1. הרב מסעוד אלחדד, ביכורי אשר, כרך א, סימן ב עמודים יא-יד.
העובדות- הנתבע הוא עו"ד המשמש בא-כוחה של עירית אשדוד בכל סוגי התביעות נגד אזרחי העיר שאינם משלמים את חובותיהם, לטענת התובע פנתה אליו העיריה ובקשה ממנו לשלם סכום של כ-1500 שקל עבור עשיית מדרכה לביתו, הוא לא שילם כיוון שלא ביקש מדרכה. כעבור שנה וחצי קיבל הודעה לשלם סך 4632 שקל כריבית על איחור בתשלום החוב. בתחילה סירב לשלם, אך העו"ד אמר לו שאם לא ישלם יעלה לו יותר ביוקר ומחוסר ברירה שילם, וכעת מבקש שהעו"ד שהוא אדם שומר תורה ומצוות יחזיר לו כספו בטענה שגבה ממנו שלא כדין עם ריבית, וכיון שאין שליח לדבר עבירה השליח חייב, כמו כן מבקש את השכר טירחא שלקח ועיכב מהכסף עבורו מחלק המזומנים ששילם לו.
נפסק- אין להוציא ממון מהנתבע כיוון שכבר העביר הכסף למשלחו, משלחו זכה בזה. ואף אותם מזומנים שעיכב עבור שכר טירחא אין להחזיר, כיוון שכאן מדובר באבק ריבית שזה רק דרבנן וספק אם אומרים בזה אין שליח לדבר עבירה. ועוד כאן מדובר בשליח בשכר ובזה יש שליח לדבר עבירה אפילו באיסור תורה, וא"כ השליחות מתיחסת לעיריה.
2. פסקי דין שע"י הרבנות ירושלים כרך א עמודים כט-לא.
העובדות- תובע שגר בבית משותף הסתכסך עם שכניו בעקבות תוספת בניה לא חוקית, השכנים פנו לבית המשפט באמצעות הנתבע שהוא עו"ד, למרות שהתובע בתיק זה ביקש משכניו לדון בדין תורה, התובע דורש מהנתבע שישיב לו מה ששילם לו עבור הוצאות המשפט מאחר וחיובו בהם היה ע"פ הוראת בית המשפט שלא ע"פ דין תורה, והואיל והנתבע לא הסכים לדון בדיני תורה ושימש כתובע הוא מזיק בידים. לטענת הנתבע שהשכנים התובעים במשפט הם שולחיו, וע"כ התביעה צריכה להיות כלפיהם, משיב התובע אע"פ שהתביעה נעשתה בשליחות השכנים מ"מ ההלכה קובעת שאין שליח לדבר עבירה, וע"כ התביעה היא ממנו ולא משולחיו.
נפסק- הנתבע צריך להחזיר את הוצאות המשפט שגבה מהתובע. הנימוקים- תשלומים עבור הוצאות משפט שנפסקים ע"י ביהמ"ש האזרחי אינם נפסקים ע"פ דין תורה, וממילא מה שגובים ע"פ פסק זה הוא שלא כדין, במקרה הנידון לפנינו שהנוטל ידע היטב מה הוא נוטל, אף אם נאמר שנטל עבור חבירו, אין שליח לדבר עבירה והנוטל חייב.
3. פסקי דין-ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות כרך ד עמודים רסה- רסט.
העובדות- הנתבע שמש כמנהל שיווק ונציג של חברה א' למסחר במניות בורסה, קיבל מהתובע יפוי כוח לנהל תיק השקעות בבורסה מטעמו, ולפעול מכוחו בחשבון הבנק שלו ולהוציא כספים לצורך זה, בכתב היפוי נכתב שהזכות למשיכת כספים מוגבלת לסכומי כסף שיש לתובע בבנק ביתרת זכות, אך אין לו רשות למשוך כספים ביתרת חובה, הנתבע חרג מתחום סמכותו ו"שיחק" בסכום כפול ממה שהיה לו, וגם הוא ירד לטמיון, וסכומים אלו הוא תובע מהנתבע. הנתבע טוען להגנתו שהוא לא היה אלא שליח החברה בלבד, שעבד בשכר קבוע בלי קשר לרווחים או הפסדים שקרו במניות, ולא היה לו שותפות בחב', וע"כ האחריות לניהול התיק מוטלת על החברה, והתביעה בגין אותה אחריות צריכה להיות מופנית נגד החברה, שהיא פעילה ומבוססת, ולא נגדו. עוד הוא טוען שהמגבלה לפעול רק ביתרת זכות היתה גם על הבנק, וע"כ גם הבנק חרג מסמכותו בהרשותו לפעול בכספים שהיו ביתרת חובה.
נפסק- התביעה נדחית. באופן כללי מנהל תיק השקעות מחוייב באחריות של נזקים שקרו לבעל החשבון כתוצאה ישירה מפעילותו, גם אם הוא פועל כנציג חברת השקעות. שהרי על פי המבואר בתוס' ב"ק עט א שיש שליח לגניבה דוקא כשהשליח לא ידע שזה גנוב, אבל כשידע שזה גנוב אין שליח לדבר עבירה, ורק השליח חייב, ועי' שו"ע חו"מ סי' שפ סעי' ב. לפיכך בנידון דידן גם אם נאמר שהנתבע פעל בשליחותם של מנהלי החב', אין לחייב אלא אותו ולא את משלחיו, שהרי הוא ידע שפועל בחשבון של התובע ולא של משלחיו, ואין שליח לד"ע, ולכל הפחות דינו כערב. אולם במקרה זה מאחר ולא הוכח ע"י התובע שבאותם ימים שנרכשו מניות בחריגה היו המניות בהפסד, וגם לא הופסקה על ידו פעילות הנתבע בעקבות החריגה למרות שבסמכותו היה להפסיקה, התביעה נדחית.
4. פסקי דין- ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין כרך ח עמודים קיב- והלאה
העובדות- א' קנה דירה מכספו ורשם אותה בטאבו ע"ש אשתו, וכן רשם לה יפוי כח לחתום בשמו על מסמכים וקנינים, ואח"כ נפטר. טוענת האשה שהרישום של הדירה בטאבו על שמה מהווה מתנה והדירה שייכת לה, ובתור בעלים זכותה לתתה למי שתרצה, ומלבד זאת הרי נתן לה יפוי כח לחתום בשמו וע"כ זכותה לתת מנכסיו בשמו. טוענים הבנים של א' שהרישום של הדירה בטאבו ע"ש האשה נעשה מסיבות אחרות ולא לשם מתנה, והדירה היתה ונשארה רכושו של הבעל. גם היפוי כח שנתן לה הבעל לחתום בשמו אינו מאפשר לה לחלק את הנכסים שלו בניגוד לדעתו ובניגוד למה שגילה דעתו במפורש, ומכיון שא' גילה דעתו בחייו למי הוא מתכוין להוריש את נכסיו, גם דירה זו בכלל, ואין האשה רשאית לתתה למי שתרצה.
נפסק- טענת הבנים מתקבלת. נימוקים- היפוי כח נותן לה כח שליחות ולא כח בעלים, ואין כח לשליח לפעול בניגוד לדעת המשלח, ולכן אין זכות לאשה לחלק את נכסי הבעל כרצונה משום שיש לה יפוי כח לחתום בשמו.
5. הרב דב ליאור דבר חברון על ד חלקי השו"ע חו"מ סימן טו עמוד קצג
העובדות: אדם עשה שטר פרוזבול ע"י שליח האם הפרוזבול תקף
נפסק :שליח שבא לפני בית דין בשליחות המלווה שליחותו תקפה ,אלא שצריך יפוי כח
6. הרב שלמה בארי משפט החושן סימן לב עמודים רעב -רפג
העובדות: ראובן מזכיר של כולל גדול בירושלים נשלח לחו"ל על מנת לאסוף תרומות עבור הכולל. בחזרתו לארץ במטוס נגנבו ממנו כל הכספים שהניחם בכיס מעילו ללא השגחה האם חייב להשיב את הכסף לקופת הכולל
נפסק: במהלך דבריו הוא דן בתשובה במגוון בעיות אולם לעינינו שייך הדיון בעניין השליחות האם הכולל זוכה בכסף מיד או שזוכה בהם רק ברגע שהעביר להם את הכסף ולכן פטור כיון שברגע שהכסף נאבד עדיין לא היה שייך להם ומסכם שם למרות שבאופן כללי הכולל לא זכה בכסף ברגע שהגיע לשליח עד שיגיע לראש הכולל במקרה שלנו יש לומר שהאברכים הם בדרך כלל אנשים המוגדרים כעניים שאין הפרוטה מצויה בכיסם ובגדר עניים יחשבו ולכן שייך לומר פה הולך כזכי והתורם זיכה להם את הכסף מיד ולכן חייב כיון שפשע בשמירה