(1) הדיינים: ברוך יצחק לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ד עמוד סא
העובדות- בעל הבית השכיר את דירתו לשוכרת עפ"י חוזה שכתבו ביניהם, בעל הבית תובע לשלם עבור נזקים שהשאירה אחריה השוכרת בדירה, ובהם נזקי פיח בחדרים וכן נזקים בנגרות של החלונות והדלתות, וזאת על סמך סעיף בחוזה השכירות שבו נאמר שהשוכרת מתחייבת להחזיר את הדירה למשכיר בתום תקופת השכירות באותו מצב כפי שקבלה אותו, פרט לבלאי סביר. טוען המשכיר שיש בדירה נזקים שהם יותר מבלאי סביר, ואותם הוא תובע לשלם לו.
נפסק- על השוכרת לתקן את הנזקים בכמה מקומות ובחלק מצביעת הבית, וכן בנקיון הבית. נימוקים- חלק מהנזקים הם בגוף המושכר ואותם חייבת השוכרת לתקן, וגם הנזקים שהם לא בגוף המושכר אלא בנוי הדירה, כיון שהתחייבה התחייבות פורשת חייבת לתקנם.
(2) הדיינים: אברהם ד' לוין, יהושע ווייס, שמשון גרוסמן. פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד תקיג
העובדות- בני הזוג הנשואים זל"ז שכרו דירה להתגורר בה, לפי חוזה שערכו עם בעה"ב. בינתיים תבע הבעל את האשה בבית הדין האיזורי לגירושין, ועזב את המושכר, והאשה והילדים נותרו בדירה לבדם. האשה לא הסכימה לתביעת הגירושין בביה"ד, ותבעה לדון בביהמ"ש למשפחה. עם תום תקופת השכירות של הדירה תובע בעה"ב מהשוכרים לפנות את המושכר, והאשה מסרבת לפנות, וטוענת שחובת הבעל להמשיך ולשכור לה את אותה הדירה. הבעל טוען שאינו חייב לשכור לה דוקא דירה זו שהיא גדולה ויקרה, ומוכן לשכור לה דירה אחרת באותה עיר שתספק את צרכיה וצרכי הילדים. טוען בעה"ב שהנתבעים חייבים לשלם לו עבור כל יום שנשארים בדירה מעבר לתקופת השכירות, כפי שנאמר בחוזה. הבעל משיב שהוא מצידו כבר עזב את הדירה, ואינו חייב על הישארותה של האשה בניגוד לרצונו, שהרי הוא אנוס על כך. האשה השיבה לבית הדין שמוכנה לדון בזה עם בעה"ב בערכאות, או בביה"ד למשפחה או בביה"ד האיזורי. הבעל משיב שלאחר הוראת בג"ץ אין סמכות לביה"ד האיזורי לדון בדיני ממונות, וע"כ יש לקבל את דברי האשה כסירוב לדון בד"ת.
נפסק- א. הבעל פטור מתשלום וקנסות על הישארות האשה בדירה השכורה לאחר תום תקופת השכירות. ב. בעה"ב רשאי לתבוע את האשה בכל מקום שימצא לנכון כדין מסרבת לד"ת. נימוקים- אמנם אין הבעל יכול להוציא את אשתו מדירה גדולה לדירה אחרת, אולם מדובר כאן בשכירות ותקופת השכירות פגה והאשה צריכה לצאת מהדירה. אולם אם אינה יוצאת אי אפשר לחייב את הבעל כי הוא אנוס. אך המשכיר יכול לתבוע את האשה.
(3) הדיינים: ברוך י' לוין, אליהו קצנלבוגן, חיים הרצברג, פסקי דין ירושלים דיני ממונות ג עמוד קנה
העובדות- ת"ת ששכרו בנין וקרו בו נזקים ע"י התלמידים, ותובע בעה"ב את דמי הנזקים אחרי שמנהל הת"ת התחייב בע"פ להחזיר את הבנין לתיקנו. מאידך תובע הת"ת להחזיר לו ההשקעה שהשקיע בבנין, כגון השער לכניסה וציפוי אספלט.
נפסק- השוכר ישלם את הנזקים. מאידך המשכיר יכול לקחת את השער שהתקין, אולם אינו יכול לקחת האספלט. נימוקים- כיון שהתחייב לתקן מוטלת עליו החובה לתקן או לשלם על התיקונים. וכיון שהשוכר בנה את השער והאסלפט להנאת עצמו אין המשכיר צריך לשלם לו, אולם השוכר יכול לקחת את השער כי אין הוא מזיק למשכיר בלקיחת השער, אבל לא יקח את האספלט כי הוא משאיר נזק בלקיחת האספלט.
(4) הדיינים: אברהם דוב לוין, נחום אייזנשטיין, זאב רייז. פסקי דין ירושלים דיני ממונות יא עמוד שע
העובדות- א' שכר מב' דירת מחסן לשנה, והתחייב להחזיר לו אותה במצב תקין ונקי כפי שקבל. טוען ב' שקבל בחזרה דירה מלוכלכת עם עובש בקירות ובמזרונים, והוא תובע פיצוי על ההוצאות שהיו לו בנקיון הדירה ובצביעת הקירות, וכן מזרונים חדשים. א' משיב שהשתמש בדירה שימוש רגיל ולא שום שימוש יוצא דופן, והעובש נגרם כתוצאה מהזעת הקירות בחורף כשהוצרך לסגור את שני החלונות הקטנים היחידים של הדירה כדי לא להתקרר. ב' טוען שאמר לא' בתחילת השכירות שהחלונות נועדו לאוורור. עוד הוא טוען שהעובש במזרונים היה נמנע אילו היה א' משתמש בכיסוי המגן שלהם. א' משיב שאינו זוכר שב' אמר לו שיש לאוורר את הדירה ע"י פתיחת החלונות, ומה שהסיר את כיסוי המגן מהמזרונים היה משום שהיה גדול מדי למידות המזרונים, והשתמש בכיסוי משלו. ועכ"פ לא מסתבר שהכיסוי המגן היה מונע את העובש מהמזרונים. עוד טוען א' שב' ראה את הלכלוך והעובש בקירות ואמר שהוא מוחל לו על כך, וע"כ אינו יכול היום לתבוע אותו על זה. ב' משיב שאכן הסכים לוותר לו, אך היה זה לאחר שא' התחייב לקנות מזרונים אחרים, אך לאחר שא' חזר בו ואינו מוכן לקנות מזרונים, הוא חוזר בו מהמחילה ותובע גם עבור הנקיון והצביעה של הקירות. א' משיב שאם כך, הוא תובע תביעה נגדית להחזר דמי השכירות משום שלא ידע שיהיה עובש בדירה, והוא סבל מכך.
נפסק- כפשרה, על א' לשלם לב' 500 ש"ח עבור המזרונים. שאר התביעות נדחות. נימוקים- מחילת המשכיר על העובש נחשבת מחילה ואינו יכול לחזור בו, אולם לגבי המזרונים היה על השוכר לנקוט בצעדים טובים יותר לשמור עליהם, וכיון שלא הצליחו הצדדים להתפשר ביניהם, קבע בית דין פשרה בסכום הנ"ל.