1. שו"ת אורח משפט (הרב קוק ) חו"מ סימן א:
העובדות: אדם היה לו מספר נושים עם שטרי חוב, לחייב היה בית בורסקי לעבוד עורות לבסוף לווה מאדם נוסף מעות ולאחר שלווה ממנו כסף בשנית מכר לו את הבניינים עם העורות מכירה ע"פ חוקי הממשלה ונתן לו שטר מכר כחוק המדינה המאשר שקנה ממנו את הנכסים, אחד המלווים המוקדמים של אותו חייב לווה כסף מאותו מלווה וטוען כעת שרוצה לעכב את הכסף אצלו בתור תפיסה כיון שהמלווה המאוחר שהלווה כסף לחייב שלו הזיק אותו בזה שקנה את הנכסים מהלווה וכעת אין לו איך להיפרע ממנו ונשאלת השאלה האם התופס תפס כדין מהטעם שהוא הזיק את שיעבודו.
נפסק: הרב שם מגיב לפסק בית דין אחר ומסתעף ודן במספר נושאים, לנידון דידן חשוב להדגיש שהרב מסכם ואומר אע"פ שלנושה המוקדם היה שט"ח כדין על החייב וא"כ הוא מוקדם לבע"ח המאוחר ויכול לגבות ממנו למרות שקנה, מדין קדימה בנכסים משועבדים בכ"ז כיון שדינא דמלכותא דינא כאשר מכירה נעשתה ע"פ הממשלה מפקיעה שיעבוד לא יוכל לגבות מהנושה המאוחר, הרב שם דן בעוד נקודה חשובה למרות שהקניין של הנושה האחרון את נכסי הלווה היו רק במטרה להבריח את שאר הנושים המוקדמים וא"כ אין זו מכירה ויש לראות את הנכסים אצלו כעסקת משכון והנושים המוקדמים יוכלו לגבות חלקם בכל זאת כיון שנעשתה בצורה של מכירה מסודרת יש לראות זאת כעסק של מכר למרות שכוונת המכר הייתה רק לתת לנושה האחרון זכות גביה ולהעדיפו על הנושים המוקדמים, במהלך דבריו הרב דן בעוד מספר נקודות לבטל את המכר ומסכם כיון שע"פ דין המלכות המכר חל אין לנו לבטל המכר ולכן אין לראות בנכסים אלו כמשכון והנושים המוקדמים לא יוכלו לגבותם.