פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י פס"ד המתחיל בעמוד קיז
ערב שחתם כערב על ערבות של אחר.
העובדות – א' לוה סכום. ההלואה עצמה נתחלקה בין שני גמחי"ם גמ"ח ב' וגמ"ח ג', כשכל גמ"ח מלוה מחצית מהסכום. כל גמ"ח החתים שני ערבים על השטר שלו בערבות קבלנית על כל החוב. על השטר של גמ"ח ב' חתומים ק' וכ', בתוספת חתימת הגב' צ' "כערבה על הערבים", ועל השטר של גמ"ח ג' חתומים ק' וגב' צ', כשבצד הוסיפה שהיא ערבה על ערבותם של ק' וכ'.
ההלואה לגמ"ח ב' הוחזרה, בחלקה ע"י הלוה עצמו, ובחלקה האחר בעזרתה של הגב' צ'. לגמ"ח ג' לא שילם הלוה כלום, והערב ק' פרע מחצית ההלואה. הגמ"ח תובע מגב' צ' שתפרע את המחצית השניה כדין ערב קבלן שני.
טוענת הגב' צ' שהיא לא היתה ערבה על עצם ההלואה כי אם על הערב שחתם לפניה, וכפי שהוסיפה בצד חתימתה, וזאת משום שהגמ"ח לא סמך על ערבותו. על השאלה כלפי מי היתה ערבותה התקשתה הגב' צ' להסביר. תחילה טענה שבערבותה לא התחייבה לפרוע לגמ"ח את ההלואה, ולבסוף טענה שבערבותה התחייבה לפרוע לגמ"ח במקרה שהערבים ק' וכ' לא יפרעו. עוד היא טוענת שפנה אליה עסקן ציבורי בענין ההלואה לא', והוא דבר על הלואה בסך 25000 דולר, הוא לא הסביר לה שמדובר בשתי הלואות משני גמחי"ם, והיא לא ידעה שבגמ"ח ג' לא החתימו את הערב כ'. גמ"ח ג' טוען שהתוספת בצד חתימתה לא באה לגרוע מחתימת הערבות על השטר אלא כתוספת שהיא ערבה גם על ערבותו של הערב ק'.
נפסק – הגברת צ' פטורה הן משום שהיא רק ערבה על הערב ויש לתבוע את הערב תחילה, והן משום שהיא סברה שיהיה ערב נוסף מעבר לערבותו של ק' והתחייבותה בטעות ואין היא תקפה.
נימוקים – יש ערב של ערב שהוא ביחס למלוה, ויש ערב של ערב שהוא ביחס לערב. וניכר שהגברת התכוונה להיות ערבה של הערב ולא של הגמ"ח. כמו כן טענתה מתקבלת שהיתה בטוחה שיהיו שני ערבים בחלק ההלוואה של גמ"ח ג' ובפועל היה רק אחד המכונה ק' ולכן התחייבותה בטלה.