(1) הרב צבי בן יעקב, משפטיך ליעקב חלק ג סימן י עמוד קנח:
העובדות – סוחר יודאיקה מכר סחורה לסוחר יודאיקה נוצרי מקליפורניה. המוכר חשש לקבל מהקונה שיק מחשבון הבנק שלו כי אינו מכירו. הוא העדיף לקבל ממנו שיק של אדם שלישי. המוכר איבד את השיק, ותובע מהאדם השלישי שיק חלופי.
נפסק – על הנתבע להמציא לתובע שיק חלופי. נימוקים – הצלת חברו מהפסד כלולה במצות השבת אבידה, וחיוב השבת אבידה הוא גם בדבר שאין גופו ממון.
(2) הרב יעקב אפשטיין חבל נחלתו חלק ב סימן פז עמודים 342- 344:
העובדות: אדם ניגש להויא כסף מכספומט ומצא כסף במכשיר האם הממון של המוצא של הבנק או עליו להשיבו למאבד.
נפסק: בתחילת דבריו הוא דן האם ממון שבעליהם התיאשו מהם כמו כל כסף שאנו אומרים שאדם עשוי למשמש בהם כל שעה וודאי הרגיש והתייאש או עצם העובדה שלא חזר לקחתם מראה שהוא לא הרגיש ולכן זה ספק הינוח ומוטל עליו להשיב או שמא נאמר שזה ממון הפקר כיון שעדיין לא הגיע ליד בעליו וכן יש להסתפק האם הבנק זכה בכסף בקנין חצר ולבסוף פסק שנראה שאין זה אבידה אלא הפקר וא"כ המוצא אינו חייב בהשבתה
(3) הרב יעקב אפשטיין חבל נחלתו חלק ב עמודים 340 -342:
העובדות: בבתי נמצא שעון כנאה שייך לילד קטן ששכחו שם והשעון נמצא ע"י אחד הילדים האם חייב להשיבו.
נפסק: במהלך התשובה הוא דן האם לקטן יש חפצים שהם שלו האם שייך כאן יאוש ,האם קטן שמצא חייב בהשבה למסקנא הוא מסיק יש לקטן בעלות בחפץ שהוקנה לו ע"י אחרים ומאידך אין יאושו יאוש וע"כ האבדה לא יצאה מתחת ידו לכן מן הראוי להשיבו לידו בין אם המוצא גדול מעיקר הדין ואם המוצא קטן מדין חינוך.
(4) הרב יוסף שלום אלישיב קובץ תשובות חלק א סימן ריז עמודים תלג-תלה:
העובדות: טענת התובע באונגריה היה לי כתר תורה שהחזקתי אותו אצל השכן שהיה גר קרוב לבית הכנסת הנאצים האונגרים שדדו את את כתר התורה מביתו של השכן. תשובת הנתבע: אני לא מכחיש שהכתר היה של התובע ,אבל אנ י טוען שזה נקרא מציל מזוטו של ים כי ברור שבימי השואה נתיאשו הבעלים ממנו וא"כ פקעה בעלותם מהכתר.
נפסק: מעיקר הדין פשוט שמהרגע שהכתר נשדד פקע זכות הבעלים מהחפץ שהרי פשוט שהבעלים התייאשו מהחפץ אלא שמצינו תקנה שהקונה מהגנב אפילו לאחר יאוש יחזיר לבעלים ,ומה שהנאצים ימח שם שדדו יש לזה דין של גניבה ולא דין של שלל מלחמה שנאמר בזה לא תקנו תקנה אלא זה גם בכלל התקנה שתקנו להחזיר לבעל החפץ אפי לאחר שנתיאשו הבעלים וכן בנוסף לכך יש ענין להחזיר לפנים משורת הדין.
(5) הרב אברהם מרדכי לוינגר בי"ד הישר והטוב אשדוד:
העובדות: ראובן מצא בבית הכנסת חליפה ותפילין שניכר שנשכחו ע:י הבעלים ,הגביהם כדי לראות את שם הבעלים כדי לאתרם ולהודיעם והניח בחזרה ולבסוף לא הודיעם האם מתחייב כשומר אבידה כיוון שהגביה.
נפסק: אם המקום שנמצא בו האבדה הוא מקום שאנו משתמר יש עליו שני חיובים א. לשמור את האבידה ב. להשיבה לבעליה ולכן אפילו אם רק הגביה מתחייב בהשבה ואם לבסוף החפץ נעלם יש לחייבו כפושע .אם החפץ נמצא במקום המשתמר יש לחייבו רק בהשבה ואם לא השיב עובר על לאו שלא תוכל להתעלם אולם אין פה פשיעה המחייבת אותו ממון ויתכן שיש לחייבו לצאת ידי שמים.
(6) הרב ניר אביב שו"ת הגלה נא סימן נה עמודים 21-24:
העובדות: האם מותר לצפות או להוריד סרטון וידאו או שיר אודיו הנמצא באתר יוטיוב או בשאר אתרים באינטרנט.
נפסק: המחבר דן לאורך התשובה בסוגיא של זוטו של ים שהדין שם שאבדה שנמצאת שם מותרת כיון שהיא אבודה ממנו ומכל אדם ולכן גם כאן ברגע שהסרטון עלה לרשת הוא אבוד ממנו ומכל אדם ולמסקנא הוא מכריע שרק שהזמר העלה זאת לרשת מותר להוריד שירים שרק אז אני אומר שזה רצונו אולם כאשר משהוא אחר העלה זאת לרשת יתכן שזה בניגוד לרצונו והוא לא מעונין בכך ומנסה למנוע זאת ויש דין שגם בזוטו של ים אם הבעלים מרדפים אחריה אינה אבדה.
(7) הרב ניר אביב שו"ת הגלה נא סימן נו עמוד 25 מציאה בשלג:
העובדות: מצאתי אתמול נגן אמ.פי.3 קבור בשלג בירושלים בתחנה ליד בתי,והיו לידו גם אוזניות האם חובה עלי לפרסם או שסביר להניח שהבעלים התיאשו משתי סיבות שכנראה שאבד מזמן שיתכן שעבר הרבה זמן ועוד שמכשירים כאלה מתקלקלים בשלג וודאי יתיאש.
נפסק: נראה שיש כאן גדר של זוטו של ים ולכן אין כאן מצות השבת אבידה וזה לא תלוי ביאוש ,ועוד אמ.פי 3 יש לו דין כמו מטבעות כסף שאדם ממשמש בכיסו בכל שעה ושם לב שנפל ממנו וודאי התיאש ולכן מעיקר הדין המוצא זכה אולם לפנים משורת הדין יכריז ע"י תליית מודעה במקום במשך 30 יום.
(8) הרב ניר אביב שו"ת הגלה נא סימן נז עמוד 27 מציאת כסף בין מסמכים לגריסה:
העובדות: במקום העבודה שלי ביקשו ממני לשרוף ולהשמיד מסמכים ישנים תוך כדי ביצוע המטלה מצאתי בין המסמכים הישנים סכום לא גדול של דולרים ,הכסף היה בתוך מעטפה ולא נדרשתי לפתוח מעטפות אלא לשרוף ולהשמיד הכל כמות שהוא כך שלא מצפים שאמצא שם מאומה ,האם עלי להשיב את הכסף כיון שזה היה שייך למקום העבודה או שמא כיון שהכסף נשלח להשמדה עם שאר המסמכים הרי הוא הפקר.
נפסק: בוודאי שהכסף נזרק בטעות וזו אבידה שיש להשיבה לבעליה שהרי אם האבידה היתה מונחת במשרד ברשות בעלעה היאוש אינו חל ,שאין יאוש מועיל למה שנמצא ברשות הבעלים ויותר מזה יתכן ששכחו את הכסף שם ולכן כלל לא התיאשו גם אין זה דומה לזוטו של ים שאבוד ממנו ומכל אדם כיון שכאן לא אבוד מכל אדם כיון שיתכן שמשהוא יפתח את המעטפה לכן למעשה יש לפרסם מודעה או כל פרסום אחר שמכריז על האבידה אם כעבור זמן אף אחד לא יבוא ויתן סימנים אפשר להשתמש בתנאי שתרשום את הסכום כדי שבעתיד אם הבעלים יתנו סימנים תוכל להחזיר להם.
(9) הרב דב ליאור שו"ת דבר חברון בד' חלקי השו"ע סימן סג עמוד ריד:
העובדות: מצא אבידה אף שהיא שווה יותר משווה אבל מסתבר שאף אם אטרח ואפרסם אף אדם לא יבוא במיוחד כיון שלפי רמת החיים של היום בני אדם לא טורחים לחזר אחרי אבדות מסוג זה תעיד על כך העובדה שמרכזי האבדות של אגד מלאות באבדות.
נפסק: בזמננו אבידה שאינה חשובה ואנשים אינם מקפידים עליה, נחשבת כאבדה שהתיאשו ממנה ומימלא אינו חייב לטפל בה,ואם ירצה יכול להשאירה במקום או לזכות בה.
(10) הרב דב ליאור שו"ת דבר חשבון בד' חלקי השו"ע סימן סב עמוד ריד:
העובדות: מצא המחאה פתוחה האם יכול לגבות את השיק.
נפסק: אם שניים טוענים שנפל מהם המוצא לא יחזיר לאף אחד מהם אך אם המוצא איתר את הכתב והלא אומר נפל ממני נראה שיחזיר לו מפני שאין מי שסותר את דבריו, אולם נראה שאין המוצא יוכל לגבות מהכותב משום שיוכל לטעון איני מכיר אותך ולא כתבתי את ההמחאה עבורך.
(11) הרב דב ליאור שו"ת דבר חברון בד' חלקי השו"ע סימנים סא- סב עמודים ריג -ריד:
העובדות: אבידת קטן האם נחשבת לאבדה מדעת שאין חיוב בהשבתה
נפסק: נראה שיש להבחין ולומר שכל מה שניתן לקטן שייך לו שהרי בדעת אחרת מקנה הוא יכול לזכות בחפץ לכן בגד או משחק שניתן לקטן הופך לרכושו ולא שייך לומר שמצד הקטן זו אבדה מדעת כיון שלא עשה שום פעולה שמגלה שאין רצונו בחפץ ולכן יש חיוב להשיב לו את אבדתו אולם אם אביו נתן לו חפץ במפרוש רק לשמוש ולא להקנאה והקטן איבד אותו זו אבידה מדעת שאין חיוב בהשבתה כיון שמסירת חפץ לקטן הוי אבדה מדעת.
(12) הרב דב ליאור שו"ת דבר חברון בד' חלקי השו"ע סימן סח עמוד רטז:
העובדות: המוצא פריט צבאי שיש חשש גדול שאם יחזיר אותו לאפסנאי הלה יקח אותו לעצמו, האם יוכל להשאיר את הפריט אצלו עד שחרורו מצה"ל.
נפסק: יש חיוב לטפל באבידה עד שיחזרנו למקום המשתמר ולכן יכול להשאירו אצלו, מכיון שהאפסנאות אינה מוגדרת מקום המשתמר, אך כמובן שעד שחרורו ידאג להחזירו לצבאבאופן הטוב ביותר,כגון במבצע החזרת ציוד.
(13) הרב דב ליאור כנ"ל עמודים ריז – ריח:
נפסק: אבדה ששטפה נהר או ספינה שטבעה בים מצד הדין מותר לקחת אבל כיון שהמלכות מחייבת להחזיר, אינו רשאי לקחת לעצמו, נכון להיום אין אכיפה על על ההעתקה מהאיטרנט,וכיון שא"א לישלוט במצב והחוק לא יכול לאכוף זאת אין ומימלא אין כאן דינא דמלכותא ולכן להוריד מהאיטרנט ואין זה דומה לדין שמובא ברמ"א בסימן רנט שאבידה ששטפה נהר מכיון שהמלכות מחייבת להחזיר אינו רשאי לקחתה.
(14) הרב צבי בן יעקב, משפטיך ליעקב ח"ג סימן יא עמוד קסט:
העובדות – יורשו של אדם שהיה בעל רכוש במזרח אירופה בתקופת השואה תובע הרכוש הנ"ל מדין ירושה. האם רשאי לתבוע, או שדינו של הרכוש כרכוש שהתייאשו בעליו ממנו?
נפסק – אין כל מניעה בתביעה. נימוקים – אף אם נגדיר רכוש זה כאבוד ממנו ומכל אדם ויועיל ייאוש גם בקרקע, אולם במקום שלא נשתקע שם בעלים, אין כאן בכלל דין אבודה ממנו ומכל אדם ולא מהני יאוש. וכיוון שברישום של ממשלת פולין מופיע הנכס על שם המוריש, לא נשתקע שם הבעלים ולא מהני יאוש.
(15) הרב יצחק וויס, מנחת יצחק חלק ח סימן סט אות ב עמוד קלח:
העובדות – כתב יד המג"א נמצא אחר השואה ויורשיו תובעים אותו.
נפסק – רכוש שהושאר בזמן המלחמה הזאת דינו כדין אבודה ממנו ומכל אדם, והתייאש ייאוש גמור וטוב להחזיר לפנים משורת הדין, שהרי אף במציל מזוטו של ים, טוב להחזיר לפנים משורת הדין. והבעלים צריכים לשלם למוצא את הוצאותיו. אלא שבנוגע ליורשים צריך עיון אם עשו תקנה.