הרב דומב, שורת הדין, כרך יב, עמודים לט- מו
העובדות – בני זוג רכשו זכות נחלה במושב. לאחר פטירת הבעל הועברו הזכויות לאשה ולפני מותו הצהיר שבנו יהיה ממשיכו בנחלה. וההצהרה אושרה במינהל. לאחר מכן מתה האם וגם הבן. אשתו של הבן וילדיו טוענים לזכות על הנחלה, ואילו אחיותיו שלו טוענות שאין בזה דין ירושה כלל.
נפסק – יש לחלק בדיון בין הזכויות הנובעות מ'בר רשות' לבין הזכויות הממוניות הבלעדיות של ההורים.
'בר רשות' ניתן על השימוש בנחלה ואילו הבית ושאר הדברים שבנה בעצמו הם רכושו הבלעדי.
על זכויות של 'בר רשות' אין דין ירושה, ועל רכושו הפרטי יש דין ירושה.