(1) הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב ד סימן טו עמוד רלז
העובדות- ראובן השכיר את דירתו לשמעון, בחוזה נכתב כי השכירות היא לשנה ויש לשוכר אופציה לשכירות הדירה לשנה נוספת. כששה חודשים אחר תחילת השכירות מת המשכיר והיורשים תובעים את פינוי הדירה מיידית עוד בטרם תום שנת השכירות, ומ"מ לא מסכימים למימוש האופציה לשנה נוספת.
נפסק- השוכר יכול לממש את האופציה לשנה נוספת. נימוקים- א. שכירות היא כמו ממכר רק ללא שינוי בעלות, אלא מכירת השתמשות. ב. אופציה אינה רק התחייבות אלא תנאי מתנאי השכירות ע"כ על היורשים לקיים אופציה זאת כפי שעשה מורישם בחוזה השכירות.
(2) הדיינים: ברוך י' לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ג עמוד קנא
העובדות- ראובן בא לשכור דירה משמעון לשנה ונתן ראובן שלשה שיקים וגם כתבו חוזה וחתמו עליו, ועדיין שמעון המשכיר לא מסר את החוזה לראובן, כי אחרי חתימת החוזה דרש שמעון שיתן ראובן שיק ביטחון, ראובן לא מסכים לתת כי לא דובר על כך, ולכן עכב שמעון ולא מסר את החוזה לראובן וגם לא מסר את המפתח, ואחרי כמה ימים התקשר שמעון טלפונית עם ראובן, הודיע ראובן לשמעון המשכיר שהוא מבטל את השיק וגם שכירות הדירה. ראובן תובע משמעון שיחזיר לו את השיקים, ושמעון תובע מראובן שכר הדירה עד שיצליח להשכיר את הדירה.
נפסק- השוכר לא יכול לבטל את השכירות והמשכיר יכול לפרוע את חוב השכירות מהשקים שבידו. אולם המשכיר יצטרך לפצות את השוכר על הימים שמנע ממנו להכנס לבית. הנימוקים- כשאדם משלם מראש זה נחשב קנין פירות ולא שכירות ולכן הקנין חל, אלא שעל מניעתו של המשכיר להכנס הוא יכול לנקוט באלימות שלא יפריע לו להכנס, אבל אין לו זכות לבטל את השכירות.
(3) פסקי דין ירושלים דיני ממונות ח עמוד רפ
העובדות- לא', המתגורר בחו"ל, יש דירה בירושלים העומדת להשכרה. ב' התקשר אליו ובקש לשכור את הדירה החל מר"ח חשון. לפי ההסכם ביניהם השליש ב' סך 1200 דולר לבטחון, שהוא מחיר שכירות חודש אחד – באם תהיה השכירות רק לחצי שנה – וכן סיכמו על מחיר השכירות החדשי שישולם מידי חודש בחדשו. הם סיכמו ביניהם לכתוב את דבר השכירות בכתב. עד למועד כניסת ב' לדירה הדבר לא נכתב, והוסכם לכותבו אח"כ, ובינתיים מסר א' לב' את הקוד הסודי לפתיחת הדלת של הדירה וב' נכנס לגור בה. טוען א' שעל ב' לפנות את הדירה לאלתר מכיון שלא חתם על ההסכם בכתב שהעביר לו לחתימה, וכן משום שלא שילם שכ"ד מראש. משיב ב' שלא חתם על ההסכם שהעביר לו א' משום שכלל פרטים שלא הסכים עליהם. כעת טוען שמוכן לחתום אך לשלם בסוף כל חודש כפי ההלכה.
נפסק- השוכר חייב לחתום על חוזה השכירות ולשלם מראש. נימוק- כתב השכירות הוא חלק בלתי נפרד מתנאי השכירות וכל עוד לא חתם לא חלה השכירות. וכיון שהמנהג כיום שמשלמים דמי השכירות מראש, המנהג מחייב.
(4) בית הדין ירושלים, הדיינים: ש' מ' אזולאי, א' י' וולדינברג, י' קאפח פד"ר א, עמוד 346
העובדות- שוכר היה דר בדירה של 'רשות פיתוח' החברה מכרה את הדירה ל'עדה הבבלית' כדי להרחיב את בית כנסת הנמצא בסמוך לדירה זו. השוכר טוען שהוא זכאי ראשון לקנות את הדירה מצד דין של 'בר מצרא'.
נפסק- המכירה ל'עדה הבבלית קיימת. נימוקים- א. לפי דעת רוב הפוסקים יש דין בר-מצרא רק לבעלים של רכוש אבל לא למחזיק ברכוש בשכירות. ולא עוד אלא שאף לשוכר הדר באותו הנכס העומד למכירה אין כל טענת בר-מצרא. וכל שכן שאין לשוכר הדייר זכות לטעון טענת בר-מצרא לגבי שכן שיש לו רכוש בשכנות לנכס הנמכר, שהוא בר-מצרא לכל הדעות. ב. השוכר, אינו נקרא מוחזק לגבי הלוקח שקנה את הנכס, מכיון שהוא החזיק בתחילה את הנכס לזמן מסוים בלבד ולא אדעתא דקנין עולם. על אחת כמה וכמה במקרה דידן שכל טענת השוכר בתור בר-מצרא אינה אלא מדרבנן מדין ועשית הישר והטוב, בשעה שהלוקח מוחזק בנכס מדינא דאורייתא. ג. אם הלוקח קנה את הנכס בשביל הקדש, בשביל עניים או בשביל הציבור אין לגבם דין בר-מצרא משום שלא חל עליהם ועשית הישר והטוב.
(5) בית הדין ירושלים, הדיינים: א' י' ולדנברג, ע' יוסף, י' קאפח, פד"ר ד עמוד 239
העובדות- הנתבע קנה בנין מבעליו בסך של שלשים אלף ל"י ושיתף בקנייה גם את הנהלת אוצר החסד בירושלים, שלהם הוא מקדיש את הבנין ורק שמו יקרא עליו. והתובע בא בטענת בר-מצרא, בהיות וגר בשכירות באחת מהדירות הנמצאות בבנין ורוצה לקנות הדירה שגר בתוכה. הנתבע מכחיש את התביעה מיסודה, וטוען כי רק שבועיים אחר שקנה את הבנין בא התובע למחות על הקנין. כמו כן בחוזה ההסכם שבין המוכר לבין הקונה-הנתבע ישנו סעיף האומר כי הצד שיפר את ההסכם יהא עליו לשלם קנס של עשרת אלפים ל"י וכ"כ יוכל כל צד לתבוע ביצוע בעין של הסכם זה. למעשה שילם כבר הנתבע כל הסכום עבור קניית הבנין וכפי הנראה בוצעה כבר גם העברה בטאבו.
נפסק- הקניה של הנתבע קיימת. נימוקים- א. לפי דעת רוב הפוסקים אין דין בר מצרא לבעל משכנתא או למי שתפוש באותו רכוש בתור שוכר. ובודאי שלאחר שהלוקח מוחזק אין להוציא מידו. ב. אין טענת בר מצרא למי שרוצה לקנות רק חלק מהרכוש. ויתכן שאף אם כמה בני מצרא מוכנים לקנות את כל הרכוש בחלקים, יכול המוכר לטעון שרצונו למכור את הכל לאחד. ג. במקרה שיש הפסד למוכר אין טענת בר מצרא. ד. כשהקונה הוא מוסד צדקה או הקדש, אין כלפיו טענת בר מצרא, כי לא חלה עליו החובה משום ועשית הישר והטוב. ה. (א) נזדמן לאדם לקנות דבר במחיר זול פחות מהמצוי, אין לבוא אליו בטענה של עני המהפך בחררה. (ב) כמו כן אין מקום לטענה זו, אם הבא באותה טענה לא הסכים בתחילה לתת את המחיר המבוקש.
(6) בית הדין ירושלים, הדיינים: א' י' ולדנברג, ע' יוסף, י' קאפח. פד"ר ה עמוד 15
העובדות- אפוטרופסים על בית מכרו את הדירה לבני זוג, התחייבו בחוזה הדדית של המכירה-הקניה, שלמו דמי קדימה והתחייבו בקנס על החוזר בו. התובע טוען טענת בר- מצרא, בהיות והוא השוכר הגר בדירה, ומוכן לשלם למוכרים אותו הסכום ששילמו להם הקונים, ומנמק שזה שלא קנה את הדירה מקודם לכן מפני שהמוכרים דרשו ממנו סכום גבוה יותר ממה שמכרו כעת. הנתבעים-המוכרים והקונים גם יחד טענו שהתובע ידע זמן רב לפני שביצעו את הסכם המכירה על הצעת הקניה המוצעת ובסכום הנזכר וגם נתנו לו שהות לקנותה לעצמו, ובכל זאת לא עשה שום צעד ע"מ לרוכשה. ומעבר לכך הוא גם הפריע לקונים אחרים לקנותה ולכן מכירה של הדירה ירד. הקונים טוענים שהם גם בר-מצרא לדירה זו כי דירתם העכשוית נמצאת ממש בסמוך לדירה שקנו. ועוד טענו כי בהתקשרותם עם קניית הדירה הפסידו פסידא דגופא בהשקעת הרבה טורח ועמל וגם בפסידא דממונא מפנים שונים והפסידו עי"ז גם הפסד רב בזה שביני ביני, לא חיפשו ולא טיפלו בקניית דירה אחרת ובינתיים עלה מחיר הדירות בהרבה.
נפסק- המכירה קיימת. נימוקים- א. (א) אין תביעת בר-מצרא נגד אשה, כי אין דרכה לחזור אחרי מוכרי קרקעות ומאחר שקנתה אין להטיל עליה משום ועשית הישר והטוב לחפש לקנות במקום אחר. (ב) הוא הדין בשותף, אעפ"י שהוא עדיף ממצרן, אינו יכול לסלק אשה מקנייתה ולהוציא מידה. (ג) ואף באשה שיש לה בעל, אין לטעון כנגדה שתסמוך על בעלה שיטרח ויקנה בשבילה. ב. אשה שקנתה בשותפות עם בעלה, אין המצרן יכול לסלקם גם מחלקו של הבעל, כי מאחר שיש לבעל קנין פירות בחלק אשתו הרי הוא נעשה בר-מצרא משום חלקה. ג. לפי דעת רוב הפוסקים אין לשוכר דינא דבר-מצרא ובודאי שמשום תביעת השוכר אין לחייב בדיעבד את המוכרים והקונים לבטל את חוזה המכירה ביניהם לאחר ששילמו דמי קדימה שיש בזה משום מי שפרע, כי הם יכולים לטעון קים לן כדברי רוב הפוסקים. ד. (א) באים יחד השוכר והמצרן, המצרן קודם שהוא ודאי. הקדים השוכר אין המוכר יכול לסלקו. (ב) בא גם המצרן מכוח שכירות, זכויותיהם שוות. ה. לא הסכים המצרן לקנות בשעתו במחיר המוצע על ידי המוכר, אינו יכול לחזור ולתבוע זכותו כנגד הקונים כבר-מצרא. ו. במקום שיש פסידא לא תקנו זכות למצרן.
(7) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמוד רסח
העובדות- א' וב' שכרו חנות מג' לפני כמה שנים, לפי חוזה שכתבו ביניהם. בסעיף 14א נאמר שגם לפני תום תקופת השכירות יהיה רשאי כל אחד מהצדדים לסיים את השכירות בהודעה מראש של 6 חדשים. לפני קרוב ל- 6 חדשים הודיע ג' לשוכרים שהוא משתמש בזכותו זאת, והוא מודיע להם על סיום השכירות בתום 6 חדשים. טוענים א' וב' שנודע להם שהודעת המשכיר באה אחרי שד' – שיש לו חנות צמודה בשכירות – בקש לשכור לעצמו את החנות, וד' אכן שכר מג' את החנות אחרי שא' וב' יפנו אותה. א' וב' טוענים שיש להם זכות בר מצרא בתור שוכרים הקודמת לזכותו של ד', וגם ד' יורד לאומנותם אחרי שזכו בה מדין מערופיא וכו'. א' וב' מבקשים להוציא צו מניעה על השכרת החנות לד', ומודיעים שמוכנים לשלם כפי שישלם ד'.
נפסק- תביעת א' ו-ב' מתקבלת. נימוקים- יש מחלוקת שו"ע ורמ"א לענין בר-מצרא בשוכר, לדעת הרמ"א יש דין בר-מצרא. בדיני ממונות הפסיקה היא לפי הדיינים ולא לפי בעלי הדינים ולכן יכולים הדיינים שהם אשכנזים בפסק זה לפסוק כדעת הרמ"א.
(8) הדיינים: אברהם ד' לוין, יהושע ווייס, מרדכי א' הייזלר, פסקי דין ירושלים ד"מ יא עמוד רפג
העובדות- א' שכר חנות מב' למשך כמה שנים עם אופציה לכמה שנים נוספות. לקראת תחילת האופציה מבקש ב' להוציא את א' מהמושכר בטענה שהפר תנאי יסודי בחוזה משום שלא הפקיד צ'קים לבטחון עבור כל שנת שכירות מראש כפי שהתחייב בחוזה, וכפי שנתבקש לכך ע"י ב' כמה פעמים, לטענתו. א' משיב שאמנם לא הפקיד צ'קים כאלה מראש לבטחון, אך למעשה שילם את השכירות כל חודש במועד, ומה שלא הפקיד את הצ'קים לבטחון משום שחשש שהמשכיר ימשוך בהם כספים מעבר למה שמגיע לו כפי שעשה בצ'ק הראשון. א' מכחיש שנתבע על הפקדת הצ'קים ע"י ב' כמה פעמים, וטוען שנתבע על כך לראשונה רק אחרי שתבע את ב' על נזילות ורטיבות בחנות. ב' מודה שבצ'ק הראשון רשם ומשך אלף ש"ח יותר ממה שהיה מגיע לו וזאת בגלל טעות בחישוב. ב' מציג את חוזה השכירות שבסעיף הקובע את סכום התשלומים – שהוא אחד הסעיפים שהפרתם מזכה את המשכיר לבטל את ההסכם – נכתב גם שלהבטחת תשלום דמי השכירות יפקיד השוכר המחאות לכיסוי דמי השכירות לכל שנת שכירות מראש.
נפסק- א. נדחית תביעת המשכיר לביטול השכירות בגלל הפרת התנאי של הפקדת צ'קים לבטחון מצד השוכר, וכן משום שנתערערו היחסים ביניהם. ב. השוכר יפקיד צ'קים לבטחון עבור כל שנת שכירות מראש, במזכירות בית הדין, והם ימומשו לפי החלטת בית הדין במקרה של פיגור או עיכוב בתשלומים. השוכר ישלם את שכר הדירה מידי חודש לחשבון הבנק של המשכיר, לפי הפרטים שימסור המשכיר. נימוקים- אי הפקדת בטחונות לא נחשבים להפרה של תנאי החוזה אלא אם כן הותנה במפורש. על אף שבמחלוקת בין המשכיר לשוכר יד המשכיר על העליונה, במה שנוגע לעצם השכירות אין אודמנא דמוכח שהיחסים המעורעים ביניהם כעת היא סיבה להפרת חוזה.