חוק ההתיישנות– מקורות

1. הגדרות

בטל

2. טענת התיישנות

התיישנות אינה מהוה עילה לביטול זכות כלשהי או תביעה כל שהיא[1] ואין בה כדי לבטל את הזכות גופה[2];

סעיפים 3 – 30 בטלים

 

___________________________

[1] שו"ע חו"מ סימן צח סעיף א: כשהמלוה מוציא שטר חוב מקויים, אומרים ללוה: שלם. אפילו שהה כמה שנים ולא תבעו, אין אומרים: מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו, ואפילו שמענו שנתיאש מהחוב לגמרי, ואמר: וי לחסרון כיס, אינו יאוש". וכן פסק בשו"ת הריב"ש סימן תד.

[2] שו"ת הרא"ש כלל פה סימן י:  … ומה שטוענין יורשי הלוה להטיל חרם אם יש שיודע שהוא שטר אמנה, אם שטר ישן הוא כמו שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות ישן נושן לבי נוקף תמיד עליהם ואמתלאה גדולה היא אם לא היה תחבולה למה שמרו זה ימים רבים אם לא כדי שתשתקע ותשתכח התחבולה ואז יוציאנו, ומאחר שטוענין יורשי הלוה להטיל חרם ראוי לשמוע להם בדבר הזה כי מה הפסד יש לזה, ראוי לדיין בכל דין שיראה לו מרומה לרדוף צדק ולהוציאו לאמיתו …  כלומר המתנה ממושכת של התובע מעוררת חשד, ואולם הדיין לא יבטל את השטר אלא רק ידרוש ויחקור. ואם לא ימצא פסול בשטר – יגבה אותו. שו"ע סימן צח סעיף ב: צריך לעשות הדיין דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאים אותם, למה לא תבעו עד עתה, אם יראה לו צד רמאות, כדי להוציא הדין לאמיתו. ויש להעיר שמצאנו כמה קהילות שתקנו תקנה ששטר שהתיישן והנתבע טוען שהוא פרוע – דינו כהלואה בע"פ, או שיחייבו את אחד הצדדים שבועה. כך כתב ועטרת צבי חו"מ סימן סט ס"ק טז, ונתיבות המשפט   סימן ס"ק יח. וכסף הקדשים סימן ס"ק ט.