(1) פסקי דין-ירושלים, דיני ממונות ב, עמוד מג:
העובדות – אדם קנה בית, וטוען שדמי הקדימה ששילם כוללים גם את התנור והארון הנמצאים ברשות הדייר. המוכר טוען שהם אינם כלולים בבית והקונה צריך לשלם עליהם בנפרד.
נפסק – כפשרה, ישלם שליש ממחיר התנור והארון כפי שיקבע על פי שמאים. נימוקים – יש ספק האם תנור וארון נכללים בבית. כשיש ספק אי אפשר להוציא מיד מי שמחזיק את הכסף, שהוא במקרה זה התובע, כיון שהדירה שייכת לתובע. אלא, שמצד הפשרה עליו לשלם שליש ממחירם. אם יתברר כי ישנו מנהג אחר – יקבע לפי המנהג.
(2) פסקי דין-ירושלים, דיני ממונות ה, עמוד עא:
העובדות – התובע קנה דירה מהנתבע. בחוזה המכר לא פורשו החלקים המשותפים של הבניין. התובע דורש לעצמו חלק יחסי מהמקלט ומהגג של הבניין, שהינם החלקים המשותפים של כל בנין מגורים, וממילא הוא תובע פיצוי עבור השימוש שעשה הנתבע בגג. הנתבע טוען שהדירה ממוקמת בתוך בנין של בית כנסת ב"שטח ירוק" כלומר, בניה ציבורית, ומכאן, שלא נמכרו כל חלקים משותפים של הבניין אלא רק הדירה עצמה. כמו כן, הוא דורש שהתובע יפנה את חפציו שהניח במקלט, שכן גם הוא אינו חלק מהרכוש המשותף.
נפסק – הנתבע חייב לרשום על שם התובע את הדירה שקנה בטאבו ולהצמיד לה את החלקים המשותפים בגג, בחדר המדרגות ובמקלט. הנימוקים – בבית משותף יש לכל דייר חלק מסוים בחלקים המשותפים וכך נהגו. ולכן אף שלא פירש בחוזה, על דעת המנהג אדם קונה את דירתו.