(1) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמוד לה
נתבע על ערבות בעל פה, שאינו זוכר כלל שהיה ערב
העובדות – ראובן הלווה לשמעון ששת אלפים וחמש מאות דולר בלי שום ערבות. אח"כ בא שמעון ללוות מראובן עוד פעם, אבל בפעם זו אמר ראובן לשמעון שיש לו כספי צבור בסך שמונת אלפים וחמש מאות דולר, ואותם ילוה רק בערבות. שמעון הציג את לוי שיהיה ערב סתם, ואכן בא ראובן ושאל ללוי אם רוצה להיות ערב עבור שמעון כי אחרת לא ילוה לו, ולדברי ראובן הסכים לוי להיות ערב שלא בנוכחותו של שמעון, אך לא חתם על הערבות וגם לא היה קנין. עתה נעלם שמעון וראובן תובע מן הערב. טוען הערב שאינו זוכר בכלל אם היה ערב לראובן המלוה בשביל שמעון הלוה.
נפסק – הערב פטור אפילו משבועה.
נימוקים – ובחו"מ סי' קלא סעי' ב האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי וכו' בכל אלו הטענות וכיו"ב המוציא מחבירו עליו הראיה או ישבע הנתבע שבועת היסת. לכן בנידון דידן שהנתבע הערב טוען איני זוכר, צריך להשבע שאינו זוכר. אבל נראה דבנידון דידן אין בכלל שבועת היסת כשהערב כופר, דאין כאן כפירת ממון, דאפילו אם הוא קבל עליו להיות ערב, אין עליו שם חיוב כל זמן שהמלוה אינו תובע את הלוה וכמו שביארנו לעיל בשם הב"ח בתשובותיו, ובזה שהערב כופר אין כאן כפירת ממון.
(2) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא פס"ד המתחיל בעמוד תקלא
ערב שסבר בטעות שבלי חתימתו לא יתנו ההלואה.
העובדות – א' חתם ערבות קבלנית להלואה עבור ב', אחרי שנאמר לו שבלי חתימתו לא יתנו ההלואה. כעת מתברר לו שהיה זה שקר, והגמ"ח לא היה איכפת לו מי יחתום כערב. א' טוען שמשום כך הערבות היתה בטעות ואינו חייב בה. עוד הוא טוען שמבקש ההלואה ומי שבא לבקש ממנו את חתימת הערבות הוא ג' שהוא חותנו של הלוה, והוא אף חתם כערב על ההלואה, וג' הבטיח לו שהוא ידאג לכיסוי כל ההלואה. הגמ"ח המלווה טוען שאחרי שא' חתם כערב הוא חייב, ואינו יכול להיפטר בטענות אלו.
נפסק – טענת הנתבע נדחית, והתביעה מתקבלת.
נימוקים – כיון שחתם ערב קבלן אינו פטור משום אונס. ואף שיש שני ערבים ויש בזה מחלוקת ראשונים האם גובים הכל מאחד או מחלקים ביניהם לכתחילה, בערב קבלן אפשר לגבות את כל החוב מאחד.
(3) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא פס"ד המתחיל בעמוד עה
ערב בטעות.
העובדות – ערב ללוה שנתבע ע"י המלוה, טוען שמה שחתם את הערבות ללוה עם עוד שני ערבים, על סך של 8000 דולר – היה זה משום שהאמין ללוה שזקוק לכסף זה לצורך קניית דירה, וגם האמין לו שמשתכר ויהיה לו מהיכן לפרוע, אך לאחרונה התברר לו שהלוה כלל לא השתמש בהלואה לצורך קניית דירה אלא לבזבוז ראוותני של כמה מאות אלפי דולר, ואילו היה יודע את הדבר לא היה חותם לו על הערבות. הערב מודה שהלוה נהג ללוות ולפרוע במשך כמה שנים עד שנפל, והוא עצמו חתם לו על עוד הרבה ערבויות. הערב מסתמך על שו"ת מטה יוסף חו"מ סי' ג עפ"י ש"ך סי' קכט ס"ק ז דודאי אדעתא דהכי לא שעבד נפשיה. עוד הוא טוען שאף הרמ"א בשו"ת סי' לג כתב שאם אומדנא בלבו ובלב כל אדם שאדעתא דהכי לא היה מתחייב ערבות, אינו חייב (וכסברת הערב הזו כתב גם במשפטי עוזיאל חו"מ סי' כח פ"ד אות ה). המלוה טוען שלא הכיר את הלוה והסתמך במתן ההלואה על חתימת הערב, וע"כ חייב הערב ככל ערבות אחרת.
נפסק – טענת התביעה מתקבלת.
נימוקים – בכתב הערבות לא נכתב שום תנאי עצם הערבות, ולא היה גילוי לצורך מה היתה ההלואה, לכן הערב לא יכול לטעון שעל דעת כן לא התחייבתי.
(4) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יג פס"ד המתחיל בעמוד קצז
טוען שחתם על הערבות לפני שנכתב הסכום
העובדות – א' נתבע ע"י גמ"ח ב' על ערבות שחתם ללווה ג'. טוען א' שהחתימה אינה מחייבת אותו משום שהסכום נכתב בשטר רק אחרי שחתם, והחתימה שלו היתה ללא סכום הלואה. הוא מבסס את טענתו על סמך זכרונו שכך היה, וגם על סמך סברות חיצוניות, כמו: לא יתכן בעולם שאחתום ערבות על סכום של 350000 ש"ח! לא יתכן שהגמ"ח ילווה סכום כה גדול על סמך שני ערבים צעירים שלא היו מוכרים לו!
מנהל הגמ"ח משיב בטענת ברי שכתב היד בשטר המדובר הוא כת"י שלו, והוא זוכר היטב שמילא את הסכום בשטר לפני חתימת הערבים. גם ה' אומר שזוכר שהיה באותה שעה במשרד וראה איך שמנהל הגמ"ח כותב בשטר את הסכום של 350000 ש"ח ומוסר אותו להחתמת הערבים. את גודל ההלואה מסביר המנהל בכך שהלווה הציג מכתבי תמיכה מגדולי ראשי הישיבות, וה' שהוא מקורב לגמ"ח והוצע לו תפקיד במפעל של ג', נשלח ע"י הגמ"ח לדאוג שיהיו ערבים טובים, והוא אכן אמר לגמ"ח שאפשר לסמוך עליהם. באותה שעה דרש הגמ"ח מהלווה ומה' שיחתים עוד 8 ערבים על ההלוואה הזו, ולבסוף הסכים לתחנוני הלווה שההחתמה הנוספת תתבצע לאחר ההלואה בפועל, ודבר זה לא נעשה עד היום.
נפסק – ב' חייב לשלם ערבותו.
נימוקים – הערב אינו נאמן להיפטר בטענת חתימה על חלק ואף שיש חולקים היינו 'דרק אם ברור לחוש הראות שנשתנה בחתימה מחמת שנתיישן שנכתב זמן מה קודם כתיבת החיוב שלמעלה', אמנם אם אינו ברור שנשתנה, אין הלוה נאמן לטעון טענה זו, לומר דהוסיפו הדברים לאחר החתימה.
(5) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יג פס"ד המתחיל בעמוד רי
ערב שחתם בשטר רק לצורך החתמת ערבים נוספים
העובדות – א' חתם כערב על שט"ח של הלואה שלוה ב' מגמ"ח ג', ונתבע ע"י גמ"ח ג' לפרוע את הערבות מכיון שהלוה ברח. הערב משיב שלא חתם על השטר אלא רק כדי שב' יוכל למלא תחתיו עוד 2 ערבים, אך זה לא נעשה, ולפיכך מעולם לא התכוין להתחייב, מה גם שפרטי השט"ח טרם מולאו בזמן חתימתו והוא חתם בלנקו על שט"ח ריק מפרטים, ולפי מה ששמע ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) חתימה על שטר ריק אינה מחייבת כלל, ועוד הוא טוען שבכונה לא מילא את שמו וכתובתו ליד חתימתו, כפי שנהוג בשט"ח של גמ"ח ג', משום שידע שהגמ"ח אינו מקבל חתימת ערב בלי מילוי שמו וכתובתו, ואת הפרטים הללו התכוין למלא רק אם יחתמו עוד 2 ערבים מתחתיו.
סדר ההלואה בגמ"ח ג' הוא כדלהלן: הלווה ממלא בגמ"ח את פרטיו וסכום ההלואה ולוקח השט"ח כדי להחתים את הערבים ורק אח"כ מקבל את ההלואה. כלומר שידוע לכולם שהערבים חותמים עוד לפני קבלת ההלואה, שעל חתימתם סומך הגמ"ח ונותן ההלואה ללוה.
טוען א' שמלבד חתימת ידו, לא מילא בשט"ח את שמו וכתובתו, ואלה מולאו ע"י מישהו אחר, והראיה שהכתב אינו כתב ידו, ונראה לו שכלל לא מולאו לפני נתינת ההלואה ללוה אלא רק לאחרונה … גמ"ח ג' משיב שהשט"ח לא נכנס למשרד הגמ"ח כנהוג בכל השט"ח, אלא היה שמור בביתו של שותפו של הלווה ב' שהיה נאמן על אחד מבעלי הגמ"ח … טוען א' שאילו היה יודע שהשט"ח הזה לא יהיה שמור בגמ"ח שמנהליו אנשים נאמנים, לא היה חותם בשום אופן, כי אז היה חושש מתוספת שקרים בשט"ח.
נפסק – יש לפטור את הערב משום טעות בהתחייבות.
נימוקים – ערב לא נאמן לומר שחתם על שטר בלנקו, אבל אם המלוה מודה בכך י"ל שהערב לא נתחייב, וכן צ"ל שטעות כזו מבטלת ערבות, כיון שהמלוה הוא שהטעה בזה את הערב שמסר השט"ח לשמור אצל חבירו של הלווה ולא במשרדי הגמ"ח, אף על פי שאם טעה בעושרו של הלווה לפרוע אין זו טעות שמבטלת הערבות, שחיובו הוא משום שהמלוה הוציא מעות על פיו … ונוסף על כך הגמ"ח תבע את הערב לראשונה אחרי 3 שנים, וכבר כתבו דאומדנא דמוכח הוא שלא נעשה ערב בשבילו על זמן רב.
על פסק זה ערער הגמ"ח והוכיח שטענותיו של א אינן נכונות ובית הדין שינה את הפסק וחייבו בסכום מסוים מתוך פשרה.
(6) פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יג פס"ד המתחיל בעמוד רכג
זייפו שם הלוה בשטר
העובדות – א' נתבע ע"י גמ"ח ב' על הלואה שהוא חתום עליה, וא' טוען שחתימתו זוייפה בידי ג' … ואותו ג' נפל מנכסיו ואין ממה להפרע ממנו. וטוען א' שאותו ג' פנה אל אביו בשעה שנזקק לכסף כדי לחתן את בנו, והציע לו שילוה מגמ"ח ב' כסף לעזור לו, והוא הסכים … ולאחרונה קבל א' תביעה מהגמ"ח לפרוע את הלואה של 18000 דולר על שמו, שכלל לא ידע על קיומה. ביחד עם א' "הלווה" תבע הגמ"ח גם שני ערבים שחתמו על השטר, והם מודים שזו חתימתם אלא שחתמו עבור הלואה לא', וכיון שזה היה זיוף וא' לא קבל את ההלואה, אינם חייבים. הגמ"ח משיב שכיון שהוציא כסף עפ"י אותם הערבים, הם חייבים.
נפסק – התביעה נדחית.
נימוקים – אם לא נמסרה ההלוואה ללוה וחתימתו היתה מזוייפת גם הערב פטור. ובניד"ד המלוה אינו מכחיש את טענת הערב שחתימת הלוה מזוייפת, וגם הוא נוטה להאמין לכך, א"כ לא התחילה ההלואה ולכו"ע אין כאן ערבות, כיון דלא נשתעבד הערב אלא משום הנאתו שילוה לפלוני הלוה וזה לא היה כאן … וצ"ל שערב חותם על הלואה ולא על גזילה.