1. בבית הדין הרבני האזורי פתח – תקוה בפני כב' הדיינים: הרבנים, ש' ש' קרליץ – אב"ד, י' משורר, י' גולדשמידט. פסקי דין רבניים חלק ו עמ' 225.
העובדות: בני זוג התגרשו. הצדדים הסכימו ביניהם שהאם מתחייבת לפרנס את ילדיה ולא לתבוע מהאב תשלום עבור פרנסת ילדיה. כעת היא תובעת מהאב בשם הבנים לפרנס את הבנים. היא טוענת שהיא התחייבה שלא לתבוע, אבל הבנים לא מחוייבים. והם אינם יכולים להיות צדדים בהסכם כיון שהם קטנים.
נפסק: כיון שההתחייבות נעשתה בקניין, התחייבה האם לפרנס את הבנים. כיון שכך הרי שיש לבנים פרנסה, והאב אינו חייב לפרנס את בניו אם כבר יש להם פרנסה. הקניין שקבלה האם מחייב אותה כלפי הבנים אע"פ שהם קטנים.
2. בבית הדין הרבני הגדול ירושלים בפני כב' הדיינים: כ"ג הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן – נשיא, הרבנים אברהם שפירא, שלום מזרחי. פסקי דין רבניים חלק י עמ' 115.
העובדות: הצדדים חתמו על הסכם בקנין אגב סודר, שעל פיו יגרש הבעל את האשה, נקבעו בו סדרי חלוקת הדירה והרכוש, נקבע בו שהאשה מתחייבת לגדל את הילדים ונקבע בו כמה ישלם הבעל למזונותיהם מדי חדש. גם נקבע בו סכום המזונות שישלם הבעל לאשה מיום חתימת ההסכם עד מתן הגט. וכן נאמר בו שאם תסרב האשה לקבל גט במועד שנקבע, היא תתחייב לבטל את הערעור שהגישה. עוד נאמר שם שאת דמי המזונות שהבעל חייב לאשה על חדשים רבים שכבר עברו והוא לא זן אותה, תקבל האשה בתשלומים החל מיום מתן הגט.
בסופו של דבר הבעל הוא שסרב לתת גט ביום שנקבע, וכעת הוא טוען שכיון שכך ההסכם כולו בטל, כי ההסכם כולו לא נחתם אלא ע"מ שיהיו גירושין. ולכן הוא מבקש להפטר גם מיתר חיוביו.
נפסק: הסכם גרושין מותנה בכך שיהיו גרושין, אבל חיובי הבעל לזון את אשתו ובניו קיימים גם ללא חתימתו על ההסכם. ואפשר ללמוד מההסכם מהו גובה המזונות שמתחיב בהם הבעל. הסעיף שאומר שהבעל יתחיל לשלם את חובו רק ביום מתן הגט, הוא תנאי שהותנה לטובת הבעל והוא נועד למנוע מהאשה לסרב לקבל את הגט אחרי שקבלה את הכסף, אבל אם האשה מוכנה לקבל גט והבעל הוא שמעכב, יצטרך לשלם מיד. כמו כן, נכון שא"א להתחייב בקניין לגרש כי הוא קניין דברים, אבל לגבי קניין שקונה דבר הנקנה בקנין עם דבר שאינו נקנה בקניין, יש לפסוק כמ"ד שהדבר הנקנה חל ולא הכל בטל. ובפרט בנידון שלפנינו שעיקר התחייבותו של הבעל היתה על החיובים הממוניים ולא על הגרושין, שהרי בשעת הקניין הוא היה זה שלחץ לתת גט והאשה היא זו שעיכבה. כמו כן נראה שהבעל פעל שלא בתום לב, חזרתו של הבעל מן ההסכם, אינו משום שהוא מבקש כעת שלום בית, אלא כדי לאלץ את האשה לוותר על תנאים כספיים שהסכימו ביניהם הצדדים בהסכם זה. ההסכם אומר שאם האשה תחזור בה יתבטל ההסכם, אבל חזרתו של הבעל אינה מבטלת את ההסכם, והוא יכנס לתקפו מיד עם מתן הגט. אע"פ שהגט ינתן בתאריך מאוחר יותר מזה שנקבע. הצד המעכב את קיום התנאי אינו יכול לטעון שכיון שהתנאי לא התקיים הוא פטור מחיוביו, רק הצד השני פטור מחיוביו.
3. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב יצחק קוליץ, ראב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן; הרב חיים הרצברג. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ד עמ' פה.
העובדות: אדם קנה דירה וגג מחברו, ושלם חלק מהסכום. עוד בטרם נרשמה הקניה, מכרו המוכר והקונה את הגג לאדם שלישי, ונחתם ל כך חוזה שבו התחיב אותו אדם שלישי לשלם סכום מסוים, חלקו למוכר הראשון וחלקו לקונה הראשון. בעקבות כך נרשם הגג על שם האדם השלישי. חלף זמן והאדם השלישי עדין לא שלם, לכן תובע הקונה הראשון לרשום את הגג על שמו. הוא טוען שהעסקה לא בוצעה, ולכן הוא הקונה. האדם השלישי טוען שהגג נמכר ישירות לו מידי המוכר הראשון, שהרי מעולם לא היה רשום על שם הקונה הראשון. הוא מודה שחיב כסף לקונה הראשון, אך טוען שהגג נמכר ישירות לו מידי המוכר הראשון ולכן הוא הזוכה, אע"פ שהקונה הראשון שלם והוא לא.
נפסק: הגג ישאר בבעלותו של האדם השלישי. השאלה האם הגג שיך לו כאשר אחר שלם, שנויה במחלוקת, ואין להוציא מידו.
4. הרב שלמה דיכובסקי. הרב אברהם שרמן. דברי משפט ד עמ' רנה.
העובדות: אדם חתם על חוזה לקניית דירה, בסופו הוא הוסיף סעיף שבו כתב שהוא רושם את הדירה על שם בתו. בתו הנ"ל לא חתמה על החוזה ולא היתה צד בעסקה. הדירה נרשמה על שם הבת בטאבו, והיא חתמה לו עליה על יפוי כח בלתי חוזר שמזכה לו אותה.
נפסק: לדעת הרב דיכובסקי, אין לבת זכות לתבוע את אביה על הדירה הזאת. החוזה אינו קנין אלא התחייבות בלבד, והאם לא מחויב כאן לבתו. לדעת הרב שרמן, רשומה של הדירה בטאבו ע"ש הבת הקנה לה את הדירה. וכן משמע מהעדויות בביה"ד שהאב התכון להקנות את הדירה לבתו. גם הוא פוסק שאם ישבע האב שלא התחייב לבת דבר בעד יפוי הכח להעביר את הדירה לרשותו, יפטר.