חוק המשכון – פסיקה סעיף 5

1. משפטיך ליעקב חלק ד עמוד רג סימן יא

העובדות – ראובן (השוכר) שכר דירה משמעון (המשכיר), ועל מנת להבטיח את חיובי השוכר כלפי המשכיר (שכר דירה, נזקים וכו') נתן השוכר למשכיר שיקים של לוי. המשכיר הבחין כי השיקים אינם של השוכר, וכי נכתב בהם לפקודת יהודה, ואין על השיקים היסב של יהודה. השוכר ענה כי הוא עובד של יהודה וכי השיקים נמסרו לו ע"י לוי על מנת להעבירם ליהודה, והואיל ויתכן ובסוף העבודה יהיה יהודה חייב לו כסף, יש לו את הזכות לקחת את השיקים כמשכון ולהעבירם למשכיר כמשכון. עוד בטרם תום השכירות ברח השוכר לחו"ל, והתברר כי השוכר נשאר חייב למשכיר סכום השוה לסכום הנקוב בשיקים ואף מעבר לו. המשכיר חפץ לממש את השיקים ויהודה טוען כי השיקים נגנבו ודורש להחזירם ללא כל תמורה.

נפסק – על שמעון להחזיר את השיקים ליהודה ללא כל תמורה.

נימוקים – תקנת השוק שנתקנה במשכון שייכת במטלטלין ולא בשטרות. או מפני שמסחר השטרות לא שכיח, או מפני שבשטרות נשאר כח ביד המלוה למחול ללוה. וכן לא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם ולכן כשקיבל לידיו שיק ללא היסב מאחור נחשב כגנב מפורסם.