1. פסקי דין של בתי הדין הרבניים חלק ד עמוד 189, בהרכב הדיינים: הרבנים ש' מ' אזולאי, א' י' ולדינברג, י' קאפח הדיינים :
העובדות – אשה הקדישה בית להקדש בתנאי שבמשך כל ימי חייה ההכנסות שייכות לה, ומינתה לשם כך שלאחר זמן ההקדש יעבור לרשותו והוא יהיה בעל ההקדש. האשה תובעת סכום כסף שהנאמן לקח לעצמו כשקבל מדמי מפתח של אחד הדיירים, הנאמן טוען שהוא הוציא עליה לכלכלתה, פרע את דמי המשכנתא שהיה על הבית וכן שלם מסים לעירייה עבור ההקדש, והוצאות רישום ההקדש.
נפסק – יש לקזז הכסף שקבל עבור דמי מפתח את כל ההוצאות הנ"ל בעיקר פרעון המשכנתא, המסים לעירייה, והוצאות רישום ההקדש.
נימוקים – אמנם יש כאן דין פורע חובו של חברו שנקטינן שהחבר פטור מלשלם לפורע, אבל כל זה כשהפורע לא מחזיק משכון, ואם הוא מחזיק משכון לא אומרים זאת, וכאן לא היתה אפשרות להעביר לבעלותו של הנאמן את ההקדש בהגיע הזמן אם לא יפרע את המשכנתא וכן את מסי העירייה. וא"כ בנדוננו בקשר לפדיית המשכנתא הרי זה בדיוק כהיה עליו משכון ונטלו זה שפרע, דע"י פדיית המשכנתא עבור החוב שרבץ על הבית קבל הנתבע הבית לזכותו הפורמלית והעברתו על שמו כנאמן ההקדש. ואותו הדבר יש לומר בקשר לתשלום מסי העיריה אשר הוסרו עי"כ העקולים מעל הבית. וכן זה נחשב שכאלו המלווה דוחקו לפרוע ובהאי גונא לא אמרינן דין של פורע חובו.