(1) הרב יעקב אליעזרוב, דברי משפט חלק ה עמוד קנג:
העובדות – אדם לקח ספר מספריה ומצא בו מעטפה ובה מאות דולרים. על המעטפה היה כתוב "שייך לגמ"ח פלוני". אותו אדם פנה למנהלי אותו גמ"ח והם אמרו לו שלא אבדה להם מעולם מעטפה עם כסף. האם המוצא זוכה בכסף זה או האם הוא חייב להכריז על האבידה או האם עליו למסור את הכסף לבעל הספרייה?
נפסק – המוצא זוכה בכסף. נימוקים – בעניין מעות, אדם ממשמש בכיסו כל שעה לבדוק אם המעות נמצאות שם. לפיכך קרוב לומר שהמאבד שם לב שהמעות כבר אינן בכיסו, והתייאש מהן עוד לפני שהחזיר את הספר לספריה. גם הספרייה איננה זוכה בכסף כי רבים נכנסים לשם ולכן אין דינה כדין חצר המשתמרת, ועוד בדבר שאפשר שלא ימצא אין חצר קונה.
(2) הרב צבי בן-יעקב, משפטיך ליעקב ח"ב סימן ל עמוד שעד:
העובדות – ראובן שכר רכב ושמעון הצטרף אליו לנסיעה. בדרך, העלו לרכב טרמפיסט (אדם לא ידוע) שאיבד ברכב שטר כסף. לאחר כשעה מירידת הטרמפיסט, שמעון מצא את השטר והוא מוחזק בו כעת. למי שייך השטר לראובן בעל הרכב, לשמעון המוצא, או לחברה שהשכירה את הרכב?
נפסק – רשאי שמעון להחזיק בשטר הכסף שמצא.
(3) הרב יעקב אליעזרוב, שורת הדין כרך ו עמודים פו- צא:
העובדות – אדם מצא מטבע של זהב בחדר כספות של הבנק ושאל אם זוכה בזה או חייב להכריז?
נפסק – המטבע של מוצאו. נימוקים – יש לפנינו כמה ספיקות: יש להניח שהמוצא מצא את האבידה רק אחרי שהבעלים התייאש. כמו כן, אין הבנק זוכה באבידה מדין קניין חצר, כי הבנק לעולם לא היה מוצא את האבידה מחמת קטנות המטבע.
(4) הרב אליעזר יהודה וולדינברג, ציץ אליעזר חלק יב סימן פח עמוד ריא:
העובדות – בני אדם הנכנסים לחנות ספרים, ומתוך עיונם או ישיבתם הממושכת בחנות שוכחים שם חפצים, ובעל החנות מוצא אותם, ואינו יודע של מי הם, וגם אין בהם סימן, האם יכול בעל החנות לקחתם לעצמו?
נפסק – בעל החנות זוכה בכל חפץ הנשאר בחנותו. נימוקים – לא שייך לומר לכו"ע באיסורא אתא לידי כיוון שחנות היא חצר שאינה משתמרת ואינה זוכה לבעליה, ולכן אם מוצאם ומגביהם לאחר שיעור זמן שסביר שהיה יאוש, זוכה בהם.
(5) הרב משה פיינשטיין, אגרות משה חו"מ ח"ב סימן מד עמודים רנד:
העובדות – אדם מצא מציאה באזור כספת הבנק, ומסרה למשטרה וקיבל מהם הבטחה שיחזירו לו כעבור זמן אם לא יימצא המאבד.
נפסק – המוצא זכה במציאה, ואין הבנק זוכה בכך כיוון שזה מקום שהרבים מצויים בו, ומה שאומרים שיצא חוק שצריכים למסור לבעל הרשות, אף אם קבעו חוק כזה הוא גזל ממש שאין דינא דמלכותא להתיר גזל.
(6) הרב חיים דוד הלוי עשה לך רב כרך ב סימן סו עמודים רלו-רלט:
העובדות: אדם מצא כסף בשעת נסיעה במונית במושב האחורי היושבים לידי טענו שהנהג "זכה מדין חצירו של אדם קונה לו" ואני טוען שזה כדין שולחני שמה שנמצא מאחרי השולחן אינו שייך לשולחני מה הדין.
נפסק: מקום מציאת הכסף במונית מוכיח בוודאות שאינו שייך לנהג כדין שמצאנו בתלמוד לגבי שולחני שאם מצא מעות מהתיבה ולחוץ הרי הם של מוצאם,והמונית לא קונה לנהג מדין חצר כיוון שהחצר אינה משתמרת שהרי רבים עולים ויורדים מהמונית בכל שעה וגם אינו יודע על מציאות הכסף וכן אין קנין חצר בחצר מהלכת ומונית יש להסתפק אם היא חצר מהלכת ולכן פשוט שמעיקר הדין המוצא זכה במציאה אולם בימינו אין בעלים מתיאשים גם באבידה של כסף והם פונים מיד למשטרה לבדוק אם משהוא הודיע שמצא ארנק כסף וכיון שהבעלים לא מתיאשים המוצא לא זכה זאת ועוד אפילו אם הבעלים מתיאשים ומן הדין אין חיוב להחזיר אם גזר המלך חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא דינא כמו שמצינו לגבי המציל מזוטו של ים שמן הדין הרי אלו שלו אפילו עומד וצווח אעפי"כ מכח דינא דמלכותא דינא חייב להחזירו לכן בסכום גדול חובה להביאו למשטרה ובזה מקיים מצוות השבת אבידה.
(7) בי"ד לעיני ממונות ירושלים הרכב הברוך שרגא אב"ד , הרב שמואל שפירא , הרבדוד לבנון:
העובדות: ראובן חשמלאי מוסמך הוזמן לעבוד עבודת חשמל ושיפוצים בבית הגביר שמעון ובסופר מרקט שלו. בין העבודות היה עליו להחליף נברשת חשמל ישנה מאוד ועתיקת יומין, בחדשה. בעת שפירק ראובן את הנברשת הישנה נשרו אלפי שטרות של 100 דולר כל אחד. ושמעון שהיה במקום ראה איך שנשפכים הדולרים צעק ואמר הוי שכחתי שהנחתי את הדולרים האלו וכבר נתיאשתי מזה. כששמע כך ראובן ששמעון התיאש ממנו, מיד קפץ ואסף את הדולרים ואמר זכיתי בהם כיון שנתיאשת. ושמעון צווח כיון שאני הנחתי אותם כאן בביתי ורק שכחתי לא הוי יאוש.
נפסק: על ראובן להחזיר את הכסף לשמעון.
השאלה לדיון:
האם יאוש מועיל בדבר שהוא ברשותו של אדם, והאם חצירו של אדם קונה לו באופן כזה. בנידון שלנו כיוון שהרגילות הוא לפרק לאחר זמן הנברשות שבבית אין זה זה דומה למקרה שמצא מטמון בכותל ישן הרי הוא של מוצאו כיון ששם ברור שיתיאש שהרי אינו אמור לחזור לאותו מקום וא"כ לסוברים שאדם לא יכול להתיאש מחפצים שברשותו ברור שראובן לא זכה בשטרות ואף לסוברים שאדם יכול להתיאש מחפצים שברשותו מכל מקום שמעון זכה בזה מדין חצירו של אדם זוכה לו.
(8) הרב שלמה בארי משפט חושן סימן בכ עמודים קצד-רא:
העובדות: נערה שנשלחה ע"י אימה לקנות דג לכבוד שבת לאחר שהוציא הפועל הערבי את הדג מהמים שקלו ונקב במחירו כיוון שהמחיר היה יקר מהרגיל ביקשה הילדה להתייעץ עם אימה האם בכ"ז לרכוש את הדג .וכן אימה אישרה לקנותו הפועל המשיך בהכנת הדג והחל לנקות ולהוציא את הפסולת וזרק לפח ולפתע אורו עיניה של הנערה כאשר נתגלה משהוא נוצץ מבצבץ מתוך תוכנו של הדג המונח בפח וביקשה מהעובד הגוי להביאו לה. והנה כשהגוי הרים את החפץ גילה לתדהמת שניהם שזו שרשרת זהב טהור יקרה ,הלקוחה טענה שהשרשרת שלה הואיל וקנתה את הדג מאידך טען העובד כיוון שעדיין לא שלמה על הדג בפועל הרי שהדג לא נקנה לה לאחר ויכוח התקשרו לבעל החנות ,והכריע שיש להביא את השרשרת ללקוחה.
נפסק: על אף שהלקוחה קנתה את הדג מדין קנין סיטומתא שהרי ככה מקובל שלאחר שהעובד הוציא את הדג והרגו בשביל הלוקח ,הלוקח קנאו כיוון שאין הקונה זוכה בדבר שלא ידע על קיומו בשעת הקנין ,וכן בעל החנות לא זוכה מצד קנין חצר כיון שחצירו של אדם לא קונה לו בדבר שאינו רגיל לבוא ועל כן הפועל הגוי שהגביה את השרשרת קנאה אלא כיון שהביא אותה ללקוחה מוגדר כטעות הגוי אע"פ שגזל הגוי אסור מ"מ שהגוי טעה והביא זאת בטעות אין צריך להחזיר לו.
(9) הרב ניר אביב הגלה נא חלק ב סימן נד עמודים 19:
העובדות: שכרתי רכב ובתוך מכשיר הדיו דיסק מצאתי דיסק של שיעורתורה האם יש לנסות לאתר את הבעלים ואם לא האם הדיסק שייך לי (המוצא) או שעלי להשיבו לחברת ההשכרה.
נפסק: יש להניח שהמאבד התיאש שהרי לא חזר לחברת ההשכרה לבקש את הדיסק , חברת ההשכרה לא זוכה בדיסק בקנין חצר כיון שחצר לא קונה לבעל החצר כאשר בעל החצר לא יודע על קיום האבדה וגם לא עתיד לדעת עליה קודם שיבוא לידי אחר וכן חצר קונה לבעליה רק בהפקר גמור ולכן ראוי שהמוצא יגש לחברת ההשכרה לברר האם בא משהוא לחפש את הדיסק ואם התשובה שלילית המוצא זוכה הדיסק.