1. הירושה
במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.
חוק הירושה
במות אדם עובר עזבונו ליורשיו.
2. היורשים
(א) היורשים הם:
יורשים על פי דין;
מקבלים על פי מתנת בריא;
מוטבים על פי התחייבות מוריש;
זוכים על פי צוואת שכיב מרע;
(ב) הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי מתנת בריא או התחייבות המוריש או צוואת שכיב מרע.
חוק הירושה
היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה.
3. כשרות לרשת: בני אדם
(א) יורש שאיננו בחיים במות המוריש:
- יורש עפ”י דין שאיננו בחיים במות המוריש כשר לרשת אותו, למעט:
- ילד בירושת אמו ואין לו זרע;
- בעל בירושת אשתו גם כשיש לו זרע;
- מתנת בריא תקפה גם כאשר מקבל המתנה מת לפני נותן המתנה;
- התחייבות מוריש תקפה גם כאשר המוטב מת לפני נותן ההתחייבות;
- צוואת שכיב מרע אינה תקפה אם הזוכה אינו בחיים במות המוריש.
(ב) יורש שטרם נולד במות המוריש:
(1) יורש על פי דין שנולד לאחר מות המוריש, כשר לרשת אותו, למעט בכור בחלק בכורתו;
(2) מקבל על פי מתנת בריא, שנולד לאחר מות המוריש, כשר לרשת אותו אם המוריש הוא אביו, ובתנאי שבזמן המתנה היה כבר עובר;
(3) מוטב על פי התחייבות מוריש, שנולד לאחר מות המוריש, אינו כשר לרשת אותו, גם אם הוא היה עובר בזמן עשיית ההתחייבות;
(4) זוכה על פי צוואת שכיב מרע, שנולד לאחר מות המוריש, כשר לרשת אותו אם המוריש הוא אביו, ובתנאי שבזמן עשיית הצוואה היה כבר עובר;
(ג) לעניין זכויות הירושה של ילד אין נפקא מינה אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה, ואם לא, או אם הוא נולד מיחסים אסורים בין הוריו.
חוק הירושה
(א) כל מי שהיה בחיים במות המוריש כשר לרשת אותו
(ב) מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש, דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו היתה אחרי כן.
(ג) לענין זכויות הירושה של ילד אין נפקא מינה אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים זה לזה, ואם לא.
4. כשרות לרשת: תאגידים
תאגיד כשר לרשת אם במות המוריש היה כשר לזכות בנכסים.
חוק הירושה
תאגיד כשר לרשת אם במות המוריש היה כשר לזכות בנכסים או אם נעשה כשר לזכות בנכסים תוך שנה ממתן צו קיום הצוואה; בית-המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת.
5. פסלות לרשת
בית דין רשאי לפסול את זכותו של יורש :
- שרצח את מורישו;
- שהמיר את דתו היהודית;
חוק הירושה
(א) אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת.
(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על-ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.
6. הסתלקות היורש מזכותו בעיזבון
(א) יורש על פי דין:
- אין היורש על פי דין רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, בין לפני מות מורישו ובין לאחר מותו;
- בכור:
(א) רשאי, בעוד מורישו שכיב מרע, להסתלק מחלק בכורתו בעיזבון, כולו או מקצתו;
(ב) רשאי, אחרי מות המוריש, להסתלק מחלק בכורתו בעיזבון, כולו או מקצתו, כל עוד לא הביע את הסכמתו לקבל חלק זה;
- בעל רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, אם התנה על כך בפירוש עם אשתו בין הקידושין לנישואין;
(ב) זוכה על פי צוואת שכיב מרע –
זוכה על פי צוואת שכיב מרע רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון אם הביע את התנגדותו באחד מאלה:
- לפני מות המוריש;
- לאחר מות המוריש, בהזדמנות הראשונה לאחר שנודע לו על זכייתו במתנה;
(ג) מקבל על פי מתנת בריא –
מקבל על פי מתנת בריא רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון – בין לפני מות המוריש ובין לאחר מותו – אם הביע את התנגדותו בהזדמנות הראשונה לאחר שנודע לו על זכייתו במתנה.
(ד) מוטב על פי התחייבות מוריש –
מוטב על פי התחייבות מוריש רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון בין לפני מות המוריש ובין לאחר מותו.
(ה) אין הסתלקות לטובת אדם אחר.
(ו) יורש שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו בחלק שהסתלק ממנו כאילו לא היה יורש מלכתחילה.
חוק הירושה
(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.
(ב) מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית-המשפט.
(ד) הסתלקות על תנאי – בטלה.
(ה) בחוק זה, “רשם לעניני ירושה” – כמשמעותו בסעיף 65א.
7. עסקאות אחרות בזכות היורש
(א) לאחר מות המוריש, גם בטרם חולק העיזבון, רשאי היורש להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל את חלקו בעיזבון.
(ב) זכותו של יורש בנכס מסוים מנכסי העיזבון אינה ניתנת להעברה כל עוד לא חולק העיזבון, אך היא ניתנת לשעבוד.
חוק הירושה
(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי היורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון.
(ב) העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית-המשפט.
(ג) העברה, שיעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים זכויות אלא כדי המגיע ליורש בחלוקת העיזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעיזבון.
(ד) זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העיזבון אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העיזבון.
8. עסקאות בירושה עתידה
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – תקפים. ובלבד שתעשה ההתנאה כדין.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתחול רק אחר מותו של הנותן, הנה בת תוקף.
אא”כ היה המצוה שכיב מרע, או שהתנה שהמתנה תחול שעה אחת לפני מותו.
חוק הירושה
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם -בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.
9. שניים שמתו כאחד
(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעיזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:
- היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי;
- בין תובעים אחדים באותה דרגת-עדיפות יחולק העיזבון;
(ב) בסעיף זה, “יורש-ודאי” – יורש של אותו מוריש שהיה מוחזק בעיזבון. “יורש-ספק” – יורש של אותו מוריש שלא היה מוחזק בעיזבון.
חוק הירושה
(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:
(1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי
(2) היו שני התובעים יורשי-ספק, עדיף התובע שהוא בן-זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים.
(3) בין תובעים אחדים באותה דרגת-עדיפות יחולק העיזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין.
(ב) בסעיף זה, “יורש-ודאי” – מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; “יורש-ספק” – מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה.
10. יורשים מבני המשפחה
(א) קרובי המוריש יורשים על פי דין, ואלה הם:
- מי שהיה במות המורישה בעלה;
- ילדי המוריש וצאצאיהם;
- אבות המוריש וצאצאיהם;
(ב) זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה.
חוק הירושה
יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם (בחוק זה קרובי המוריש)
זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה.
11. זכות הירושה של הבעל
בעל נוטל את כל עיזבון אשתו, למעט מה שאיננו ברשות האישה ובחזקתה בשעת מותה.
חוק הירושה
(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון;
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העיזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעיזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן-זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל”ג-1973, או לפי הסכם-ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העיזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו.
12. סדר העדיפות בין קרובי המוריש
(א) בניו וצאצאיהם של המוריש קודמים לבנותיו ולצאצאיהן, לאבותיו ולצאצאיהם.
(ב) בנותיו וצאצאיהן של המוריש קודמים לאבותיו ולצאצאיהם.
(ג) אבות של מוריש וצאצאיהם קודמים לאבותיהם ולצאצאיהם.
(ד) בנים וצאצאיהם קודמים לבנות מאותה דרגת קרבה משפחתית.
חוק הירושה
ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי-הוריו.
13. החלקים בעיזבון
(א) בנו בכורו של המוריש יורש פי שנים בכל עיזבון המוריש, למעט מה שאינו ברשות המוריש ובחזקתו בשעת מותו.
(ב) בכור הוא מי שנולד ראשון לאביו, למעט:
- יוצא דופן והבא אחריו;
- מי שנולד לאביו הגר לפני גיורו, ואם היו לאביו ילדים לפני שנתגייר, גם לאחר גיורו;
- מי שנולד לאחר מיתת אביו;
(ג) אין דין בכור אלא ביורש בעיזבון אביו.
(ד) יורשים מאותה דרגה חולקים ביניהם בשווה.
חוק הירושה
ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם.
14. חליפיו של יורש
(א) יורש שמת לפני מורישו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו בכפוף לאמור לסעיף 12 (ד), ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו.
(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) באים במקום מורישיהם כאילו אלה היו עוד קיימים, והם חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על ירושת בעל בעיזבון אשתו.
חוק הירושה
(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן-זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחר מאלה.
(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו.
15. יורש פסול ויורש שהסתלק
(א) מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם.
(ב) פסל בית הדין יורש כאמור בסעיף 5, יימסר חלקו בעיזבון לפי הסדר הבא:
- לבעל;
- לילדיו;
- באין ליורש בעל או ילדים, יקבע בית הדין מה יעשה בחלקו של אותו יורש;
חוק הירושה
מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעיזבון שלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם.
16. ירושה מכוח אימוץ
אימוץ אינו מקנה זכויות ירושה בין המאמץ וקרוביו למאומץ וקרוביו ואינו מבטל את זכויות ירושה על פי דין בין המאומץ לקרוביו.
חוק הירושה
(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו הוא ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.
(ב) מאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את מאומץ.
(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי-הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
17. ירושה באין יורש ידוע
באין יורש ידוע לפי פרק זה, והמוריש לא השאיר צוואה, יופקד עזבונו בידי בית דין.
חוק הירושה
(א) באין יורש לפי הסעיפים 10 עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין.
(ב) מה שירשה המדינה לפי סעיף זה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון או לשלם בתחום שוויים של נכסי העיזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העיזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים –
(1) לאדם שערב מות המוריש היה מחסורו על המוריש;
(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו;
(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין.
18. צורת הצוואה
(א) צוואה נעשית בכתב או בעל פה.
(ב) צוואה אינה צריכה עדים.
חוק הירושה
צוואה נעשית בכתב-יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה.
19. סוגי הצוואה
צוואה תיערך באחד מאלה:
- מתנת בריא;
- התחייבות מוריש;
- צוואת שכיב מרע;
20. מתנת בריא
(א) במתנת בריא, המוריש מקנה למקבל את עיזבונו או חלק ממנו על מנת שהמתנה תחול רק לאחר מותו של המוריש.
(ב) במתנת בריא, המקבל זוכה:
- בפירות מן העיזבון, רק לאחר מות המוריש;
- בבעלות על העיזבון, מיד ממועד המתנה;
(ג) על מתנת בריא יחולו דיני מתנות.
21. התחייבות מוריש
(א) בהתחייבות מוריש, המוריש מקבל על עצמו חיוב כספי או מודה על קיומו של חוב, לטובת המוטב, על מנת שחיוב זה יפרע מן העיזבון לאחר מותו של המוריש.
(ב) על התחייבות מוריש, יחולו דיני חיובים.
חוק הירושה
- צוואה בעדים
צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת-ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.
- הפקדת צוואה
(א) מי שעשה צוואה בכתב-יד או בעדים רשאי להפקידה אצל רשם לעניני ירושה; הפקדה תהיה במסירת הצוואה על-ידי המצווה עצמו לרשם לעניני ירושה.
(ב) צוואה שהופקדה ונשמרה בפקדון לפי סעיף זה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
(ג) אין בסעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המצווה לקבל בחזרה בכל עת צוואה שהפקיד.
צוואה בפני רשות
(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי-המצווה בעל פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי-הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה, רשם או חבר בית הדין הדתי כאמור.
(ב) דברי-הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית-הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.
(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה.
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
(ז) לענין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט.
22. צוואת שכיב מרע
(א) לענין סעיף זה:
“חולה”: אדם שתשש כוח כל גופו מחמת מחלה ואינו מסוגל ללכת על רגליו אלא הוא רתוק למיטתו.
“מצווה מחמת מיתה”: מי שפירש שהוא מצווה מחמת מיתה או שנראה מדבריו שמתאונן על מיתתו.
(ב) צוואת שכיב מרע היא:
- מה שאדם מצווה, בכל עזבונו או בחלק ממנו, בהיותו חולה או מחמת מיתה;
- מה שאדם נותן בכל עזבונו, בהיותו חולה;
- מה שאדם נותן בכל עזבונו או בחלק ממנו, מחמת מיתה;
(ג) צוואת שכיב מרע איננה צריכה קנין.
(ד) צוואת שכיב מרע בטלה מיד כשהמוריש עמד מחוליו ונתרפא מאותה מחלה שהצדיקה עשייתה.
חוק הירושה
- צוואה בעל פה
(א) שכיב-מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
23. פסלות עדים
על עדים החתומים בצוואה יחולו דיני ראיות.
חוק הירושה
- פסלות עדים
קטין ומי שהוכרז פסול-דין, אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה.
24. קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
צוואה, שאין לבית-הדין ספק באמיתותה ובכשרותה, תקוים אף אם יש פגם בצורתה.
חוק הירושה
- קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
(א) לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים
(ב) לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19.
25. מצווה לקיים דברי המת.
(א) מצווה על יורשיו של אדם לקיים את צוואתו אעפ”י שאינה תקפה עפ”י פרק זה.
(ב) הוראת סעיף זה תחול רק בהתקיים אחד מהתנאים דלהלן:
- המצווה הפקיד ביד צד ג’ את העיזבון שעליו צווה, לצורך קיום צוואתו;
- המצווה צווה ליורשיו עצמם לקיים את צוואתו, והם לא הביעו את התנגדותם לכך;
(ג) הוראת סעיף זה לא תחול במקרים דלהלן:
- מת המקבל בחיי המוריש;
- העיזבון כבר הועבר לצד ג’;
26. כשרות לצוות
(א) צוואה שנעשתה על ידי קטין או בשעה שהמצווה לא היה שפוי בדעתו – בטלה.
(ב) צוואת אישה –
- צוואה שצוותה אישה בהיותה נשואה, בין במתנת בריא ובין בהתחייבות מוריש, לא תהיה תקפה אם האישה מתה בחיי בעלה, אלא אם כן נערכה בהסכמת בעלה של המצווה;
- צוואת שכיב מרע שצוותה אישה בהיותה נשואה איננה תקפה;
- אישה שצוותה לפני נישואיה – בהתחייבות מוריש – ומתה בחיי בעלה, לא יהיה לצוואתה תוקף אלא אם כן נערכה לפני שני עדים;
- הוראות סעיפים (1) ו- (2) לא יחולו על נכסי האישה שלא היו ידועים לבעלה בשעת עריכת הצוואה;
(ג) צוואת גר –
- גר שציווה בצוואת שכיב מרע, יישאר עזבונו בידי המוחזק בו;
- על אף האמור בסעיף קטן (1), צוואת שכיב מרע של גר לטובת בנו שאין הורתו בקדושה, בטלה;
חוק הירושה
צוואה שנעשתה על-ידי קטין או על-ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.
27. חופש לצוות
(א) ביטול צוואה על ידי המצווה
- בצוואת שכיב מרע:
(א) רשאי המצווה לחזור בו בכל עת;
(ב) הוראת צוואה השוללת את זכות המצווה לשנותה או לבטלה – תקפה, אם נעשתה בקנין;
- במתנת בריא ובהתחייבות מוריש:
רשאי המצווה לחזור בו בכל עת, אך ורק אם התנה על כך בפירוש בצוואתו;
(ב) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תקפה.
חוק הירושה
(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת.
(ב) הוראת-צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה.
28. הצוואה - מעשה אישי
(א) מוריש רשאי למנות שליח לעשות צוואה.
(ב) על אף האמור בס”ק (א), צוואת שכיב מרע אינה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו.
(ג) הוראת-צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה תקפה.
חוק הירושה
(א) אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו.
(ב) הוראת-צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה בטלה.
29. מסירת קביעה וסמכות בחירה
אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העיזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם, אפילו ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, אלא אם כן הקנה המצווה לאותו אדם את עזבונו או חלק ממנו על מנת שיתן למי שירצה או בדרך שירצה.
חוק הירושה
אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העיזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע המצווה, או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר יבחר בית-המשפט או אדם שיקבע בית-המשפט.
30. אונס, טעות וכו'
(א) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס – בטלה.
(ב) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת טעות – רשאי בית הדין לאמוד את דעתו של המצווה, ולתקן את דברי המצווה כפי שנראה לבית הדין סוף דעתו של המצווה; אם אי אפשר לאמוד בבירור את דעתו של המצווה, תקפה הוראת הצוואה.
חוק הירושה
(א) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
(ב) הוראת-צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית-המשפט לפי זה את דברי-הצוואה; אם אי אפשר לעשות כן – בטלה הוראת-הצוואה.
31. ביטול צוואה פגומה
(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס – בטלה, אף אם היה בידי המצווה לבטל אותה לאחר שחדל האונס לפעול עליו, ולא עשה כן.
(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – תקפה, אם היה בידי המצווה לבטל אותה לאחר שנודע לו על הטעות, ולא עשה כן.
חוק הירושה
עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.
32. טעות סופר וכו'
טעות שנראה לבית הדין שהיא טעות סופר – אינה פוסלת צוואה.
חוק הירושה
נפלה בצוואה טעות-סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לעניני ירושה, או בית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א.
33. צוואה סתומה וכו'
הוראת צוואה שיש בלשונה ספק שאי אפשר לבררו, הולכים אחר המוחזק.
חוק הירושה
הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה.
34. צוואה בלתי חוקית וכו'
(א) הוראת-צוואה – על אף שיש בביצועה עבירה – תקפה.
(ב) על אף האמור בס”ק (א), בצוואת שכיב מרע הוראת-צוואה שיש בביצועה עבירה – בטלה.
(ג) הוראות סעיף 25 לא יחולו על הוראת-צוואה שיש בביצועה עבירה.
חוק הירושה
הוראת-צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי – בטלה.
35. צוואה לטובת עדים וכו'
(א) הוראת-צוואה המזכה את מי שערך אותה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – תקפה.
(ב) אין בהוראת-צוואה, המזכה את מי שהיה עד לעשייתה – כדי לפסול את הצוואה, פרט לצוואה האמורה בסעיף 26(ב)(3).
חוק הירושה
הוראת-צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.
36. ביטול על ידי המצווה
(א) הוראת-צוואה המזכה את מי שערך אותה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – תקפה.
(ב) אין בהוראת-צוואה, המזכה את מי שהיה עד לעשייתה – כדי לפסול את הצוואה, פרט לצוואה האמורה בסעיף 26(ב)(3).
חוק הירושה
הוראת-צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.
37. תחולה
לעניין סימן זה “הוראת-צוואה” – גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשמע.
חוק הירושה
לענין סימן זה “הוראת-צוואה”- גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשמע.
38. ביטול מקצת הצוואה
(א) נקבע בצוואה דבר בלתי-חוקי או בלתי-אפשרי כתנאי בזכייה, בטל התנאי, ואין בכך כדי לבטל את הזכייה שהיתה מותנית באותו התנאי.
(ב) בטל חלק של צוואה, אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה אלא במידה שנראה לבית-הדין שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו.
חוק הירושה
(א) נקבע בצוואה דבר בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי כתנאי לזכיה או כחיוב לפי סעיף 45, בטל התנאי או החיוב, ואין בכך כדי לבטל את הזכיה שהיתה מותנית או שהחיוב היה מוטל עליה.
(ב) בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף-קטן (א), אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאיה אלא במידה שנראה לבית-המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו.
39. הצורך בצו קיום צוואה
ניתן לתבוע זכויות על פי צוואה או להיזקק לה כצוואה גם לפני שניתן עליה צו-קיום לפי הוראות הפרק החמישי.
חוק הירושה
אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו -קיום לפי הוראות הפרק החמישי.
40. נושא הצוואה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים:
- כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
- נכס מנכסי עזבונו (בחוק זה – מנה).
חוק הירושה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים –
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת-הנאה מעזבונו (בחוק זה- מנה)