1. שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן טז
העובדות – ראובן בקש את שמעון שיקנה עבורו מניות (סטאקס), וקנה אותם לטובה בעלמא לעשות שליחותו בלא שום שכר ע"ז ואחר שקנה ותבע שמעון מראובן את הכסף שהוציא עבורו השתמט ראובן המשלח מלשלם, ואחר איזה חדשים של משא ומתן עם ראובן וירד מחירם כתב ראובן לשמעון שימכור אותם במקח הזול ובדבר ההפסד יתכן שישתתף במדה מוגבלת, וכעס ע"ז שמעון שלא שייך לו להפסיד אף פרוטה אחת ולא רצה לעסוק יותר, והיו הולכות וניזולות עד שעתה אינם שוים כלום.
נפסק – שמעון לא יכול להוציא מראובן המוחזק.
נימוקים – אם נגדיר את המניות שביד שמעון שהם כמשכון, ומלוה שלא מחזיר את המשכון שמוחזק אצלו חייב אלא אם המשכון נפסד אצלו באונס, ודין זה נתון בפלוגתא, ואין להוציא יד ראובן המוחזק. אלא שאי לקבל את תביעתו של שמעון גם מטעם זה שכיון שרשם את המנות על שמו הרי שהוא היחידי שיכול לנהל אותם למכור או לקנות שוב, ומשמעות הדבר שקבל על עצמו טפול במניות גם במכירתן ואת זה הוא לא עשה.
2. משפט החושן סימן להרב שלמה בארי :
העובדות: אדם הפקיד אצל חבירו סכום כסף גדול בדולרים כדי שישמרם בזמן שהותו בחו"ל לאחר כמה חודשים ראה נפקד ששער הדולר יורד באופן משמעותי ,הנפקד שואל האם יכול למכור את הדולרים ולקנות בדמיהם כסף אחר יציב יותר ואם היה צריך לעשות זאת ולא עשה האם יתחייב הנפקד על פשיעתו.
נפסק: אף על פי שעיקר השאלה שייכת לדיני שומרים בפקדון במהלך דבריו הוא דן באריכות בשמירת משכון האם דינו של משכון כפקדון ומסכם שיש ללמוד ממשכון שנפחתו דמיו אם לא שמרו המלווה כראוי חייב על פחת זה הוא הדין בשומר פקדון שמוטל עליו לשמרו מהפסד ואם לא עשה כך חייב.
- שו"ת חת"ס חו"מ סימן קנו
העובדות – לראובן היו כלי נשק ומסרם ללוי כמשכון על חובו, וראובן נתפס בידי הגוים על התעסקותו בכלי נשק. ואחר זמן שהיה צריך להענש בעונש מוות שוחרר, ולוי בראותו העונש למחזיק כלי נשק מסר את כלי הנשק שהיו ברשותו לרשויות. לוי תובע את חובותיו מראובן וראובן משיב שלוי גרם הפסד למשכון, ויש לקזז את המשכון מהחוב.
נפסק – לוי פטור.
נימוקים – אי מסירת הנשק לרשויות יש בזה אונס גדול להחזיק כלי נשק ולכן מסירתם היא בגדר הפסד משכון באונסים שהנושה פטור מכך.
- פסקי דין דיני ממונות ירושלים תיק עא: בהרכב הדיינים: אברהם דוב לוין אב"ד, מרדכי אייכלר, דוד יהושוע קינג.
העובדות – א' נתבע ע"י הבנק שיפרע את ערבותו לחוב שלקח ב' מהבנק לאחר שהלווה מכר את ביתו שהיה ממושכן לבנק וברח לחו"ל. הנתבע טוען שהבנק פשע מאחר שלא שמר על המשכון ואפשר ללווה למכרו הוא פטור מערבותו.
נפסק – הערב פטור.
נימוקים – כיון שהבנק פשע בשמירת המשכון ולא דאג לקיומו א' פטור מערבותו.
- פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ט. תיק ממונות מספר461 – סג עמוד צט בהרכב הרב אברהם דוב לוין אב"ד:
משכון של צמיד ושעון שאבד למלוה והמלוה טוען שאינו יודע כמה היו שוים.
העובדות – א', בעל גמ"ח, הלוה לגב' ב' סך השוה ל – 1000 דולר לפרעון בעשרה תשלומים. גב' ב' נתנה לא' עשרה צ'קים, שתשעה מהם כבר נפרעו בזמנם והאחרון ממתין לפס"ד בנושא התביעה. בעת ההלואה מסרה גב' ב' קופסת תכשיטים שלה כמשכון וא' החזיר לה את התכשיטים והשאיר בידיו את השעון והצמיד. עם סיום החזר ההלואה בקשה הגב' ב' את המשכון בחזרה וא' טוען שלפני כמה חדשים, בערב פסח, הבחין שהקופסא ריקה וכנראה התכשיטים שהיו בו אבדו או נגנבו, ולמרות זאת החליט עפ"י עצה שקבל להמשיך ולפרוט את הצ'קים שנותרו מבלי לגלות את האבידה לבעליה. א טוענת שהשעון והצמיד היו שווים סכום מסוים. וא' טוען שמעולם לא בדק את טיב הצמיד והשעון, ועוד טוען א' שהניח את המשכון במגירה לא נעולה בתוך משרד בלתי נעול בכולל שלו, שנמצא במושב, וישנם אנשים שרגילים להכנס לחדר, אם כי הוא עצמו שומר באותו מקום דברי ערך וכסף מזומן מכיון שאין שם גנבים. עוד הוא אומר שהגמ"ח מורכב בחציו מכסף פרטי שלו וחציו מכספי תרומות. עוד הוא אומר שסמיכות הדעת שלו בהלואה לגב' ב' לא היתה על המשכון אלא על הצ'קים שנתנה, ויתרה מכך, הוא לא בקש מב' משכון אלא היא יזמה זאת והוא הסכים לקבל עבור 'הרגשה טובה'.
נפסק – יש לפשר ולחייב את בעל הגמ"ח בסכום מסוים לשלם לב'.
נימוקים – נחלקו הפוסקים האם שומר משכון דינו כש"ש, אבל לכ"ע אם המלוה לא יזם את קבלת המשכון אין דינו כש"ש. וכן בעל גמ"ח אין דינו כש"ש, אלא שגם כש"ח הוא צריך לשמור וכיון שהניח במגירה הרי יתכן שיש כאן פשיעה. ויש להוסיף שיתכן שיש כאן חיוב שבועה וכדי להפטר ממנה צריך לשלם.