(א) הממלא חובתו ופעל פעולה סבירה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, פגם משפחתו או רכושו של אדם אחר, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי; ואם נגרמו למזכה עקב הפעולה נזקי רכוש, זכאי לפיצוי מהזוכה, אלא א”כ הזוכה נכח במקום והמזכה לא התנה עמו או עם בי”ד שישלם לו נזקו, שאז אין לו אלא שכרו הראוי לו.

(ב) לענין החיוב בפיצויים לפי סעיף קטן (א) דין מי שנכסיו שמשו לשמירת הערכים האמורים כדין מי שעשה פעולה לשמירתם.

(ג) פעל המציל להצלת רכושו אם התכוון להציל גם את רכושו של אדם אחר, על הזוכה להשתתף עמו בהוצאות, גם אם לא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו.

(ד) כל האמור בס”ק (א) כשפעולת המציל הועילה; כשלא הועילה פעולתו אף אם התנה עם הבעלים אין לו אלא  שכרו. כאשר יזם הזוכה את השימוש ברכוש המציל כאמור בס”ק (ב), המציל זכאי לפיצוי על נזקיו גם אם השימוש בהם לא הועיל.

(ה) אין חובת שיפוי או פיצוי לפי סעיף זה על זוכה שהתנגד לפעולה או לשימוש בנכסים או לשיעור ההוצאות או שהיתה לו סיבה סבירה להתנגד להם, זולת אם הפעולה או השימוש בנכסים היו לשמירה על חייו, שלמות גופו או בריאותו.

(א) מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי, ואם נגרמו למזכה עקב הפעולה נזקי רכוש, רשאי בית המשפט לחייב את הזוכה בתשלום פיצויים למזכה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסיבות הענין.

(ב) לענין החיוב בפיצויים לפי סעיף קטן (א) דין מי שנכסיו שימשו לשמירת הערכים האמורים כדין מי שעשה פעולה לשמירתם.

(ג) אין חובת שיפוי או פיצוי לפי סעיף זה על זוכה שהתנגד לפעולה או לשימוש בנכסים או לשיעור ההוצאות או שהיתה לו סיבה סבירה להתנגד להם, זולת אם הפעולה או השימוש בנכסים היו לשמירה על חייו, שלמות גופו או בריאותו.