזו, הוכחנו שאפשר ללכת באותה דרך גם כאשר מקור ההשראה שונה- שכן לרוב הנושאים החברתיים, תשובות דומות או מתקרבות לחוק ולהלכה. לדוגמא: זכויותיהן של האישה והבנות בירושה על פי חוק נראות לכאורה שונות לחלוטין מזכויותיהן בהלכה. לכאורה בלבד ! מתברר כי גם המחוקק ההלכתי וגם המחוקק הישראלי-הלא הלכתי הגנו על נשים ובנות. זה באמצעות דיני הירושה וזה בעזרת דיני הצוואות. כבר בדורות עברו, התחשבו פוסקי ההלכה השונים בנטייתם של האנשים להטיב עם נשותיהם ובנותיהם ומצאו דרכים הלכתיות עוקפות כגון שטר חצי זכר וכד'. פוסקי ההלכה התחשבו בציפיותיהם של האנשים בני זמנם והתאימו את ההלכה – במסגרת ההלכה – לצרכים החברתיים המתחדשים. זו דרכה של כל חברה חיה, זו דרכה של הלכה חיה ונושמת.
אנו מאמינים כי תורת ישראל היא האידיאל החברתי והאנושי אליו כל יהודי צריך לשאוף. לא ככפיה אלא כשאיפה לעולם טוב יותר, צודק יותר. אנו מאמינים כי יש ברוחה של ההלכה לספק את הצרכים של כל חברה. אך חובה עלינו להוכיח זאת.
הקדמה
לאחר הפסקה של יותר מעשור בפעילות המכון, שנבעה מאתגרים בריאותיים אישיים, אני שב לעשייה ולכתיבה בעולם המשפט העברי מתוך תחושת שליחות מחודשת. תקופה זו של ריחוק והתבוננות העניקה לי הזדמנות נדירה לבחון לעומק לא רק את עולמי האישי, אלא גם את מקומו המשתנה של המשפט העברי במרחב המשפטי, החברתי והלאומי במדינת ישראל.
בספרים הקודמים שהוציא המכון לחקיקה הלכתית, ביקשתי להנגיש את המשפט העברי – מערכת עשירה ועמוקה השואבת ממסורת עתיקת יומין – בלבוש מודרני ובשפה משפטית ברורה ומובנת לכל משפטן. מטרתי הייתה להציג את המשפט העברי כמתאים למציאות המשפטית והחברתית המודרנית, תוך שמירה על ערכיו הנצחיים. ניסיתי לעקוף את המחלוקות הפנימיות המאפיינות את השיח ההלכתי וליצור שפה משותפת שיכולה לדבר אל כלל החברה הישראלית.
עם זאת, עבודתי עוררה לעיתים ספקות ואף ביקורת מצד גורמים שונים, כולל כאלה הרואים עצמם נאמנים להלכה ולעקרונות המשפט העברי. נטען כי אין למערכת המשפט העברי יכולת מעשית לשמש תשתית משפטית למדינה מודרנית, וכי היא מתאימה יותר לתיאוריה אינטלקטואלית מאשר ליישום יומיומי.
טענות רווחות והתמודדות עמן:
טענות אלו מתבססות על מספר הנחות יסוד רווחות:
- הציבור הישראלי אינו מוכן לקבל מדינה המנוהלת על פי עקרונות ההלכה.
- יישום שיטת משפט הלכתית עלול להעמיק את הקרעים החברתיים בישראל.
- מערכת ההלכה אינה ערוכה, מטבעה, להתמודד עם אתגרי המדינה המודרנית.
- השופטים, עורכי הדין והציבור הרחב אינם מכירים את מקורות המשפט העברי, ואין להם הכלים הנדרשים ליישמו.
אמנם תפיסות אלו נפוצות, אך הן אינן בהכרח נכונות. המשפט העברי חולק יסודות משותפים עם מערכות משפט אחרות ואינו שונה מהותית מהן, כפי שאדגים להלן:
כאשר אנו מתמודדים עם שאלות משפטיות – בין אם מדובר בדיני ירושה, חוזים או מכר – המענה המשפטי בכל שיטת משפט מבוסס על ערכים ופרקטיקות המושרשים באותה חברה. גם המשפט העברי ענה על שאלות אלו בהתאם לערכים והנסיבות של תקופתו. אומנם שפתו של המשפט העברי הייתה ספוגה במונחים עתיקים ולא תמיד מובנים לציבור הרחב, אך אנו במכון עבדנו להתאמת שפתו כך שתשתלב בשפה המשפטית המודרנית.
דוגמה ליישום: דיני הירושה
דיני הירושה במשפט העברי אינם שונים מהותית מדיני הירושה במדינות מודרניות אחרות. הם עוסקים באותן שאלות עקרוניות: למי עובר הרכוש לאחר מותו של אדם? כיצד מאזנים בין אינטרסים של בן הזוג, הילדים ושאר היורשים? המשפט העברי מספק תשובות ברורות ומעשיות לשאלות אלו, הניתנות ליישום גם היום.
יישום המערכת: כלים מעשיים
המשפט העברי, כפי שהוא מוצג בעבודתנו, אינו פחות "ישראלי" מהחוק הקיים במדינה, והוא משקף את זהותנו הלאומית והתרבותית. אנו מאמינים שחוק המבוסס על ערכינו ושורשינו עשוי להתאים לחברה הישראלית הרבה יותר מחוקים המיובאים ממדינות זרות. הוא מסוגל להוות מסגרת משפטית מודרנית ומעשית לכל אזרחי המדינה – יהודים ולא יהודים, דתיים וחילונים כאחד.
מבין כל ההנחות, ההנחה הרביעית היא המדאיגה ביותר: כיצד ניתן לקיים מערכת משפט כאשר השופטים אינם מכירים את החוק שעליו הם אמורים לפסוק? כאשר עורכי הדין אינם יודעים כיצד לטעון לטובת לקוחותיהם? כאשר הציבור עצמו אינו מודע לזכויותיו ולחובותיו?
מטרת המכון: נגישות ופרקטיות
כאן נעוצה חשיבותה של עבודת המכון. מטרתנו היא להנגיש את המשפט העברי באמצעות יצירת ספרות משפטית מקיפה ועדכנית, הכוללת את כל ענפי החוק החיוניים לחיי חברה תקינים. ספרות זו בנויה במבנה מקביל למערכת החוק הקיימת – הן בשמות החוקים, הן בשפה והן בתוכן – כך שהיא קלה לשימוש ומותאמת לשיטות העבודה הנהוגות כיום.
שופט יוכל לפסוק בהתאם לחוקים המובאים בספרים שלנו, משום שהשאלות המשפטיות המתעוררות הן אותן שאלות שהוא רגיל לפגוש בתפקידו השיפוטי והן זוכות למענה ברור באותם פרקים וסעיפים, הכתובים בשפה המוכרת לו. מתחת לכל חוק מופיעים המקורות המקבילים לחוק האזרחי, לצד פסיקה רחבה המרחיבה ומפרשת כל סעיף וסעיף.
עורכי הדין ימצאו בספרים שלנו חוקים רלוונטיים וממוקדים בתחומי המשפט האזרחי, בליווי אינדקסים המפנים למקורות ההלכתיים שהיוו בסיס לחוקים. דאגנו להעלים את המחלוקות ולהביא הלכות ברורות, חד-משמעיות ומבוססות, המגובות בפסיקה עכשווית ממגוון ערכאות.
החזרה לזהות ולמקורות – לקחי ה-7 באוקטובר
האירועים הקשים של טבח ה-7 באוקטובר היוו נקודת שבר עבור החברה הישראלית, אך גם קריאת השכמה שאין להתעלם ממנה. מעבר לכאב העמוק ולאובדן הבלתי נתפס, התבהר כי במציאות המורכבת של מדינת ישראל, לא ניתן להמשיך להתקיים כמדינה יהודית – מודרנית ומשגשגת – מבלי להתבסס על ערכיה היסודיים, על זהותה ועל שורשיה התרבותיים וההיסטוריים.
מדינת ישראל אינה עוד מדינה רגילה. היא נולדה מתוך חזון ייחודי של עם ששב לארצו לאחר אלפי שנים של גלות. החזון הזה, המבוסס על ערכים של צדק, מוסר ותיקון חברתי, נשען על מורשת המשפט העברי, שהיווה בעבר את הבסיס להתנהלות חברתית ומשפטית בעם היהודי.
טבח ה-7 באוקטובר הראה בבירור כי כאשר אנו נוטשים את הזהות המשותפת ואת ערכי היסוד שלנו, אנו חושפים את עצמנו לא רק לאיומים חיצוניים אלא גם להתפוררות פנימית. החזרה למקורות איננה נוסטלגיה רומנטית; היא צורך קיומי. במדינה שבה הקונפליקטים הפנימיים הולכים ומעמיקים, עלינו לשאוב השראה מהמורשת המשפטית והתרבותית שלנו, כדי לייצר חיבור עמוק ומשמעותי בין חלקי החברה.
מערכת המשפט הישראלית, כפי שהיא בנויה כיום, אינה תמיד מצליחה לשקף את הזהות היהודית הייחודית של המדינה. אולם, השילוב של ערכי המשפט העברי במערכת הקיימת יכול לא רק להעשיר אותה אלא גם להעניק לה עומק ומשמעות.
בימים אלה, שבהם הזהות הלאומית שלנו נבחנת, ספר זה מבקש להדגיש את חשיבות המשפט העברי ככלי לחיזוק הזהות, האחדות והערכים שמבטיחים את קיומנו כעם וכמדינה.
חיפוש אחר אלטרנטיבה – התפכחות הציבור מהמערכת המשפטית הנוכחית
בשנה וחצי האחרונות חלה ירידה ניכרת באמון הציבור במערכת המשפט הישראלית, הנתפסת על ידי רבים כמתרחקת מהעקרונות הבסיסיים של העם היהודי. תחושת הניכור הזו אינה רק תוצאה של מחלוקות פוליטיות, אלא נובעת מהפער ההולך וגדל בין ערכי המערכת המשפטית כפי שהיא כיום, לבין הערכים ההיסטוריים והתרבותיים שהיו בבסיס הווייתו של העם היהודי לאורך הדורות.
מערכת המשפט הישראלית, שהושפעה רבות ממודלים מערביים, נתפסת על ידי חלקים הולכים וגדלים מהציבור כמי שמתקשה לגלם את רעיון הצדק היהודי כפי שהוא מופיע בחזון הנביאים. ערכי המוסר, האיזון החברתי והחתירה לצדק של המשפט העברי, שנראו בעבר כרעיונות אוטופיים או רחוקים מהמציאות, פתאום מתחילים להצטייר כמציאותיים ורלוונטיים יותר מאי פעם.
אירועים כמו טבח ה-10 באוקטובר ואובדן האמון במערכות הממשל, הוכיחו לציבור הישראלי כי הדרך הנוכחית אינה מספיקה. התחושה הגוברת היא שיש מקום לא רק לבקר את הקיים אלא גם להאמין באפשרות של שינוי, בחזון של אלטרנטיבה המושתתת על ערכי היסוד של העם היהודי.
אך בניית אלטרנטיבה זו אינה משימה קלה. הציבור מרגיש כי החזון של מערכת משפט המבוססת על ערכי הצדק של המשפט העברי – חזון שאולי נראה דמיוני בעבר – הפך לאפשרי ואף הכרחי. השאלה אינה עוד אם הדבר אפשרי, אלא כיצד ניתן לממש אותו הלכה למעשה.
המכון שואף לספק תשובה לשאלה זו. אנו מציעים תשתית משפטית שתוכל לשמש אלטרנטיבה אמיתית: מערכת משפטית שמבוססת על ערכים יהודיים אוניברסליים, לצד כלים מודרניים שמאפשרים יישום מעשי. בעבודתנו אנו מבקשים לא רק לשמר את ערכי העבר, אלא גם להראות כיצד הם יכולים להוות בסיס איתן לבניית עתיד טוב יותר, כזה שמשקף את זהותנו הלאומית והדתית.
הספרים של המכון נכתבים מתוך ההבנה שיותר ויותר ישראלים מבקשים חלופה אמיתית ומעשית. מטרתנו היא להראות כי המשפט העברי, כפי שהוא נבנה ומתפתח, יכול לשמש כבסיס למציאות חדשה – מציאות שבה הערכים היהודיים אינם רק חזון, אלא מציאות חיה ונושמת.
הקפדה על מקצועיות וחדשנות ללא סטייה מההלכה
כדי להצליח במשימה החשובה של בניית מערכת משפטית המבוססת על ערכי המשפט העברי, עלינו לשלב ערכים של מקצועיות, חדשנות ויצירתיות. מדובר בתהליך הדורש חשיבה מחודשת והתאמה למציאות המשפטית והחברתית של ימינו, אך בו זמנית – שמירה קפדנית על נאמנות לקביעות ההלכה.
המשפט העברי התפתח לאורך הדורות בזכות עבודה קפדנית ומחושבת של פוסקים ורבנים, שראו לנגד עיניהם את עקרונות ההלכה ואת ערכי הצדק והמוסר של התורה. אנו מחויבים להמשיך במסורת זו, אך בדרכים המתאימות לעידן המודרני. החדשנות שלנו אינה נובעת מסטייה מההלכה, אלא מהיכולת להאיר את עקרונותיה באור חדש, להנגישם בשפה משפטית ברורה, ולמצוא פתרונות יצירתיים שמתיישבים עם ערכיה הנצחיים.
המטרה אינה לייצר חלופה להלכה, אלא להציע גשר בין עקרונותיה לבין המציאות העכשווית. אנו שואפים להוכיח שהמשפט העברי אינו רק מסורת עתיקת יומין, אלא כלי מעשי ורלוונטי לכלל החברה הישראלית, על כל גווניה.
בכך אנו מבטיחים לא רק יצירת מערכת משפטית חדשנית, אלא גם כזו שנשענת על יסודות ההלכה כפי שנקבעו לאורך הדורות – בדיוק, באחריות וביראת כבוד. מקצועיות אמיתית דורשת לא רק ידע ויכולת משפטית, אלא גם נאמנות למקורות ההלכה ולעקרונות הבסיסיים שהנחו את המשפט העברי מראשיתו.
חדשנות ויצירתיות הן תנאים הכרחיים להצלחה, אך הן חייבות להתקיים בתוך מסגרת הלכתית ברורה ויציבה. רק כך נוכל להציע לציבור הישראלי מערכת משפטית שתשקף את זהותו, תענה על צרכיו, ותעמוד במבחן הזמן והאמון הציבורי.
הכרת תודה
ברצוני להביע את תודתי העמוקה לאשתי היקרה, בתיה, שתמיכתה בי מהווה את עמוד התווך של כל עשייתי. בהתלהבותה הבלתי פוסקת ובאמונה המלאה במטרותינו, היא מהווה השראה מתמדת עבורי.
הפרויקט של המכון לחקיקה הלכתית הוא לא רק מפעל חיים שלי, אלא בראש ובראשונה שלה. בלעדיה, החלום להפוך את המשפט העברי לרלוונטי ומעשי לא היה מתגשם.
בתיה, אני מאחל לך שתזכי לבריאות איתנה, לאריכות ימים ולשמחת חיים שתמשיך להאיר את דרכך ואת דרכנו המשותפת.
לסיכום
ספרות המכון אינה רק אוסף חוקים, אלא כלי לשינוי השיח המשפטי והחברתי במדינת ישראל. מטרתה לחבר בין ערכי העבר למציאות העכשווית ולבסס חברה ישראלית מאוחדת וצודקת.
יחד נוכל להחזיר את המשפט העברי למקומו הראוי – לא רק כמסורת היסטורית, אלא כבסיס משפטי עכשווי ומוסרי למדינה מודרנית.
הצו לרפורמה משפטית־תרבותית
- מבוא
הניתוק ההדרגתי של העם היהודי ממורשתו המשפטית, לא החל עם הקמת מדינת ישראל. למעשה, הוא נבע משינויים סוציו-משפטיים שהתחוללו במשך יותר ממאה וחמישים שנה באירופה ובשיאם הובילו לתהליך המכונה "אמנציפציה" של יהודי אירופה. האמנציפציה לא שינתה רק את המבנים המשפטיים שניהלו את שיגרת חיי הקהילות, אלא גם את ההנחות המוסריות והתרבותיות שדרכן הבינו את מהות וסמכות החוק ואת הסדר החברתי.
2. האמנציפציה ושקיעת האוטונומיה המשפטית היהודית
האמנציפציה האירופית העניקה ליהודים זכויות אזרחיות במסגרת מדינות הלאום המתגבשות – הישג מהפכני בתוצאותיו המשפטיות המיידיות אך שבטווח הארוך, עם השואה, התברר כבלתי מספק להגנה על היהודים. כתנאי לאינטגרציה המיוחלת, נדרשו היהודים לזנוח את מוסדות השיפוט הקהילתיים-הלכתיים שלהם ולהתאים את עצמם למערכות המשפט האזרחיות השוררות במדינותיהם.
לראשונה מאז פירוק הסנהדרין במאה הראשונה לספירה, חדל משפט התורה לתפקד כמערכת משפטית אופרטיבית, דינמית ועצמאית, ונכנס לתקופה ממושכת של תרדמה.
שלוש תוצאות מבניות עיקריות נבעו מכך:
- צמצום תפקודי של ההלכה: המשפט היהודי הוגבל לתחום העיסוק האישי ואיבד את תפקידו כמסגרת משפטית מקיפה לחיים החברתיים והכלכליים.
- החלפה במשפט אזרחי אירופי: בתחומים כגון קניין, חוזים, נזיקין ויחסים מסחריים, המערכת המשפטית הרלוונטית הפכה להיות המסגרת החקיקתית והפסיקתית של המדינה.
- עזיבת לימוד והתעסקות ב'חושן משפט': כל עוד משפט התורה היה מיושם בבתי דין והיה צורך במתן תשובות לבעיות אקטואליות, פוסקי הלכה התעסקו בתחום הזה. כך נוצרה ספרות ענקית של שאלות ותשובות. משהפסיק משפט התורה להיות רלוונטי, הפסיקו ו'חושן משפט' המהווה 1/4 מכלל ההלכה הפסיק לעניין את הציבור היהודי, כולל פוסקי ההלכה.
האפקט המצטבר היה פעֹר היסטורי שהלך והתרחב בין עקרונות משפט התורה לחיי החברה היהודית בפועל.
3. המשפט האזרחי כמנוף לאוריינטציה תרבותית
אימוץ המשפט האזרחי האירופי לא הוגבל להתאמות פרוצדורליות או טכניות. הוא חדר עמוק למבנה הערכי של החברה היהודית:
- דיני קניין הלכתיים ודרכי קניין מסורתיים – כגון "מסירת חפץ", "משיכה", "חזקה", "קניין כסף באופן מוגבל" – הוחלפו ברישום, העברת בעלות פורמלית והסכמים חוזיים, אשר אכיפתם הוסדרה בבתי המשפט האזרחיים. בכך הפעילות הכלכלית היומיומית – קנייה, מכירה, שכירות, מתנה – חדלה מלהתנהל על פי המשפט העברי.
- דיני ירושה ויורשים עברו מעקרונות הלכתיים של בכורה, סדרי חלוקת ירושה ויכולת התנאה לקודקסים אזרחיים זרים – צרפתיים, גרמניים או אוסטריים. ובכך חדל המשפט העברי להיות המערכת המסדירה את מחזור החיים הכלכלי של המשפחה.
- מושגים מוסריים ונורמטיביים הוגדרו יותר ויותר על ידי המשפט האזרחי, כאשר הלגיטימיות המאושרת על ידי המדינה נטלה את תפקיד הסמכות המוסרית. בכך, עקרונות מרכזיים במשפט היהודי – כגון "לא תונו", "ועשית הישר והטוב", "לפנים משורת הדין", "השבת אבידה" – נדחקו לשולי התודעה הקהילתית.
כתוצאה מכל אלה , המשפט העברי הודח ממעמדו כמשפט החיים של העם היהודי, והפך למערכת דתית הדנה במציאות תיאורטית יותר מאשר במציאות ממשית, והצטמצם לתחום רוחני־פולחני בלבד.
4. מדינת ישראל ומיסוד נורמות משפטיות זרות
עם הקמת מדינת ישראל, התקבלה בחירה חסרת תקדים. במקום לבסס את המערכת המשפטית על המורשת המשפטית הלאומית של העם היהודי, המדינה החדשה ירשה ומיסדה שלוש מערכות קיימות:
- המשפט העות'מאני,
- המשפט המנדטורי (הבריטי),
- המשפט המקובל האנגלי ((Common Law.
אלה הוחלפו בהמשך בחקיקה ישראלית מקומית שלעתים קרובות ובמידה רבה, המשיכה לשאוב מהמשפט המקובל האנגלי וממודלים אירופיים אחרים. לפיכך, המבנה המשפטי המייסד של המדינה היהודית נותר מנותק מהותית מהמסורת המשפטית היהודית.
ניתוק זה יצר אנומליה היסטורית: מדינה יהודית ריבונית אימצה מערכת משפט אזרחית זרה לזהותה ההיסטורית התרבותית והמשפטית.
5. לגיטימציה לאומית למקורות משפט לא-יהודיים
בישראל מתגלה בעיה נוספת, ייחודית ומשמעותית במיוחד. בניגוד לקהילות יהודיות שהתקיימו בגלות תחת שלטון זר, כאן מדובר במדינה יהודית ריבונית, שבה המחוקק הוא כנסת ישראל, השופטים הם בני העם היהודי ומערכת המשפט משרתת את הציבור היהודי בארצו; שילוב סטנדרטים משפטיים זרים במסגרת ריבונית יהודית הניב מספר השפעות:
5.1 "ישראליזציה" של המשפט הזר
מרגע שנחקקו על ידי הכנסת ויושמו על ידי בתי המשפט בישראל, הדוקטרינות המשפטיות הזרות חדלו מלהיתפס כייבוא חיצוני. הן רכשו מראית עין – וסמכות – של נורמות אותנטיות לאומיות, אף על פי שחסר להן רצף אורגני עם ההיסטוריה המשפטית היהודית ועם עקרונות הבסיס של המוסר היהודי. ניתן לתאר תהליך זה כהתאזרחות (נטורליזציה) פורמלית של המשפט הזר ללא "גיור" קודם, בהיעדר אינטגרציה מהותית.
5.2 סמכות שיפוטית כמוסר אזרחי
החלטות שיפוטיות ישראליות מתפקדות לא רק כקביעות משפטיות אלא גם כהכרעות מוסריות. הציבור מפנים יותר ויותר את מה ש"חוקי" כ"צודק" באופן אינהרנטי. דינמיקה זו מרוממת ערכים משפטיים שמקורם באירופה – עוצבו במקורם על ידי המחשבה הנוצרית ורעיונות הנאורות – והופכת אותם למצפן המוסרי הנורמטיבי של החיים האזרחיים הישראליים. כתוצאה מכך, הציבור היהודי במדינת ישראל מתנהל על פי שתי מערכות ערכים מקבילות, שונות במהותן: מערכת מבוססת אתיקה מערבית, ומערכת מבוססת אתיקה יהודית שורשית.
5.3 המשפט היהודי כקטגוריה חיצונית
המשפט היהודי, בהיעדר הכרה בו כמקור בר-קיימא לפסיקה אזרחית, נתפס כפולחני ולא כמשפטי, כעתיק ולא כָּיָשִׁים בהווה, וכרוחני-דתי ולא כאזרחי-משפטי. למעשה, המסורת המשפטית המקורית של העם היהודי הופכת ל"משפט זר" בתוך המדינה היהודית.
5.4 ייבוא תרבותי-תיאולוגי
מערכות משפט אירופיות עוצבו היסטורית בסביבות תרבותיות נוצריות ובעקבותן בתפיסות פילוסופיות־מוסריות מערביות. אימוצן על ידי החברה היהודית ובמיוחד בישראל, מייבא שלא במודע הנחות מוסריות, פילוסופיות ותאולוגיות שזרות לתפיסת העולם היהודית, ובכך משנה את היסודות האתיים של הזהות הישראלית ההיסטורית.
6. לקראת רפורמה תרבותית-משפטית
הניתוח לעיל מדגים את ההכרח ברפורמה תרבותית-משפטית מקיפה שמטרתה לבסס מחדש את הקשר הטבעי בין העם היהודי למורשתו המשפטית. רפורמה כזו דורשת:
- השבת המשפט היהודי כמערכת משפט אזרחית ברת-יישום, חיה וקוהרנטית.
- השבת העצמאות המשפטית הישראלית באמצעות ביטול התלות התרבותית והפסיקתית במודלים אירופיים.
- עיגון מחודש של הזהות המשפטית הישראלית ביסודות מוסריים יהודיים-תורניים תוך זיהוי המיחד אותו מהשפעות זרות, מבלי לפגוע במודרניות, יעילות או פונקציונליות מוסדית.
- גיבוש הסינתזה בין מדינת הלאום היהודי לבין המשפט הישראלי אשר תסדיר את חיי העם היהודי בארצו.
7. סיכום
הסדר המשפטי הישראלי הנוכחי משקף עשרות שנים של ניתוק היסטורי ממורשתו ומאופיו של העם היהודי. פרויקט חקיקתי הלכתי מודרני – המותאם למציאויות החברתיות והמוסדיות העכשוויות – מציע אמצעי לגישור על פעֹר זה. פרויקט כזה לא רק "יחיה" את המשפט היהודי, אלא ישיב אותו למקומו הראוי כמערכת משפט חיה ומסוגלת לעצב בנאמנות את האופי האזרחי, המוסרי והתרבותי של המדינה היהודית.