1. חוזה קבלנות מהו
חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר, כשהקבלן מקבל את שכרו על העבודה[1] ולא על הזמן שהשקיע, והקבלן אינו עובדו של המזמין[2].
2. חיובי הצדדים
הקבלן חייב לעשות את המלאכה[3] או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר[4], הכל לפי המוסכם בין הצדדים[5].
3. פגם
(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן – פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו[6].
(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה[7].
4. תרופות בשל פגם
(א) לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א) רשאי המזמין:
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות[8];
(2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם[9].
(ב) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן המזמין שימתין לתיקונו מן הקבלן רשאי המזמין לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) גם בלי שעשה כאמור בסעיף 3(א)[10].
(ג) לא ניתן הפגם לתיקון, זכאי המזמין לנכות מן השכר, ויד הקבלן על התחתונה[11].
5. זכות עכבון
לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות[12].
6. קבלת הנכס והעברת הסיכון
(א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן, צריך המזמין לקבלו [13]; ואם לא לקחו וניזוק הכלי חייב המזמין[14].
(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן –
(1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, כשומר שכר. ואם הודיע למזמין שהוא רשאי לקחת את החפץ, הוא אחראי כשומר חנם[15].
(2) פטור המזמין מתשלום השכר[16], זולת אם אבד או ניזק הנכס אחרי שהמזמין היה יכול לקבלו[17] או מסיבה שהקבלן אינו אחראי לה[18].
7. שמירת תרופות
אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתרופה אחרת בשל הפרת חוזה[19].
8. תחולה
(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים[20].
(ב) בחוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים לכך, אם עשה הקבלן את מלאכתו וייצר את הנכס, ואם לא יקבלנו המזמין לא יוכל הקבלן למכרו לאחר ויגרם לו מכך נזק[21], חייב המזמין לקבלו ולשלם לו את שכרו[22].
סעיפים 9 -11 בטלים
_________________________________________
[1] רש"י בב"מ ע"ז ע"א ד"ה שאני ליה: דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים, אבל בקבלנות – אין זה עבד אלא לעצמו, ורבי דוסא בקבלנות מיירי, כדקתני: קיבלו קמה לקצור… כלומר: הקבלן קבל את העבודה ומרגע זה והלאה הוא עובד עבור עצמו. תוס' ע"ז כ"א ע"ב ד"ה אריסא: פסק ר"ת הלכה כרשב"ג דאמר אריסא אריסותיה קא עביד ומתוך כך התיר לישראל שנתן ביתו לעשותו בקבלנות לבנות בו אפילו בשבת וק"ו נמי הוא דהשתא אריסות שדה שחלק הישראל משביח במלאכה שרי קבלנות שאין בו שבח לישראל כלל במה שממהר נכרי לעשות קבלנותו לא כ"ש דנימא קבלנא קבלנותיה קעביד. שו"ע הרב שבת רנב ד: אבל כשלא אמר לו כלום והנכרי עושה בשבת מעצמו אינו צריך למחות בידו לפי שאין הנכרי מתכוין בעשייתו בשבת בשביל הישראל שהרי אף אם לא היה עושה עד לאחר השבת היה מקיים ציווי הישראל כיון שהישראל לא גילה לו דעתו לעשות בשבת אלא הוא עושה בשבת לעצמו כדי להשלים קבלנותו שאם לא יעשה היום יצטרך לעשות למחר ועכשיו שעשה היום יהיה פנוי למחר. מכאן אנו למדים שקבלן הוא מי שעושה מלאכה ומקבל עליה שכר, ואינו מקבל שכר על זמנו. ואם הוא נשכר כדי לעשות מלאכה מסוימת דוקא בזמן מסויים, והוא משועבד לעשות באותה שעה את המלאכה הזאת, בספר משפט הפועלים הביא דעות שונות בדבר, וראה פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק ג עמוד 272: … יש להגדיר שכיר וקבלן לגבי דין תורה לא לפי תנאי השכר, היינו לפי הזמן או לפי היחידה, אלא לפי תנאי השעבוד לפיכך פועל אף אם הוא שכיר יום המתחייב לעבוד עבודה מסוימת מבלי לקשר עצמו לשעות קבועות מסוימות דינו כקבלן; ולהיפך, קבלן המתחייב לבצע עבודה מסוימת וקושר עצמו לשעות קבועות מסוימות דינו כשכיר.
[2] וראה בפד"ר לעיל שאין יחסי עובד ומנעביד לגבי קבלן לענין פיצויים ועוד.
[3] שו"ע סימן שלג סעיף ד: כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל, שמין לו מה שעשה, ונוטל. ואם קבלן הוא, שמין לו את שעתיד לעשות, בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה, בין שהוזלה המלאכה אחר כך בין שלא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד, קבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים, קצר חציה והניח חציה; בגד לארוג בשתי סלעים, ארג חציו והניח חציו; שמין לו מה שעתיד לעשות, אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן; ואם היה הנשאר יפה שני דינרים, אינו נותן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה. הגה: ובע"ה החוזר בו דינו כקבלן, שידו על התחתונה.
[4] שו"ע סימן שלט סעיף ו: נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות, וגמרה, כל זמן שהטלית ביד האומן אינו עובר. נתנו לו אפילו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין (ויקרא יט, יג), שקבלנות היא כשכירות לפורעו בזמנו.
[5] שו"ע סימן שלג סעיף א. הגה: ויש אומרים דאם משך בע"ה כלי אומנות שעושה בהם מלאכה, אין הבעל הבית יכול לחזור בו, ולא הפועל אם הוא קבלן. ש"ך, סימן שלג ס"ק ב: וי"א דאם משך כו'. וכן עיקר בש"ס פ' הזהב וכמ"ש בספרי והבאתי שם הרבה פוסקים דס"ל הכי ע"ש: סמ"ע, סימן שלג ס"ק ב: דאם משך הבע"ה כלי אומנות כו'. ואפילו החזירם לפועל אחר המשיכה, מ"מ מחשב המשיכה לקנין דאין יכול לחזור זה בזה, פתחי חושן, הלכות שכירות, פרק יא סעיף ו: אבל כששכרו למלאכה ידועה משהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו.
[6] שו"ע חו"מ סימן שו סעיף ח. הגה: הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס"ת ונמצא בו טעות, וצריך לשכור אחר שיגיה אותו, אם הם טעיות שדרך סופרים לטעות, אין הסופר חייב כלום. אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות, חייב. ומכל מקום אזלינן בתר המנהג, אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אף זה, צריך להגיה. והובא דין זה בפתחי חושן, שכירות פרק יג הלכה כא: באופן שאפשר להגיה ולתקן הקלקול אם מנהג המדינה שהסופר מתקן מוטל עליו לתקנו, ובהערה מא: … ונראה דה"ה בכל אומן שיכול לתקן הקלקול חייב לתקן, ואם אינו יכול ואחר יכול ישכור אחר על חשבון האומן. וראה שם בהערה ט: אבל בקלקול שאפשר לתקנו נראה דהוי כאלו לא גמר מלאכתו וחייב האומן לתקנו, ואם אינו רוצה לתקנו נראה שדינו כקבלן החוזר באמצע מלאכה שידו על התחתונה ויתננו לאומן אחר וינכה משכרו מה שנתן לאומן אחר.
[7] שו"ע סימן רלב סעיף כב: הלוקח מקח ונמצא בו מום, ואחר כך אבד או נגנב, הרי הוא ברשות הלוקח, עד שיחזיר המקח למוכר. ואם התליע או נפסד מחמת המום, הרי זה ברשות מוכר, ואם היה לו להודיע למוכר ולא הודיעו, ה"ז ברשות לוקח. כלומר: אם אי ההודעה היא זו שיצרה את המום, חייב הקונה. ונראה שה"ה למזמין וקבלן.
[8] פתחי חושן, שכירות, פרק יג הערה ט: … ואם אינו רוצה לתקן נראה דדינו כקבלן החוזר באמצע המלאכה שידו על התחתונה ויתננו לאומן אחר וינכה משכרו מה שנתן לאומן השני וכמו שנתבאר לעיל פרק יא. הערה מא: ואם אינו יכול לתקן ואחר יכול לתקן ישכור אחר על חשבון האומן. ולענין קבלן החוזר בו כתב פתחי חושן, שכירות, בפרק יא הלכה ו: אבל כששכרו בקבלנות למלאכה ידועה משיתחיל במלאכה אינו יכול לחזור ואם חזר בו נותן לו עבור מה שעשה לפי חשבון שצריך לעשות עוד ויד הקבלן על התחתונה.
[9] וראה לענין מקח, שו"ע חו"מ סימן רלב סעיף ה: ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המקח נכנסו עובדי כוכבים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח, הדין עם ראובן. הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית. וכן מום שאינו בגוף הבית, כגון שיש לאחר דרך עליו או אמת המים עוברת שם, מסלק המים והמקח קיים. ומסתבר שדין זה של ניכוי התיקון יחול גם על קבלנות.
[10] שו"ע חו"מ סימן שלג סעיף ה: … בד"א בדבר שאינו אבוד; אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן, אינו יכול לחזור בו. פתחי חושן, שכירות, פרק יא הלכה יב: חזר בו הופעל בדבר האבוד יכול בעל הבית להטעותו … הלכה יג: וכן יכול לשכור פועלים אחרים ביוקר ולנכות משכר פעולתו שעשה מה שצריך להוסיף לשני.
[11] שו"ע חו"מ סימן שו סעיף ג: צבעו כעור, או נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, נתן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן בעל הכלי את ההוצאה; ואם ההוצאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח בלבד. פתחי חחושן שכירות פרק יג הלכה יא: הנותן כלי לאומן לתקנו ושינה מציווי בעל הבית כגון שנתן לו בגד לצבעו אדום וצבעו שחור או שלא עשאו נאה כמו שרצה בעל הבית, מחזיר הכלי לבעליו ויד אומן על התחתונה, ונחלקו הפוסקים בדין תשלומי האומן. ובהלכה יב: י"א ששמין שווי הכלי כמה היה שווה אילו עשאו כמו שציוה בעל הכלי וכל מה ששווה עתה פחות מזה מנכה משכרו והוצאותיו, ואם שווה יותר על ידי השינוי אינו נותן לו אלא כפי שפסק עמו. ובהלכה יג: וי"א שאם השביח האומן בכלי ואין השבח מגיע לכדי הוצאותיו ושכרו כפועל אינו נותן לו אלא כשיעור השבח, ואם השבח עולה ליותר משיעור הוצאותיו ושכרו כפועל נותן לו הוצאותיו ושכרו כפועל, ולא השכר שפסק עמו, ואם שווה עתה כפי שהיה שווה אילו תקנו כצווי הבעלים נותן לו מה שפסק עמו.
[12] רמ"א חו"מ סימן ד סעיף א: אבל אם חייב לו בלא הלוואה, או שאין צריך למשכנו כי הוא כבר אצלו בפקדון או מצאו ביד אחר, מותר לתפסו. וראה בענין זה גם בחוק החוזים לישראל (תרופות בשל הפרת חוזה) סעיף 19.
[13] ראה הערה הבאה שהוא מקור הדין, ובלשון השו"ע לא מוזכר שהמזמין חייב או צריך לקחת את הכלי, אבל כך עולה מלשונו, והנפקותא היא באחריות שיש למזמין שאם לא לוקח הוא חייב.
[14] שו"ע חו"מ סימן שלג סעיף ח: אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד, חייב. וכן העתיק את לשון השו"ע בפתחי חושן, שכירות פרק יג הלכה ג. ובהערה ג מאריך להביא מהאחרונים על סיבת החיוב ומה היא כוללת.
[15] שו"ע חו"מ סימן שו סעיף א: כל האומנים שומרי שכר הם. וכולם שאמרו: טול את שלך והבא מעות, או שאמר ליה האומן: גמרתיו, ולא לקחו הבעלים הכלי, הרי האומן שומר חנם. אבל אם אמר האומן: הבא מעות וטול את שלך, עדיין הוא שומר שכר, כמו שהיה.
[16] פתחי חושן, שכירות פרק יג הלכה ה: אומן שנאנס ממנו החפץ לאחר שתקנו והרי הוא פטור מאונסין י"א שמ"מ נותן לו שכר אומנתו. ואם נגנב או נאבד באופן שהאומן חייב לשלם עבור החפץ נראה שמנכה לו שכר אומנתו. ושם בהערה ה דן בכל מיני מצבים שקרה האונס האם לאחר שסיים את הכלי או קודם ועל פי זה יש לתלות את שכרו של האומן. ולענין אבד או נגנב ראה שם בהערה ו את מקוורת הדין. ומסיים פתחי, שכירות בהלכה ו: ויש להסתפק במקום שהאומן פטור מלשלם עבור החפץ אם חייב לשלם לו שכרו, והדוגמה היא כגון שהיה בגדר 'בעליו עמו' וכיון שיש להסתפק א"א להוציא מהמזמין המוחזק ולכן בפועל יהיה פטור.
[17] שהרי דינו כשומר חינם כמובא לעיל בהערה 15.
[18] כדוגמת אונס וכאמור בהערה 16.
[19] ראה בחוק החוזים לישראל (תרופות בשל הפרת חוזה) סעיף 3 טסוף סעיף 11 ובהערות שם מה הם חיובי הקבלן והמזמין ומה זכאי כל אחד מהם במקרה שצד אחד הפר את החוזה.
[20] כמו בכל חוזה ממוני, שיכולים הצדדים להתנות תנאים ביניהם, וכל תנאי שבממון קיים. וראה בחוק החוזים לישראל סעיף 27.
[21] שו"ע סימן שלג סעיף ח: אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד, חייב. כלומר, הדבר נחשב לנזק ישיר, והמזמין חייב לפצות עליו את הקבלן. ואולם, מדברי שו"ע האלה משמע שאם אין לקבלן הפסד והוא יכול למכור את החפץ לאדם אחר, המזמין פטור. וש"ך סימן שלג ס"ק מא אומר שאם הקבלן עשה את מלאכתו בחומרים של המזמין, חייב המזמין לקבלו ולשלם לו גם אם הקבלן יכול למכרו לאחרים. ובנתיבות המשפט סימן שלג ס"ק טו משמע שאפילו אם לא עשה את מלאכתו בחומרים של המזמין, חייב המזמין לקבלו ולשלם לו. וראה פתחי חשן שכירות פרק יג סעיף ג, שפסק כשו"ע. וראה לעיל הערה על סעיף 6(א).
[22] חוק המכר לישראל סעיף 2: עסקה להספקת נכס שיש להפיקו או ליצרו, רואים אותה כעסקת מכר של נכס שעוד לא בא לעולם, זולת אם הנכס כבר קיים אלא שהוא מחוסר כמה מלאכות כדי להעמידו ללוקח; או אם המזמין קיבל עליו לתת את כל החומרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו.