1. בבית הדין הרבני האזורי חיפה בפני כב' הדיינים: הרבנים י' נ' רוזנטל – אב"ד, ע' הדאיה ב' רקובר. פסקי דין רבניים, חלק ב, עמ' 328.
העובדות: אשה חתמה על הסכם גירושין ובו היא מתחיבת לגדל את הילדים ולפרנס אותם. היא טוענת שחתמה מתוך אונס, מפני שאם לא היתה חותמת לא היה הבעל מסכים לגרשה. מבקשת לבטל את התחייבותה.
נפסק: התחייבות שנעשתה מתוך אונס בטלה רק במקרה שידוע לנו כי אמנם קיים אונס בעת עשייתה, אך לא כשהמתחייב טוען כך אחרי עשייתה ולא היתה מסירת מודעה לפני מתן חתימתו שאין רצונו בהסכם ושהוא אנוס לחתום עליו.
טענתה שהיתה נאלצת להסכים להסכם שנערך ביניהם ברצותה להפרד בגט מבעלה שסבלה ממנו הרבה, טענה זו אינה נימוק לפטור אותה, כי אין זה אונס המבטל התחייבות.
אף לדבריה היא לא היתה אנוסה במפורש להתחייב כאמור, אלא כדי להפטר מצרותיה עשתה היא מעצמה כן. ואין אונס מבטל התחייבות אלא באונס מפורש לעשיית ההתחייבות.
2. בית הדין הרבני הגדול בפני כבוד הדיינים: הרבנים ע' הדאייא, י' מ' בן – מנחם, י' הדס. פסקי דין רבניים, חלק ג, עמ' 235.
העובדות: אדם מכובד נפטר, ונקבר במקום מכובד. בנו של הנפטר התחייב לשלם סכום מכובד עבור המקום המכובד. כעת הוא טוען שמה שהתחייב בשעה שמתו מוטל לפניו הוא חסר תוקף. הדבר היה בשעת מצוקה.
נפסק: התחייבויותיו וקניניו של אדם בשעה שמתו מוטל לפניו יש להם תוקף ואין לטעון עליהם טענת אונס.
3. בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו בפני כב' הדיינים: הרבנים ש' ב' ורנר – אב"ד, ע' אזולאי, ח' ג' צימבליסט. פסקי דין רבניים חלק ח עמ' 174.
העובדות: בעל שטען שנשא את אשתו בטעות כי העלימה ממנו את מחלת הנפש שלה, חתם אתה על חוזה, עם קניין, ובו מתחייבים הצדדים להתגרש, ומסכימים שהבעל ישלם חלק מהכתובה והאשה תמחל על השאר, וכן תקבל האשה את כלי הבית. כעת האשה מסרבת להתגרש.
נפסק: החוזה לא מחייב להתגרש, הוא מחייב שאם יהיו גרושין אלה התנאים. לכן, הבעל אינו חייב לתת לאשה דבר אם היא אינה רוצה להתגרש. מאידך, אם יכפוה בית הדין להתגרש, אע"פ שהיא לא מתגרשת מרצונה, התנאי חל ולכן חל גם החוזה. התחייבות הבעל חלה אע"פ שמן הדין הוא לא צריך לתת לה כתובה כי הנשואין היו בטעות. ואין לומר שאילו ידע בודאות שביה"ד יפסוק שהוא פטור מהכתובה לא היה מתחייב לשלם את חלקה.
4. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים. דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמ' קא.
העובדות: מחבר ספר שכר מדפיס שידפיס עבורו את הספר. סוכם על תשלום מסוים עבור אלף עותקים. המדפיס טוען שהדפיס אף יותר, 1050, אבל בפעל לא מסר אלא 964. לטענתו מפני שחלק מהעותקים התקלקלו תוך כדי ההדפסה והכריכה, וכך קורה בכל הדפסה והקלקול הוא סביר ועל דעת כן מוסרים מחברים את ספריהם להדפסה. וכן המנהג המקובל. מאוחר יותר הסכים המדפיס לוותר על התשלום עבור העותקים החסרים, וכן על תשלום נוסף עבור הוספת כמה עמודים כאשר היתר כבר היה מודפס. וכעת הוא טוען שהסכמתו היתה באונס, כיון שהיה זקוק לכסף.
נפסק: טענת האונס אינה מתקבלת. זה לא נקרא אונס. הוא החליט לוותר כדי לקבל את הכסף. אבל אלמלא הסכים לוותר, נכונה טענתו שהמנהג הוא שבד"כ מתקלקלים כמה עותקים בהדפסה והכריכה ואם הקלקול הוא בגדר הסביר ישלם המחבר את כל הסכום. ורצוי שהצדדים יתפשרו ביניהם.
5. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ב עמ' קנא.
העובדות: אדם קנה דירה מחברו אך התקשה לעמוד בתשלומים שסוכמו. המוכר טען שהוא מפסיד כסף כתוצאה מכך שאינו מקבל את התשלומים בזמן, ואילו היה הכסף בידו יכול היה להרויח מכך. לכן סוכם ביניהם שהתשלומים יוצמדו למדד ולא לדולר. כך שולמו רוב התשלומים. כאשר נותר עוד חוב קטן, קבל על עצמו הקונה בקניין אודיתא לשלם אותו, והמוכר הרשה לקונה להכנס לדירה. כעת טוען הקונה שהסכים לשנות את ההצמדה מדולר למדד נעשתה מתוך אונס, מחשש שמא המוכר לא יעביר את הדירה על שמו. לטענתו, הוא פטור מלשלם על מניעת רווחיו של המוכר, כי אינו הפסד אלא מניעת רווח. וההצמדה למדד היא רבית.
נפסק: זה אינו אונס, ואפילו אם היה זה אונס, תליוהו וזבין זביניה זביני. בד"כ אדם לא נדון כמזיק על מניעת רווח, אבל אם התחייב במפורש לשלם – ההתחייבות לשלם על מניעת הרווח תופשת, ודאי וודאי ע"י אודיתא.
6. בבית הדין הרבני חיפה בפני כב' הדיינים: הרבנים י' נ' רוזנטל – אב"ד, ב' רקובר, ע' הדאיה. פסקי דין רבניים חלק ד עמ' 282.
העובדות: הצדדים היו שותפים בחנות. לאחר כמה חדשים פרץ סכסוך ביניהם. שני הצדדים פנו לעו"ד ולאחר הבירור שהיה אצלו חתם התובע על קבלה וכתב שחרור ולפיו הוא מצהיר שלאחר שיקבל סך כלשהו לסלוק כל תביעותיו ודרישותיו, אין לו יותר כל דרישות כלפי הנתבע. התובע פנה לבית הדין וטען כי חתם על ההצהרה הנ"ל מתוך אונס ותובע סכומים נוספים.
נפסק: א. אין מכר בטל בטענת אונס אלא אם כן מסר המוכר מודעא מוקדמת על האונס בפני שני עדים ושהעדים יכירו את האונס. ב (א) בפשרה מתוך אונס, חולקים המפרשים אם דינה כמכר ואינה מתבטלת ללא מודעה מוקדמת או מספיק שהעדים ידעו על האונס. (ב) פשרה שיש לטוען רווחים בגללה, כמוה כמכר. ג. (א) במכר מתוך אונס שהתמורה שולמה בשטר חוב, חולקים המפרשים אם גמר ומקני, ומספק מעמידים בחזקת המוחזק. (ב) בשטר חוב באחריות, יש אומרים שדינו כמזומנים וכ"ש בערבות בנקאית.
לכן נדחתה התביעה.
7. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א עמ' נג.
העובדות: אדם שכר קבלן בנין לבנות חדר נוסף לדירתו. הם חתמו על חוזה לפי תכנית מהנדס. תוך כדי עבודה טען הקבלן שיש צורך בעבודה נוספת בלתי צפויה, ותבע עבורה סכום נוסף. הקבלן איים שאם לא ישלם בעל הבית את הסכום הנוסף – יפסיק את העבודה ויפרק גם את מה שכבר בנה. לכן הסכים בעל הבית ושלם את הסכום הנוסף. אח"כ התברר שהעבודה הנוספת הופיעה בתכנית המהנדס שעליה הוסכם מראש. אח"כ תבע הקבלן שבעל הבית ישלם לו על כל העבודה לפני סיומה, ולא אחרי סיומה כפי שנקבע בחוזה. בעל הבית סרב והקבלן עזב את העבודה. בעל הבית שכר פועלים אחרים תחתיו, וכעת הוא תובע לנכות את השכר ששלם לאותם פועלים, וכן את דמיה של חלק מהעבודה שעדיין לא נעשה, משכרו של הקבלן. הוא תובע גם שהקבלן יחזיר לו את דמי העבודה הנוספת ששילם שלא כדין, שלא הסכים לשלם אותה אלא כדי שהקבלן לא יממש את איומו להפסיק את העבודה, אך כיון שממילא הפסיק הקבלן את העבודה לפני סיומה – עליו להחזיר את התוספת שקבל.
נפסק: כיון שהתשלום על העבודה הנוספת כבר נעשה, הדבר דומה למי ששלם כסף עבור מעבורת, שכיון שכבר שלם אינו יכול להוציאו שוב. אבל את המחיר ששלם על השלמת הבניה אחרי שהקבלן עזב, יכול הוא לגבות מהקבלן עד כדי גובה שכרו שעל כל הבנין. את העבודה שעדיין לא נעשתה יכול הקבלן לעשות, ואז לא יוכל בעה"ב לשכור אדם אחר שיעשה את העבודה ולחייב את הקבלן.
8. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמ' מט.
העובדות: אדם הזמין סחורה במפעל מסוים, ע"מ לייצא אותה למקום ידוע בחו"ל. הוא קבל את הסחורה ולא טען כלום, אבל החברה המשווקת בחו"ל טענה שהסחורה פגומה ולא רצתה לקנותה מהיצואן. היצואן בקש לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה. בסופו של דבר התפשר היצואן עם אחד השותפים במפעל על חלק מהסכום. השותף הנ"ל טוען שההסכמה שלו היתה באונס, כי חשב שאם לא יסכים לפשרה יפסיד הכל. השותף השני טוען שמעולם לא הסכים.
נפסק: פשוט שאם היצרן ידע שהסחורה מוזמנת עבור אותה חברה בחו"ל, הרי זה כאילו התנה שאם הסחורה לא תתקבל שם העסקה בטלה. רק על דעת כן הזמין. אבל משנעשתה הפשרה היא חלה. הצדדים אינם יכולים לטעון שהיה הדבר באונס אם לא מסרו מודעה. אבל היא חלה רק על חלקו של השותף שהתפשר.
9. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אליהו אבא שאול, אב"ד; הרב אליהו שלזינגר; הרב אברהם דב לוין. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ב עמ' צא.
העובדות: תובע ששלח לנתבע גובי חובות מקצועיים, ובעקבות כך הסכים הנתבע לבוא עמו לדין. האם יש כאן אונס והאם אפשר לפסוק פשרה?
נפסק: האונס לא היה על הפשרה אלא על עצם הדיון, שאליו ממילא חיב הנתבע לבוא. כיון שהוא הסכים לחתום על שטר הבוררות בין לדין בין לפשרה ולא העיר על כך, וזה לא היה בכפיה, אפשר לפסוק פשרה.
10. הרב חיים יהודה רבינוביץ, שורת הדין יא עמ' פא.
העובדות: אדם קנה דירה מחברה. נציגת החברה הראתה לו דירה מסוימת ועל סמך מה שראה הלך וחתם על חוזה קניה עם הנהלת החברה. אחרי ששלם את מרבית הסכום התברר שהדירה שנרשמה בחוזה אינה הדירה שהנציגה הראתה לו אלא דירה אחרת, והוא בקש לתקן את החוזה ולרשום בו את הדירה שראה. החברה הסכימה אך דרשה תוספת מחיר כי לטענתה הדירה המדוברת גדולה יותר ויקרה יותר. הקונה חתם על התחייבות לשלם את תוספת המחיר, וכעת הוא טוען שחתם מתוך אונס, משום שאם לא היה חותם לא היה מקבל בחזרה את כספו וגם לא את דירתו.
נפסק: זה אינו אונס. הוא מבקש דירה גדולה יותר ממה שנחתם עמו תחילה, ועליו להוסיף כסף.
11. הרב חיים יהודה רבינוביץ, שורת הדין טו, עמ' מט.
העובדות: רב מסויים חתם על הסכם בו הוא מקבל לידיו ישיבה מסויימת. בהסכם נאמר שהוא נוטל על עצמו לשלם לנושים של הישיבה. הוא טוען שחתם מתוך אונס, כיון שנציג מטעם ראש הישיבה הקודם צעק עליו בפומבי לעיני כל צוות הישיבה שהוא לא עומד בתשלומים.
נפסק: זה אינו אונס.
12. הרב יצחק רבינוביץ, שורת הדין טו, עמ' ע.
העובדות: אדם שכר דירה, ונשאר לדור בה גם אחרי תקופת השכירות. המשכיר מכר את הדירה, ולכן הודיע לשוכר שעליו לפנותה. ההודעה נמסרה שלשים יום מראש, כנדרש. כיון שהתקרב זמן מסירת הדירה לקונה והשוכר לא יצא מהדירה, הגיעו המשכיר והשוכר לכלל הסכם פשרה שלפיו יקבל סכום מסויים בתמורה לפנוי הדירה. המשכיר הוסיף בהסכם את האותיות ת"ל, והוא מסביר שפירושן "תחת לחץ". הוא חתם מפני שחשש שהשוכר לא יפנה את הדירה ועקב כך יאחר המשכיר במסירתה לקונה וייקנס על כך. לכן חתימתו היתה באונס, והוא תובע שהשוכר ישיב לו את הכסף.
נפסק: החתימה היתה באונס והשוכר ישיב את הכסף.
13. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב מרדכי אייכלר, הרב שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יוחסין ט עמ' רכ.
העובדות: אדם קנה דירה שהיתה מושכרת קודם. הוא קנה מהשוכר את רהיטיו בסכום מסוים, וחתם עמו על חוזה שכל התביעות בקשר לרהיטים חייבות להתבע תוך שלשים יום משעת כניסתו לדירה. אחרי תום התקופה הנ"ל גלה הקונה שהרהיטים שוים הרבה פחות מהסכום המדובר ותובע לבטל את המקח. הוא טוען שחתם בלית ברירה מפני שאל"כ לא היה השוכר מפנה את הדירה בזמן.
נפסק: התביעה נדחית והמקח קיים, כיון שעבר הזמן המדובר.
14. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג, עמ' עט.
העובדות: כלה שעמדה להנשא חתמה על זכרון דברים על קניית דירה. אח"כ בא החתן ושלם מקדמה. כעת הוא טוען שהמקח היה מקח טעות כי הסביבה אינה חרדית. וכי שלם מתוך אונס כי חשש שאם יבטל את המכירה יופר שלום הבית בינו לבין הכלה עוד לפני החתונה ואולי אף תתבטל החתונה.
נפסק: טענת הטעות אינה מתקבלת משתי סבות: א. כי שאלה כמו האם הסביבה חרדית היא שאלה שהחתן היה יכול לברר אותה מראש, וחזקתו שידע ומחל. ב. רוב בני אדם אינם מקפידים על זה, מה גם שיש הרבה גדולי תורה ברחוב הזה. גם טענת האונס אינה מתקבלת כי אגב אונסו גמר והקנה. אמנם המקח בטל משתי סבות: א. כי לא נעשה קניין כדין. ב. כי יכול הוא לומר שלא התכוון באמת לקנות אלא רק להשכין שלום בינו לבין הכלה.
15. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג, עמ' קלז.
העובדות: אדם קנה דירה מחברה, שבה ע"פ החוזה רשאי כל קונה לבקש שנויים בדירה ולשלם עליהם. הוא ברר אצל נציג החברה כמה יעלה לו להוסיף חרסינה, ולאחר שברר שזה המחיר בשוק הסכים. כשהגיע זמנו להכנס לדירה הודיע לו נציג אחר של החברה שלא ינתן לו להכנס לדירה עד אשר יוסיף על המחיר, כי המחיר גבוה יותר ממה שאמר לו הנציג הראשון. הוא הסביר שהחברה העלתה את המחירים כבר לפני שנתים והנציג הראשון לא ידע על כך. הקונה שלם את המחיר כדי שלא תמנע ממנו הכניסה לדירה, אך החתים את החברה על הודעה שהוא אינו מוחל על התשלום הזה ובדעתו לתבעו.
נפסק: החברה תחזיר לקונה את התשלום הנוסף.
16. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט"א; הרב חיים הרצברג שליט"א. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ג עמ' קפט.
העובדות: אדם שכר דירה במקום שבו שכר הדירה למי ששומר פעם בשבוע הוא סכום מסוים, ושכר הדירה למי שאינו שומר פעם בשבוע הוא סכום אחר. השוכר התחיב לשמור פעם בשבוע ועל כן נקבע עמו הסכום הנמוך, המקובל למי ששומר. השוכר שמר כמה פעמים, עד שהתברר לאחראי הבטחון שלשוכר הזה אין רשיון לנשק. השוכר התחייב להוציא רשיון, אך האחראי כבר אינו סומך עליו כיון ששמר בלי רשיון. לכן החתימו המשכירים את השוכר על חוזה חדש שבו הוא מתחיב בסכום גבוה יותר. השוכר מסר מודעה לפני כן ובה הוא אומר שהוא חותם מתוך אונס. כיון שהוא חושש שיוציאו אותו מהדירה.
נפסק: אם השוכר אכן אינו ראוי לשמירה, ישלם את הסכום הגבוה. אך אם הוא מאומן בנשק וחוסר הרשיון הוא רשמי בלבד, אם יהיה לו רשיון ישמור ובכך יפטור את עצמו מהסכום הגבוה ויוכל להמשיך לשלם את הסכום הנמוך.
17 ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב יצחק קוליץ, ראב"ד; הרב אליהו קצנלבוגן; הרב חיים הרצברג. פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ד עמ' קסז.
העובדות: סוחר מכר לחברו פריטי אספנות עתיקים. הם סכמו על מחיר מסוים. הקונה שאל את המוכר אם אנשים נוספים ראו את הסחורה והלה השיב בשלילה. לימים התברר ששלשה אספנים ראו את הסחורה. כן התברר שהיא שוה פחות משליש הסכום ששולם. ובסכום נמוך זה הצליח הסוחר השני למכרם. כעת הוא תובע את בטול המקח מדין הונאה.
נפסק: יש כאן הונאה. ולא תועיל העובדה שהצדדים מחלו מראש על הונאה, שהרי הקונה לא ידע על מה הוא מוחל. אמנם כיון שעתיקות הם חפצים שאין להם מחיר מוחלט ודרך השוק שלפעמים הוא עולה ולפעמים הוא יורד, וכל סוחר לפעמים מרויח ולפעמים מפסיד, קבע בית הדין כפשרה, שהמוכר יחזיר לקונה את כל מה שמעבר לסכום שבו הצליח המוכר למכרם כפול שתים.
18. ביה"ד לעניני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב"ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירור יהדות ד עמ' קעז
העובדות: סוחר מכר לחברו ספרי קדש עתיקים באומד, ובלי ספירה מדויקת של כמות הספרים. הקונה מכר כמה מהם, אבל כשהראה את החבילה כולה לסוחרים אחרים הם אמרו שהם אינם שוים אפילו מחצית מהסכום ששלם עליהם. גם מומחה מטעם ביה"ד קבע כך. הוא מבקש לבטל את העסקה, ואומר שיקנה בחזרה את הספרים שמכר ויחזיר אותם. הוא מבקש החזר על ההוצאות שהיו לו עקב כך.
נפסק: השאלה האם יכול לחול קניין במכירת סוגים רבים של סחורה באומד שנויה במחלוקת אחרונים. גם אם יכול לחול קניין, אם נתאנה במחיר יש כאן דין הונאה. ואולם, כיון שעבר זמן רב והקונה לא תבע את הונאתו, ואף מכר חלק מהסחורה, מה שאולי מלמד על מחילה, נראה לפשר בין הצדדים ולחיב את המוכר להחזיר את חצי הסכום. המכירה עומדת בעינה ואין לחיב את המוכר לשלם על הוצאותיו של הקונה.
19. הרב ברוך יצחק לוין, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירור יהדות ז עמ' קלב.
העובדות: אדם קנה דירה מקבלן בתווך סוכן. בסופו של דבר לא התקיימו תנאי העסקה ולכן היא בטלה. כשבקש הקונה את כספו בחזרה אמר לו הקבלן שיקבל את כל שכרו מלבד התשלום ששלם הקבלן לסוכן בגלל העסקה הזאת, שאותו הוא מנכה מההחזר. הקבלן החתים את הקונה על כך שאין לו דרישות נוספות, אבל הקונה מסר מודעה שהוא חותם מתוך אונס. כעת הוא תובע שהקבלן ישלם לו גם את הסכום שנכה.
נפסק: הסכום נוכה שלא כדין. הקונה לא צריך לשלם דמי תווך על עסקה שלא עמדה בתנאים. מחילתו מתוך אונס אינה מחילה, ויכול לגבות את היתר מהקבלן או מהסוכן כרצונו.
20. הרב אברהם דוב לוין אב"ד, הרב יהושע ווייס, הרב מרדכי אהרן הייזלר, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י עמ' קלא.
העובדות: שותפים עשו עסקה לקניית קרקעות בהקף גדול. הם שלמו למוכר סכום מסוים. אח"כ עזב אחד השותפים את השותפות, השותף השני הבטיח לו בתמורה שישלם לו את כל ההפסדים שיגרמו לו מעזיבת השותפות. כעת הוא טוען שאין תוקף להתחיבות זו כי היא התחייבות בדבר שאינו קצוב, וכי היא נעשתה מתוך אנס, כיון שאלמלא עזב השותף הראשון את השותפות, היה כל עול התשלום נופל על השני בעוד שאת הרווחים היה צריך לחלק. ומשעזב הראשון את השותפות, בטל חברו את העסקה.
נפסק: התחיבות מעין זו חלה. זה אינו אנס.
21. הרב יועזר אריאל, שורת הדין ט עמ' רצה.
העובדות: אדם התחייב בהסכם גרושין לשלם לאשתו מזונות לכל ימי חייה. כעת הוא טוען שההתחיבות נעשתה תחת לחץ, ושחשב שאחרי שתשכך חמתה תוותר לו.
נפסק: אין ממש בדבריו. דברים שבלב אינם דברים והוא מחויב למה שחתם.
22. הרב יעקב אליעזרוב, שורת הדין יג, עמ' נ.
העובדות: אדם שנתבע ע"י הבנק שהלוה לו, ועמד לממש שעבוד על נכסיו, חתם על הסכם פשרה עם הבנק. כעת הוא טוען שהפשרה היתה באונס כי חשש שהבנק יוציא מידיו שלא כדין ע"י ביהמ"ש, ותובע לדון בדין תורה.
נפסק: הפשרה חלה.
23. הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב א עמ' סג.
העובדות: בעל אולם שמחות הזמין כמות מסויימת של קופסאות שמורי אפרסקים. במשלוח שהגיע היה אחוז מסוים של קופסאות פגומות שא"א להגישן. לכן הפסיק בעל האולם לפתוח את הקופסאות, ובקש מהספק שיביא לו אחרות תחתיהן ויבוא ויקח את אלה שהביא לו. כיון שהספק לא בא להחליף את הסחורה, ובעל האולם היה זקוק לה, הוא פתח את כל הקופסאות, והשתמש מתוכן באלה שהיו ראויות לשמוש. הוא טוען שהוא פטור מלשלם על השאר שהרי אינן ראויות, ולא פתח אותן אלא משום שלא היתה לו ברירה. הספק תובע תשלום.
נפסק: ישלם מחיר מלא על הראויות, ועל אלה שאינן ראויות ישלם את המחיר שהספק היה יכול לקבל בעבורן אילו מכרן במקום אחר. אינו יכול לומר שאותן לא התכון לקנות, שהרי ידע שאחוז ניכר במשלוח פגום ואעפ"כ פתח ובכך קבל על עצמו לשלם. זה אינו אנס.
24. הרב צבי יהודה בן יעקב, משפטיך ליעקב ג עמ' רמט.
העובדות: אדם שכר קבלן עבור עבודה דחופה ביותר. המשטרה עצרה את העובדים הזרים שהעסיק הקבלן כיון שלא היו להם אשורי שהיה בארץ. העבודה שבתה ולכן הזמין השוכר קבלן אחר, שדרש מחיר גבוה יותר. השוכר טוען שכיון שזה דבר האבד, יכול לשכור אחרים על חשבון הראשון, וישלם הראשון. הקבלן טוען שנאנס ולכן הוא פטור.
נפסק: הקבלן אינו אנוס אלא פושע כי העסיק עובדים לא חוקיים. השוכר רשאי להחליט את כל שכרו של הקבלן שעדיין בידו, וכן את כל רכושו של הקבלן שנמצא בידו (של השוכר) כדי לשכור אחרים, אך לא להוציא מהקבלן.